האמן הרב-תחומי חוני המעגל (חוני איצקוביץ) הלך לעולמו הבוקר מהתקף לב. בן 66 היה במותו. חוני היה אמן דאדא ישראלי רב-תחומי, מיצגן, במאי וקולנוען. הוא נפטר כחודש וחצי לפני חזרתו המתוכננת לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר עם מופע שהגדיר כ"הספד אישי שלי את עצמי", וכשבוע וחצי לפני הקרנת הבכורה המתוכננת לגרסת הבמאי של סרטו, "The End" וההשקה של ספרו בעל אותו השם. הבכורה וההשקה נקבעו בטרם מותו ל-9 בספטמבר במוזיאון תל אביב לאמנות.
הלווייתו תתקיים מחר (חמישי) ב-18:00 בקיבוץ חורשים. למחרת, ביום שישי (2 בספטמבר), תתקיים תהלוכת פרידה בנקודות אופייניות להוויתו בתל אביב. התהלוכה תצא בשעה 10:00 מחוף פרישמן, מול בניין השגרירות הצרפתית, תחלוף בסמוך לביתו ברחוב בוגרשוב ותסיים באירוע ברחבת בניין עיירית תל אביב הישן. המשפחה מזמינה את הציבור להצטרף ומסרה כי "אפשר להגיע עם תלבושות וכלי נגינה אופיניים". השבעה תתקיים בקיבוץ חורשים.
חוני המעגל היה אמור לחזור השנה לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, עמו הוא מזוהה, עם מופע הבכורה הרב-תחומי שיצר, "קונצ'רטו נשי ברה מינור", אותו הוא הגדיר כ"הספד אישי שלי את עצמי". לוואלה! תרבות נודע כי בפסטיבל עכו בודקים את האפשרות להעלות את המופע גם בלעדיו.
"חוני הוא אחד היוצרים האלטרנטיביים הנועזים, המשמעותיים והחשובים שפעלו במחוזותינו", ספד לו אבי גיבסון בר-אל, המנהל האמנותי של פסטיבל עכו. "הוא אחד היוצרים הבולטים שפעלו בפסטיבל. זו אבידה גדולה גם לתרבות הישראלית וגם לפסטיבל עכו. הוא גם חבר יקר והשראה גדולה. ההיכרות שלי איתו ארוכת שנים. כבחור צעיר השתתפתי בפסטיבל הדגנרטים שלו. היה מופלא לראות את ההתייחסות הפרועה והמקורית שלו, גם כיוצר וגם כמעצב דעת קהל. השנה, כשקיבלתי את הניהול האמנותי של הפסטיבל, הוא פנה אליי ואמר לי שישמח לקחת חלק בפסטיבל, לאחר מספר שנים שלא הופיע בו. כמובן שמיד אמרתי 'בטח'. דובר על פרוייקט מיוחד שיתקיים במרחב הציבורי שהוא הגדיר כ'הספד אישי שלי את עצמי'. מההיכרות שלי עם חוני, הדבר הכי נכון היה שהוא יפעל בחופש אמנותי מלא. כי בכל חברה מתוקנת חייבים לפחות יוצר אחד כמו חוני המעגל".
חוני המעגל הקים והנהיג את קבוצת האוונגרד "סמרטוט" שפועלת מאז שנות ה-80, ייסד גלריה שלוש בתל אביב ואת עמותת אמני פרפורמנס. בנוסף, מופעיו היו מזוהים עם פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ועם פסטיבל ישראל. בתחילת שנות ה-90 פעל בעיקר במסגרת מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. בעשור זה יזם את הקמת עמותת אמני פרפורמנס לקידום האמנות הבין-תחומית. בשנות האלפיים העלה את פסטיבל הדגנרטים השנתי בסינמטק תל אביב ואת פסטיבל "לצאת מהקרון" במתחם התחנה בתל אביב.
האמן האוונגרדי ייצג את השוליים האנטי-ממסדיים באמנות הישראלית, וחתום על מיצגים, פסטיבלים, הצגות תיאטרון, ספרים, צילומי סטילס וסרטים תיעודיים רבים. חלקם מומנו על ידי הציבור אך נשארו הרחק מהמיינסטרים. "אני הולך כל יום לים בשביל לשמור על השפיות שלי", אמר בריאיון לוואלה! תרבות במאי 2012, לקראת הקרנת סרטו התיעודי "חוף מבטחים" בפסטיבל דוקאביב. "אני עושה את זה שלושים שנה, תמיד עם מצלמה, כי אני מתעד אובססיבי. אולי זה בשביל לקבע את הנעורים ולעצור את הזקנה, להיות פיטר פן כזה. מדובר במחקר אנתרופולוגי לדורות הבאים. אחד הולך ומתעד את הבדואים, ומראה איך פעם הם נדדו והיום הם גרים בבתים. אז אני עושה את זה בחוף הים של תל אביב. שם אני מוצא את החתך הישראלי הרחב והאותנטי בישראל. הם לא עושים לי שואו למצלמה, אלא אומרים את האמת".
עוד אמר באותו ריאיון: "לא מעניין אותי מה שנמצא מחוץ לתל אביב. אני מנותק. הייתי מטייח את הכותל ועושה קזינו ממסגד אל-אקצה. לאט לאט המדינה הולכת ומתחרדת, ותל אביב נשארת כאחד המקומות השפויים הבודדים. בפסטיבלים ברחבי הארץ, שפעם העלתי בהם דברים נועזים, מפחדים לעשות אותם היום. מה שבאירופה עושים כלאחר יד, מאוד קשה לעשות בישראל. אז היום אני מתעד את הבועה התל אביבית שאנחנו חיים בה, שזו מדינה בזכות עצמה".