פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עיניים גדולות 60: מה הסרט הגדול של דורנו ולמה ישראל יכולה לבנות על האוסקר

      באין פייבוריטים לאוסקר בקטגוריית הסרט בשפה זרה - האם ישראל תוכל להרוויח מן ההפקר? ולמה היה כל כך ברור מי תיבחר ליצירה הקולנועית הכי גדולה של העשור וחצי האחרונים?

      עיניים גדולות 60: מה הסרט הגדול של דורנו ולמה ישראל יכולה לבנות על האוסקר

      דרמת השואה ההונגרית "הבן של שאול" ערכה את בכורתה במסגרת פסטיבל קאן במאי 2015, ומיד לאחר הפרמיירה העולמית שלה כבר היה ברור כי תקטוף את האוסקר לסרט בשפה זרה, בטקס שהתקיים כתשעה חודשים לאחר מכן. ההמתנה היתה ארוכה, אך פורמלית לגמרי.

      זה לא דבר יוצא דופן: בכל אחת מחמש השנים האחרונות, היה במירוץ על הפסלון הזה פייבוריט ברור במשך חודשים ארוכים, שנותר לו רק להגיע לטקס ולאסוף את הפרס. "יפה לנצח" האיטלקי, "אידה" הפולני, "אהבה" האוסטרי, "פרידה" האיראני – כולם סגרו הרמטית את התחרות, ולא הותירו יותר מדי תקוות למתמודדים האחרים מן העולם, ובהם גם אלה מישראל כמובן.

      השנה, לעומת זאת, המצב שונה לגמרי: לא זו בלבד שאין פייבוריט לזכייה, אלא קשה אפילו לסמן סרטים שמקומם בחמישייה מובטח. הכל פתוח.

      למדינות השונות יש עד תחילת אוקטובר לבחור את הנציג שלהם – אצלנו זה יקרה ב-24 בספטמבר, עת יוכרז הזוכה בפרס אופיר. אי אפשר לדעת אם הוועדות והאקדמיות למיניהן ברחבי תבל אכן ישלחו את מי שנראים כמועמדים עם הסיכויים הגדולים ביותר להשתלב בחמישייה של האוסקר, או שמא יתחכמו כפי שהן עושות לפעמים. אבל גם במידה ויילכו על האופציה הראשונה, קשה לזהות כרגע סרטים בלתי ניתנים לעצירה.

      The Salesman (יח"צ)
      האם שוב נמצא את עצמנו מול איראן? מתוך "The Salesman" (צילום: יח"צ)

      חלק מן המועמדים הפוטנציאלים הם סרטים מוערכים ביותר, אבל פשוט לא בהכרח עשויים מן החומר שבדרך כלל קורץ לחברי האקדמיה האמריקאים. כאלה הם למשל "טוני ארדמן" הגרמני ו"סיירה-נבדה" הרומני, "היא" הצרפתי, "המשרתת" הדרום-קוריאני, "זה רק סוף העולם" הקנדי ואחרים. לעומת זאת, יש כמה יצירות קולנועיות קלאסיות ואוסקריות יותר, אבל אין איזהו קונצנזוס סוחף לגבי רמתן, כפי שהיה לגבי זוכי העבר. מדובר, לדוגמה, ב"חולייטה" הספרדי, "אקווריוס" הברזילאי, "נרודה" הצ'יליאני, "The Salesman" האיראני, "הקומונה" הדני ועוד ועוד. ושוב, יש להזכיר כי רוב מי שהוזכרו כאן אינם מועמדים רשמיים, כך שחלקם אולי עוד ממילא ייפלו בדרך.

      מנקודת מבט מקומית, כל זה מגדיל כמובן את הסיכויים של ישראל לחזור לחמישיית המועמדים, שבה לא היתה מאז "הערת שוליים" ב-2012. פנטוזים על זכייה נראים כרגע מוקדמים ומופרכים, אבל אופציית המועמדות נראית ריאלית מכפי שהיתה בחמש השנים האחרונות.

      מה עוד, כי השנה יש שני סרטים תוצרת הארץ שכבר הוכיחו כי הממסד, התקשורת והמפיצים האמריקאים אוהבים אותם: "סופת חול" ו"שבוע ויום". השניים ניצבים כרגע גם כמועמדים המובילים לזכייה באופיר ולפיכך גם לייצוג ישראל באוסקר. מי מהם שייבחר, לבטח יוזכר בתקשורת העולמית כאחד המתחרים עם הפוטנציאל הגבוה יותר להיכנס לחמישייה.

      אז אמנם, אין טעם לרתום את הסמסים של מירי רגב לפני הכרכרה. המירוץ עוד ארוך: רק ב-17 בינואר יכריזו בהוליווד על רשימה מקוצרת של תשעה סרטים, מהם ייבחרו חמישה סופיים שבוע לאחר מכן. הרבה גם יכול להשתנות עד אז, ולא רק בעולם הקולנוע: ועידת שלום אזורית תחזק כמובן את הייתכנות מבחינתו, ולעומת זאת הפצצות בעזה עלולות לצמצם אותה. כך או כך, בניגוד לשנה שעברה, הפעם בהחלט יכול להיות כי השאלה שתעסיק את מרבית שוחרי הקולנוע המקומיים לא תהיה אם ליאונרדו דיקפריו אכן יזכה בפסלון.

