פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כמעט שבוע טוב: "הולכים לפני המחנה" אמורה להיות טובה בהרבה

      הסדרה החדשה של ערוץ 20 סוקרת את סיפוריהם של רבנים גדולים, אבל עושה זאת באופן מעט יבשושי, ולפעמים גם לא מצליחה להסביר כדי הצורך את גדולתו של מושא הפרק

      כמעט שבוע טוב: "הולכים לפני המחנה" אמורה להיות טובה בהרבה

      "הולכים לפני המחנה" נראית כמו תוכן מקורי אידיאלי לערוץ מורשת, במקום תוכניות פאנלים משמימות, או לפחות כתוספת חיונית אליהן. סדרה שכל פרק בה מוקדש לרב גדול אחר - הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, הרב קוק, הרבי מלובביץ' ורבי יוסף קארו - ומגולל את סיפורם ואת חשיבותם, כולל שיחות עם מומחים וקטעי ארכיון מרתקים. נשמע כמו משהו עם פוטנציאל גדול, אך מצער להיווכח שיש לה נטיה ליפול ליבשושיות.

      האמת היא שזה ניכר כבר מהמוזיקה המקורית שלה. אלוקים אדירים, היא נשמעת כמו פארודיה על תוכניות מורשת, קיטשית וקלישאתית, כאילו כל רגע ראובן ואסתי הולכים להפציע על המסך (הלוואי). יתר המרכיבים של הסדרה הם חומרי ארכיון (כאשר ישנם כאלה) המהווים את עיקר העניין, וראשים מדברים כמתבקש מהז'אנר. לא תמיד זה מספיק, ובחלק מהפרקים הסדרה לא מצליחה להבהיר כדי הצורך את גדולתו של הרב המדובר.

      הכישלון הכי גדול הוא דווקא בפרק שנבחר לשמש כפותח, ושודר אתמול בערוץ 20. אחרי קרוב לחצי שעה של עיסוק ברב מרדכי אליהו - על פניו אדם מרשים, אנושי, סימפטי מאוד, וכזה שלכאורה ידע לחזות בדיוק את יום מותו (ב-2010) מעל שנתיים לפני כן - הפרק לא באמת מסביר את הסיבות לעלייתו ולא מפרט את תרומתו. אנחנו יודעים שהשתלב בהנהגה הרבנית עד שהפך בסופו של דבר לראשון לציון, הרב הראשי הספרדי. איך זה קרה, מה הותיר אחריו שיהדהד גם מאות שנים אחרי כן - אם יש לכך תשובה, הפרק לא מספק אותה. אנחנו מקבלים את קורות חייו, פה ושם ארומה של סיפורי חסידים, את ילדיו המעידים עליו (דווקא אלה החלקים המקסימים יותר) ולא הרבה יותר מזה.

      הולכים לפני המחנה (צילום מסך)
      ראשים מדברים. "הולכים לפני המחנה" (צילום מסך)

      חוורונה של הבכורה מתחדד עוד יותר כשצופים ביתר הפרקים. אצל שאר הרבנים שנמנו לעיל ניתן לסמן בקלות קו של לפני ואחרי, של תרומתם, של השינוי שיצרו והמורשת שהנחילו. הגם שבפחות מחצי שעה ניכר כי כל מה שהפרקים עושים זה לגרד את פני השטח - כמו רוב הדברים המשודרים בערוץ 20, תכל'ס - ההתמקדות באישים האחרים מאפשרת לראות את גדולתם באמת. יש בזה טעם, לפיכך, אבל בכל זאת כמעט אצל כולם נותר לבסוף קורטוב של החמצה. אולי הנושא עצמו קצת יבשושי ולא כל צופה יהנה ממנו, אבל כנראה לא זה העניין. נדמה שחסרים המון פרטים, דברים שנאמרים באגביות בלי גיבוי או סתם לא מתעסקים בהם. למשל אצל הרב קוק מספרים כיצד רק עשרות שנים אחרי מותו, אחרי מלחמת ששת הימים, נעשה פתאום לסמכות הרוחנית של הדתיים הלאומיים. איך זה קרה? מי אחראי לזה? ובעניין אחר - מה לגבי ילדיו? למה לא סיפרו לנו עליהם דבר? כנ"ל לגבי היעדר ילדים לרבי מלובביץ' ורעייתו, שום עיסוק בנושא המסקרן הזה. ובמקרה של רבי יוסף קארו, כשאין חומרי גלם להסתמך עליהם כי מדובר באדם שנפטר לפני 441 שנה, הקצב יורד דראסטית ואין ברירה אלא להישען על דוברים בני ימינו שמסבירים את חשיבותו כמו הרצאה יבשושית.

      יש משמעות לסדרה כמו "הולכים לפני המחנה", ואפשר לקוות שתזכה לפרקים נוספים, אולם היא חייבת למצוא דרך אנרגטית, מושכת ומעמיקה יותר לספר את סיפוריה. אולי, אם לפנטז, לקבל בפעם הבאה תקציב הפקה גדול יותר שיאפשר לה גם ללכת בעקבות הרבנים הללו - אל המקומות שבהם נולדו, שאליהם נדדו, להראות לנו אותם מיד ראשונה, קצת בדומה לסדרה "חכמי ספרד" ששודרה בערוץ 2 לפני עשור ומבליחה עד היום בשידורים חוזרים בערוץ ההיסטוריה."הולכים לפני המחנה" יכולה אף היא לחיות כך לנצח, אבל חייבת להתחזק עם כמה תיקונים מהותיים. מושאיה ראויים ליותר מזה.


      "הולכים לפני המחנה" משודרת במוצ"ש ב-22:00 בערוץ 20