בומבה

“Just A Little More Love”, הדיסק החדש של דייויד גואטה, הוא חתיכת בומבה של מצב רוח טוב לפרצוף, אבל הוא אינטנסיבי מדי בשבילי. יש בו קרחנות דיסקו-האוס שירחם עלי השם ולהיט ענק אחד, “Love Don`t Let Me Go”, שאני בטוח ששמעתי את המרצה שלי לפילוסופיה של הדת מזמזמת בסוף השיעור, רק עם המילים: "קאנט, דונט לט מי גו".

הוא מאוד פרנץ' האוס, זה נכון (גואטה, כך תקראו בכל דף פרומו, הוא מחלוצי הז'אנר), והוא דבילי בטירוף, גם זה נכון, הוא שמח ולעתים מפדח; יש בו פלגיאט אחד מביך של סטארדסט שגנבו את צ'אקה קאהן, וכמה קטעים שדאפט פאנק וקסיוס לא היו מחזיקים במאחורנית של הבוידעם של הבוידעם שלהם. הוא מגוון, אבל לא על באמת: קצת גאראז' מעפן ווולגרי, אלקטרו מרומז, מוטציות דיסקו מבהילות והיסטריית פילטרים ראשונה במעלה. ברברה טאקר, אחת הדיוות האהובות בתבל (ששרה כל כך יפה ב-“Beautiful People” של מאסטרז אט וורק), מתארחת כאן בשני קטעים וזה נחמד. אני לא הייתי קונה את הדיסק הזה לחברים שלי מהפלוגה.

אבל אם “Just A Little More Love” בעיקר מעיד על גואטה כמפיק משונן שיודע בדיוק מה עובד על מי, איך ובאיזו תנוחה, הרי שהביקור שלו השבוע ב-TLV אולי יכול להיות יותר מזה. ניכר כי גואטה מושפע מכל הדברים הטובים – ניו יורק האוס, קצת שיקגו, אלקטרו בוגי מתחילת האייטיז, גרובי מגנובי – אבל בתור יוצר קשה לו לתרגם את כל ההשפעות הללו למשהו שלא יישמע כמו בטטה. ככה זה עם הצרפתים האלה: יש להם טעם מעולה ועירנות היסטורית, אבל לפעמים הצרפתיות הזאת עושה להם רק צרות.

אבל עם כל מה שגואטה לא מצליח לשחק באלבום הבכורה שלו, הוא יכול לעשות כיף חיים בתור די.ג'יי. אם בחמישי הוא יפציץ את ה-TLV בכל הדברים שהוא אוהב ורוצה להישמע כמותם, הרי שמובטח שיהיה על הכיפאק (או לפחות לא חרא).

* "David Guetta - "Just a Little More Love, הליקון
* דייויד גואטה מגיע ל-TLV ביום חמישי בחצות