לא למדענים בלבד: "היסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילים" מחכים ומהנה

ההתחלה לא היתה מבטיחה. "היסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילים" מאת ויליאם ביינום נראה כמו הספר האחרון שהייתי רוצה לקרוא. בתור אחד מאותם אנשים שלאחרונה מוגדרים על ידי משרד החינוך כפחות או יותר חסרי ערך לחברה – כלומר נטול חמש יחידות במתמטיקה ועם שני תארים וחצי במדעי הרוח – מדעי הטבע והחיים תמיד שיעממו אותי עד מוות. כשקולגות מהצדדים הריאליים יותר של הקמפוס מנסים לעניין אותי במחקרים שלהם, אני בדרך כלל מעמיד פני שומע ומהנהן בכובד ראש בעודי מדמיין קרבות אפ?יים של נינג'ות וסמוראים על אופנועים כבדים במטרה להתחמק מהסיוט. בנסיבות האלה, ספר על היסטוריה של המדע לא נראה כמו להיט גדול, בייחוד כשהמחבר שלו חולק את שמו עם כדורסלן שכיכב במדי מכבי תל אביב השנואה. ובכלל, למי יש כוח להסברים על התחלקות התא או תורת היחסות בחום הבלתי נסבל הזה, כשבטוויטר קים קרדשיאן בדיוק חושפת את הסוד הגדול שלה לאיפור מושלם.

אלא ש"היסטוריה של המדע" מצליח להפיג את החששות האלה במהירות בזכות היותו נגיש, ידידותי, ואפילו משעשע לפרקים. ביינום מנסה, במידה לא מבוטלת של הצלחה, לדחוס חמשת אלפים שנות תגליות, מחקרים וחדשנות לשלוש מאות וחמישים עמודים – החל מטכניקת הספירה הבבלית (ארבעה קווים במאונך וקו חמישי שחוצה אותם, כמו אסירים בסרטי בית כלא) ועד עיקרון האי-ודאות של הייזנברג ומיפוי הגנום האנושי. הוא עושה זאת בשפה פשוטה, ללא משוואות מתמטיות (תודה לאל) או ניתוח מעמיק מדי של תיאוריות מדעיות, ועם שימוש מרובה בדוגמאות, וכך מצליח לשמור על רמת הריכוז של קהל היעד - כלומר צעירים וגם מבוגרים שאינם עוסקים במדע. הקריאה בספר אינה קלילה, ובמקרים רבים היא דורשת מאמץ מנטלי ניכר. למרות כל הכוונות הטובות, לא כל ההסברים יהיו מובנים לקורא נטול השכלה מדעית – בייחוד אלה המתארים את המחקרים הסבוכים והמורכבים יותר של העשורים האחרונים – אבל בזכות הקצב המהיר של הספר אין סיכוי ללכת לאיבוד בתוכו. במקרה הגרוע ביותר תועים במשך פסקה או שניים, שאחריהן מתחברים מחדש לנרטיב.

בהקשר הזה, מה שחסר במיוחד ב"היסטוריה של המדע" זה מפתח עניינים, או לפחות מפתח שמות. החלוקה של הספר לפרקים היא בחלקה כרונולוגית (כלומר על ציר הזמן) ובחלקה תמטית (לפי נושאים). אפילו שמם של הפרקים לא תמיד מסגיר במה הם עוסקים (הפרק על דרווין, למשל, נקרא "ההצגה הגדולה בתבל", וכותרת הפרק העוסק ביסודות כימיים היא "מה במשבצת?"). קוראים שיבקשו לקרוא מחדש קטע מסוים, למשל כדי להיזכר במחקריו של הרופא בן המאה הט"ז וסאליוס, שמוזכר פעמים רבות בפרקים מאוחרים יותר, יתקשו לאתר אותו בהיעדר אינדקס. נכון שלא מדובר בחיבור אקדמי "כבד" על ההיסטוריה של המדע אלא בספר שמשלב היסטוריה להמונים עם מדע פופולרי, ועדיין, תוספת כזו היתה יכולה להקל מאוד על הקריאה במהדורה הלא דיגיטלית. אמנם ניתן כיום להגיע למידע הזה בכמה החלקות אצבע על מסך הסמארטפון, אבל בספר שקריאתו דורשת מאמץ מנטלי לא מבוטל קיימת הסכנה שהסחת דעת מסוג זה תסתיים בסשן ממושך של ציד פוקימונים שאחריתו מי ישורנה.

אחת התכונות החביבות ביותר ב"היסטוריה של המדע" היא הרוח האנושית הנושבת ממנו, שכל כך חסרה בחיבורים אקדמיים "מקצועיים" מכל תחומי הידע. לצד המידע הטכני מקפיד ביינום לספק גם פרטים ביוגרפיים מעניינים על רבים מהחוקרים שאותם הוא מסקר. כך, למשל, הוא מסביר בבהירות את עקרונות הטבלה המחזורית של מנדלייב, אבל גם מתאר כיצד אמו הדומיננטית של הכימאי הרוסי סייעה בהזנקת הקריירה שלו על אף היותו הצעיר מבין ארבעה עשר אחים. על הדרך הוא גם מתאר את התהוות מוסד הכנסים האקדמיים הבינלאומיים באמצע המאה הי"ט. ביינום לא מהסס לבטא השקפת עולם הומניסטית – למשל כאשר הוא קוטל את מושג הדרוויניזם החברתי או את השימוש בחידושים מדעיים לפיתוח אמצעי לחימה – ואינו נרתע מעיסוק בסוגיות מתחום המוסר. מפעם לפעם הוא אף מספק פכים מן הקריירה המדעית האישית שלו, למשל היחס המיוחד שמפתחים סטודנטים לרפואה כלפי הגוויות שאותן הם מנתחים במשך חודשים ארוכים במסגרת לימודיהם.

כל זה מתובל בקורטוב של הומור דק מהסוג הבריטי, כלומר לא דאחקות מטורפות בסגנון "ברייניאק" אלא קטנות משעשעות ומעט נרגנות, דוגמת "קשה לי להאמין שפגשתם פעם איש חכם כמו ניוטון. לי זה עוד לא קרה. מה שכן – יכול להיות שפגשתם איש מעצבן כמוהו" (עמ' 120). הכול, כמובן, בשפה נקיה ונעימה, כמצופה מספר שקהל היעד שלו הוא "צעירים מכל הגילים". הבריטיו?ת של ביינום באה לידי ביטוי גם בדגש מעט מופרז על מדענים יוצאי האי על חשבון חוקרים צפון אמריקניים, ובטענה המגוחכת, שלא תעמוד באף מבחן מדעי ראוי לשמו, שקריסטל פאלאס היא קבוצת כדורגל "מצוינת". את הספר מלווים איורים יפהפיים בסגנון מגזרות עץ של טום דקסברי, שמשום מה לא זוכה לשום קרדיט במהדורה העברית. למעט הפאשלה הזאת וכמה שגיאות זעירות או אנכרוניזמים בתאריכי הלידה והפטירה של חוקרים, העיבוד של הספר לעברית מוצלח מאוד, עם תרגום מצוין של יפתח בריל ועריכה מדעית מוקפדת של חיים שמואלי. הודות לכל התכונות האלה, "היסטוריה של המדע" מוכיח שספר על תולדות המדע יכול להיות לא רק חינוכי אלא גם מהנה, אפילו בשביל אנשים שבדרך כלל נרתעים ממדע כמו מאש.

"היסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילים" / ויליאם ביינום. מאנגלית: יפתח בריל. עריכה מדעית: חיים שמואלי. ספרי עליית הגג והוצאת משכל.