הוא עוד יקבור את כולנו

אילו היו הדינוזאורים מקשיבים ל"מאחורי הצלילים" של מתי כספי ושלמה גרוניך, אולי היו לומדים שיעור או שניים בהישרדות. המופע הזה עוד יקבור את כולנו. שנים אחרי שהמין האנושי ייכחד, יפזמו הג'וקים בנוסטלגיה את "מאחורי הגדר הלבנה". המוצלחים שורדים, ומוצלח, על פי דרווין, הוא זה שמתאים לסביבתו ומסתגל לשינויים. לפי המדד הזה, "מאחורי הצלילים" הוא באמת מופע מוצלח. טרם יבש הצבע על עטיפת גירסת "מאחורי הצלילים" 2002 (עליה הודפס בטעות "שלמה גרוניק"), והופה, גל נוסטלגיה חדש שטף את הארץ והביא איתו גם את גירסת 1973 בהוצאה מהודרת עם בונוסים (הד ארצי).

לצד שתי הגירסאות ממשיכים לחיות בשקט גם "מאחורי הצלילים" 1984 (NMC), וגם הגירסה המקורית, בלי הבונוסים. שפע בחירה שכזה יכול לבלבל את דעתם של החזקים שביצורים: אין ספק שמדובר בתעלול הישרדות מתוחכם לפחות כמו הפסים של הזברה. בוודאי מסתתרים בעולם עוד ביצועים נדירים של המופע: מספרים שאי שם באיי גלפאגוס חיה לה מוטציה מעניינת של "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה".

מעניין לחקור מה הפך את המופע לאהוב כל כך על האוזן הישראלית. אולי המיצוב שלו כ"אופציה האיכותית": שילוב של שירי משוררים, קצת השפעות ג'אזיות, קצת באך, קצת אקורדים מורכבים, מעין פיוז'ן ברוח צ'יק קוריאה וקית' ג'ארת – שהיו פעם, כך מספרים, חובה על כל מדף תקליטים. גם האישיות של כספי וגרוניך דאז, שני חבר'ה טובים עם שערות על הפנים, נורא כשרוניים אבל גם "גזעיים", וירוטואוזים אבל גם ככה יודעים להשתגע, מריצים בדיחות ודחקות מוזיקליות א-לה זאפה, הוסיפה עניין. זכור לי שכל החבר'ה האיכותיים מי"ב ספרותית למדו את שירי המופע בעל פה, כבר אז בקטע של רטרו נוסטלגי לאיכויות של ימים עברו, המוכשרים שבהם אף הפליאו לפרוט את האקורדים המסובכים פרי מוחו הקודח של כספי במסיבות כיתה.

לא יודעת מה קרה. זכרתי את השירים כמשהו נפלא ומושלם, וכששמעתי את הצלילים הראשונים של ההוצאה המחודשת לא האמנתי שמדובר באותו תקליט נערץ. כל התפלקות של אקורד, כל דפיקה חזקה מדי על הפסנתר נשמעו לי פתאום צורמים ומביכים מאין כמוהם, מופע סופשנה בתיכון. סולמות הפסנתר ה"וירטואוזיים" שהרשימו אותי כל כך פעם נשמעו עכשיו כמו סתם דאווין מעצבן, הפרלוד של באך (קטע חובה בשיעורי פסנתר שנה ג') נדמה כהתחכמות פלצנית. כשגרוניך התחיל לצייץ בקולות הפאלצטו הגבוהים והדקיקים, לא יכולתי יותר, לחצתי על סטופ. מה היה להם אז, לגברים האיכותיים מהסבנטיז? למה היו חייבים לצייץ כעכברי מעבדה מסורסים? מה רע בבאריטון או בבס עמוק?

כעבור יום חזרתי שוב אל הדיסק, בצו פיוס. שמעתי אותו כמה פעמים, התרגלתי. השירים תמיד היו יפים. אשר לביצועים – קראו לזה מביך, קראו לזה חינני, שני צדדים של אותו מטבע. חינה של הנוסטלגיה. מתי כספי היה ונשאר מלחין ומבצע מעולה, קטעי הסולו שלו הם הפוגה נעימה. לזכותו ייאמר שהוא דבק בקולו העמוק עד היום ולא רוצה להיות דוד ד'אור. נותר רק לקוות שב"מאחורי הצלילים" 2022 (שיכלול בונוסים מגירסת המקור מ-1973, מהמופע החוזר ב-1984, מהאיחוד ב-2002 ומעוד קאמבקון בהופעה חיה במיאמי ב-2014), גרוניך יירד אוקטבה.


"מאחורי הצלילים", מתי כספי ושלמה גרוניך, הד ארצי