      אופיר 2017 (יח"צ)
      מי ימשיך את המסע עד הוליווד? "סופת חול" (מימין) מול "שבוע ויום" (צילומים: יח"צ)

      ועכשיו, למירוץ בחירות שכבר הסתיים: שלשום (שלישי), פרסם ה-BBC תוצאות סקר שערך בין 177 מבקרות ומבקרים ברחבי העולם, לקביעת הסרט הטוב ביותר שהופץ מאז תחילת המאה הזו, כלומר שנת 2000.

      בין המשתתפים במשאל היו נציגים של כלי התקשורת המובילים בעולם, למשל גרדיאן, לה-מונד, ניו יורקר ועוד, וכן של וואלה! שזכה להיות אתר האינטרנט הישראלי היחיד בו. נוסף לכך, תרמו את קולם גם שני מבקרים מקומיים נוספים הכותבים בעברית, אורי קליין מ"הארץ" ויעל שוב מ"טיים אאוט", וכן חנה בראון הכותבת באנגלית ב"ג'רוזלם פוסט".

      כל אחד מאיתנו התבקש לציין עשרה סרטים, ובסופו של דבר שיקלל ה-BBC את התוצאות ופרסם את רשימת מאה הטובים של דורנו. באופן צפוי למדי, את המקום הראשון תפס "מלהולנד דרייב" של דיוויד לינץ', ואם צריך לנמק בקצרה למה זה קרה, הנה התשובה: הסרט החידתי הוא במובן מסוים מטאפורה על המעשה הקולנועי, ובדרך כלל, במשאלים שכאלה מנצחים סרטים מסוג זה. לכן, למשל, "ורטיגו" נבחר לפני כמה שנים כיצירה הקולנועית הגדולה אי פעם.

      הפתעות לא תמצאו גם בהמשך הטבלה: "מצב רוח לאהבה" תפס את המקום השני, "זה ייגמר בדם" את השלישי, "המסע המופלא" את הרביעי ו"התבגרות" סוגר את החמישייה.

      סרטו המהולל של ריצ'רד לינקלייטר הוא גם היחיד מן העשור האחרון שנכנס לחמישייה, אם כי בהמשך הדרך אפשר למצוא עוד כמה תוצרים עכשוויים יחסית, ובהם "בתוך לואין דייוויס" שבמקום ה-11, "מעשה בהרג" שבמקום ה-14 (והוא גם הדוקו במיקום הכי גבוה) ו"מקס הזועם: כביש הזעם", שדהר למקום ה-29. במאה הראשונים, אפשר גם למצוא שם אחד שטרם הופץ בארץ ובמרבית העולם, אבל בכל זאת הספיק להיכנס לפנתיאון: "טוני ארדמן" הגרמני, שערך את בכורתו במסגרת פסטיבל קאן רק לפני שלושה חודשים, ויעלה כאן בחורף הקרוב.

      הסרטים הכי טובים מאז שנת 2000 (יח"צ)
      חמשת המופלאים (אינפוגרפיקה: שי ליברובסקי)

      ועוד נתונים, לחובבי הטריוויה: מתוך מאה הסרטים, 57 דוברי אנגלית ו-13 צרפתית, שתי שפות שמותירות אבק לכל השאר. רק 12 מהם נעשו בידי נשים, מה שמוכיח את חוסר האיזון המגדרי בתעשייה, גם זו האיכותית לכאורה.

      שבעה במאים, כולם גברים, זכו לכך שלא פחות משלושה סרטים שלהם יככבו במצעד: ווס אנדרסון, פול תומאס אנדרסון, איתן וג'ואל כהן, כריסטופר נולאן, מיכאל הנקה ואפיצ'טפונג ויראסתקול.

      שום דבר מזה לא מפתיע במיוחד, כמו גם הנתון הבא: מבין מאה הנבחרים, אין אף קומדיה עם שחקנים בשר ודם, ורובם מדכדכים כמו שרק סרטי איכות יכולים להיות. הגדרות ז'אנריות הן כמובן דבר גבולי ושברירי, אבל אם נהיה פשטניים, אז ברור כי דרמה היא הסוגה המובילה.

      לעומת זאת, יש כעשרה סרטים שאפשר לקטלג תחת מתח/פעולה/מערבון/אמנויות לחימה, חמישה להיטי אנימציה, ארבעה שנכנסים לקטגוריית הפנטזיה/מד"ב/אימה, שני דוקואים בלבד וגם מיוזיקל אחד, "מולן רוז'" כמובן.

      ואם לסיים בנקודה ישראלית, הרי כי אף סרט תוצרת הארץ לא הצליח להגיע רחוק במשאל, אבל כמה וכמה זכו לאזכורים אצל המשתתפים מעבר לים. "ואלס עם באשיר" כיכב ברשימות של שלושה מבקרים, ו"כנס העתידנים", גם הוא של ארי פולמן, בשניים. חמישה אחרים נהנו מאזכור אחד: "ביקור התזמורת", "עלים אדומים", "עג'מי", "שומרי הסף", "חמש מצלמות שבורות" ו"גט", שאף צעד במקום הראשון ברשימה של הניו יורק מגזין.

      כך או כך, אפשר כמובן להתווכח על הבחירות וגם על נחיצות משאל כזה בעת שנותרו כ-84 שנה לתום המאה, אבל העובדה היא שהוא מעורר הדים ברשת, וכמעט כל מדור קולנוע מוביל בעולם סיקר אותו. לא מובן מאליו להיות חלק מדבר כזה, כך שזו הזדמנות להודות ל-BBC על שבחרו בוואלה! להשתתף בחבורה המצומצמת, והנה קישורים למצעד כולו וכן לבחירות האינדיבידואליות של כל משתתף ומשתתפת.