אחרי שנים מאחורי הקלידים בלהקה של אביב גפן, מגיע דניאל סלומון, בעזרתו הרבה של המאסטרו, לקדמת הבמה. קול גבוה, צרידות קלה, קלידים בהחלט מוכרים. מה יש לנו פה שהוא לא צפוי? גפן מצטרף ועוזר בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. השכיר סינגולדה נותן כתף גם הוא. מיקה קרני עושה קולות, גם בגלגלצשלאגר "עדיף" שיר עם פזמון שהצליח לסחוף את עצמו וגם את הרדיו הישראלי המשווע.
אני מקווה שסלומון ימכור באמת הרבה, אבל נסיון העבר מראה שלהיט בגלגל"ץ כבר לא מספיק כל כך בשביל זה. האזנה מלאת תקווה לאלבום מגלה כי הלהיט שלו לא מצליח לסחוב בעלייה את האלבום הזה, כשם שהוא עשה יפה לרדיו. הסיבה היא שהדיסק קצת חסר ייחוד. קצת בנאלי. קצת משומש. השירים שלו, ובאופן די צפוי כמובן, אינם מעיזים לעשות יותר מדי. מסתמכים על נראטיב קלאסי של רוק ישראלי עמום ושכיח, לתפארת שנות השמונים.
האלבום הזה הוא גם לגמרי חסר גרוב. גם זאת ברירת מחדל באלבומים שכאלה. וחבל, כי לסלומון יש קול שאפשר היה לעשות בו שימוש בצורה שמחה, אבל לא נראה שמישהו בכלל חושב בכיוון. חושבים יותר על איך לתזמר את כלי המיתר המיותרים והשחוקים שכמובן לא נפקדים כאן, על איך לארגן ולתכנת איזה ביט ממוחשב, שכבר שמענו באלף אלבומים ישראלים שגילו את הפלא.
הכתיבה של סלומון לעתים מעט מביכה (כמו בשיר "דרוש חבר"). קצת אווירה של דני רובס. חלק מהשירים, מתברר תוך כדי שמיעה, הם תוצר מובנה חזק מאוד של תהליך תרפיה. כמו נגיד "כולם אוהבים את דניאל". זה לא נותן להם את האדג', אולי כי זה נראה כמו תרפיה מכווננת וחיצונית (ועל כן צפויה). החיפוש של סלומון נשמע יותר מודרך, פחות אינטואיטיבי. לא שיש בזה משהו רע, כמובן, אבל באלבום זה פשוט קצת פחות מעניין.
"תודה לאביב גפן המלאך ששומר עלי אשר נתן את עצמו לנצח בשירים וגרם לאלבום זה לקרות מלכתחילה והיה איתי לאורך כל הדרך", מתפייט סלומון בדף התודות של האלבום, ולא שוכח: "תודה לכם על ההאזנה ועל שאתם מחזירים לי אהבה היא כל כך חסרה לי". אני הולך לשמוע קצת א.ב דן ולהירגע.
* דניאל סלומון, nmc
משומש
24.10.2002 / 10:20