יש משהו תמוה ב"פרצופה של המדינה", הגרסה היותר-קומית של ערוץ 10 ל"מה אתם הייתם עושים", שכמוה בוחנת עם מצלמה נסתרת כיצד עוברי אורח ברחוב נוהגים לנוכח דילמות מוסריות קלות. היא די חביבה, לאורכה לא מעט בחירות של הציבור הפתיעו בכיוונים שלהם, ההלצות של המנחים על תקן חיים הכט - שי גולדשטיין ברמת דציבלים לא סבירה ואבי נוסבאום - היו לא פעם חביבות והשניים הפגינו כימיה חמודה. ובכל זאת, התוכנית החדשה לגמרי מקנה תחושה של זניחו?ת. אולי מפני שכאמור מדובר בווריאציה על תוכנית שכבר ראינו, או אולי כי הדילמות שהאנשים ברחוב עומדים מולן הן יחסית מתונות. פשוט נדמה רוב הזמן שאפשר היה לעשות יותר עם הפורמט, אם כבר מוכרחים לעשות אותו.
תוכנית הבכורה הציגה מספר סיטואציות, והתוצאות ברובן לא היו מובנות מאליהן. בראשונה - והמופרכת מכולן - שני עובדי חברת חשמל ביקשו מהעוברים והשבים ברחוב בנתניה לבחור למי לנתק את החשמל: לעשירים, לערבים או למתנחלים. הרוב, ניתן אפילו לומר 'המכריע', בחר בעשירים. מעניין. בבדיקה אחרת ביקש גבר חרדי מהחולפים האקראיים שיעירו לזמרת הרחוב ששרה בסמוך ובכך כביכול גורמת לו לחטוא. באופן די מדהים למה שנתפס כמעוז החילוניות, הרוב שעו לבקשתו, ויכולנו רק להתנחם בכך שחלק מהמסרבים היו ממש חמודים, בפרט הרוחניק שהפיץ אהבה כשסירב לבקש מהזמרת לזוז והקשישה שנזפה בחרדי בתקיפות. ההפתעה השלישית הגיעה בקופות הסופרמרקט, כאשר בזה אחר זה הסכימו הצרכנים בחנות לאפשר לבחורה עם מספר פריטים קטן יחסית להיכנס לפניהם.
מצד שני, נראה שניתן היה לחדד לפחות חלק מהמצבים האלה. במקום בחורה חמודה וקטנה (בשם א?לגום. איזה מין שם זה אלגום?) שתבקש להיכנס לפני הלקוחות, אולי עדיף היה להשתמש, ובכן, בדמות פחות סימפטית. לאו דווקא מעוררת אנטגוניזם, פשוט יותר מאתגרת. ובמקרה של הילד שמעוניין בחולצה ורודה, אולי סיטואציה שבמסגרתה היה לובש כזאת בחנות בגדים תוך כדי ויכוח עם אביו היתה מניבה תוצאות יותר מסעירות, שלא לדבר על לשלוח אותו לבית הספר כשהוא לבוש כך ועם מצלמה נסתרת. ואילו אצל עובדי החשמל - עצם השאלה כל כך מופרך עד שלפרקים היה נדמה שיהודה ברקן עומד לצאת מהשיחים עם חיוך גדול ומרוצה מעצמו.
גם אם נוסבאום וגולדשטיין עושים כמיטב יכולתם להוציא מהתרחישים תובנות סאטיריות נשכניות, לפחות כשהם מצליחים להתגבר על נטייתם להפריז עם הדאחקות (יד מחמירה יותר של עורך היתה יכולה לעזור כאן), התחושה היא שזה פשוט לא מאזן את נימת הפרווה הכללית. היא פוגמת הן באמירה והן בעניין. בנוסף, קשה לומר אם "פרצופה של המדינה" מהווה סיסמוגרף לנטיית העם - בהחלט ייתכן כי מדובר רק בעריכה מגמתית שמציגה בפנינו רק טיפוסים מעניינים ומשמיטה אחרים, בימינו הציניים קשה לדעת, מה שמוסיף ומעקר מהעוצמה של מה שמולנו. בשל הריכוך הזה, לפחות בפרק הפתיחה של "פרצופה", היא מסתמנת כאופציה סבירה במקרה שתצוץ במהלך זפזופ, אך רחוקה מלהיות צפיית חובה או כזו שנזכור שהיא משודרת בשבוע הבא. נו, תמיד יהיה לנו חיים הכט.