זה היה באביב 2001 בישראל. שלא כבדרך כלל, דעיכתו של החורף לא הביאה לאופטימיות הרגילה. אלה היו החודשים הראשונים של האינתיפאדה השנייה, ימים של פיגועים, מיתון וחוסר ודאות. כל נער או נערה שהתבגרו באותה התקופה, זוכרים אותה כתקופה טראומטית ומפחידה, זמנים שאף אחד לא רוצה לחזור אליהם.
לעומת כל הזכרונות הרעים האלו, תראו לכל מי שהתבגר באותם ימים את דיסק האוסף של "Now 4", שיצא לקראת פסח ותזכו לפרץ של נוסטלגיה משתפכת. כשהצגתי השבוע את הדיסק לכמה חבר'ה בסביבות גיל השלושים, כל התגובות היו נלהבות. אחד סיפר שזה הדיסק הראשון שהיה לו; שני אמר שזאת המתנה הכי שווה שהוא קיבל לבר-מצווה; אחרת חשפה שבמסיבות כיתה של השכבה שלה טחנו אותו; ומישהו נוסף גילה שכשהוא נפטר מאוסף הדיסקים שלו לפני כמה שנים, "Now 4" היה אחד הבודדים שהוא שמר, מתוך נוסטלגיה.
חמש עשרה שנים עברו מאז ש-"Now 4" הצליח בענק, למרות, או אולי כתגובה אסקפיסטית לתקופה שבה הוא יצא. מאז זרמו הרבה מים בירקון ותעשיית המוזיקה השתנתה מן הקצה אל הקצה. רוב חברות התקליטים המקומיות נסגרו, כמו גם חנויות דיסקים רבות שהיו פעילות כאן בתחילת המילניום. כתוצאה מכך, גם כמות הדיסקים שנמכרת כאן נחתכה בצורה אכזרית. כיום, רוב צרכני המוזיקה בפורמט הפיזי שלה הם אנשים מבוגרים, שרוכשים את האלבומים שלהם בחנויות ספרים או בתחנות דלק.
נלי פורטדו כיכבה ב-"Now 4"
בעולם המשתנה הזה, אפשר היה לחשוב שגם סדרת "Now" תהיה נחלת העבר, אבל הנה, השבוע יוצא לחנויות, לפחות באלה ששרדו, דיסק חדש בסדרה. מי שמדמיין שההוצאה הזאת היא סתם גחמה היפסטרית-נוסטלגית של מישהו בתעשיית המוזיקה, טועה. סדרת "Now" אף פעם לא הפסיקה לצאת בארץ והפרק החדש שלה, נושא את הכותרת והמספר "Now 22".
השמות החמים באוסף החדש הם דיג'יי סנייק, מייק פוזנר והפאראקיט. אמנם השמות האלה נשמעים כמו סינית לחבר'ה שגדלו על "Now 4", אבל גם הוותיקים עדיין צפויים לזהות כאן כמה אמנים כמו ג'סטין ביבר, קולדפליי, דייויד גטה, וואן ריפבליק ובוב מארלי, שמככב כאן ברמיקס האוסי חדש ל-"Is This Love" שלו. למרות שנראה שהאוסף הזה פונה בעיקר לבני נוער, חיים רייכנטל, שעורך ומפיק את האוסף מטעם חברת התקליטים הליקון, מסביר שקהל היעד של סדרת "Now" מורכב מ"גרעין נאמן של קהל חובב פופ, שמלווה אותה מיום יציאתה בנובמבר 1999 וממשיך לגלות בה עניין עד היום. יש דור שלם שמילדות נהג לרכוש כל אוסף והפך את זה להרגל של ממש".
"מאוסף חדש של 'Now' אנו מצפים למכירות של כמה אלפים על גבי דיסקים", מוסיף רייכנטל. "את פורמט הדיסק כבר מספידים למעלה מעשור ועדיין יש ביקוש לפורמט הזה. במקביל האוסף זמין להורדה ב- iTunes וכפלייליסט בשירותי המוזיקה בסטרימינג, פלטפורמות שפונות לקהל היותר צעיר".
בדיוק כמו רובי וויליאמס
ישראל לא לבד בעניין של "Now". הסדרה הזאת הושקה בשנת 1983 בבריטניה, כשהקונספט היה כל כך פשוט, שמדהים שלא חשבו עליו קודם: לרכז באוסף אחד אך ורק שירים שהיו להיטי ענק. היום זה נראה טריוויאלי, אבל עד שהגיעה סדרת "Now", אוספים היו בדרך כלל מורכבים משניים-שלושה להיטים, שהיו אמורים למכור את האלבום ועוד מלא קטעים אנונימיים שנדחפו בהמשך כדי להשלים את המוצר. "Now" היתה להצלחה מיידית בבריטניה והיא רצה עד היום, כשהפרק האחרון שלה בממלכה הוא פרק 94 שיצא בתחילת הקיץ, אחרי פרק 93 שיצא בחורף. שני הפרקים האלה הם האלבומים הנמכרים ביותר בבריטניה השנה עם מכירות של כמיליון עותקים מכל פרק. זה אומר ששני הפרקים האלו עקפו את האלבומים המצליחים של דייוויד בואי, אדל וג'סטין ביבר במצעדי המכירות. בהחלט הישג. כבר מתחילתה, הפרקים של הסדרה הבריטית היו כל כך מוצלחים, שהאוספים החלו לזלוג מבריטניה, כיצוא לכמעט כל מקום בעולם. גם לישראל האוספים האלו הגיעו וכל פרק שלהם הצליח למכור בישראל כמויות יפות.
בעקבות ההצלחה הזאת ביצוא פרקים של הסדרה, חברות התקליט של EMI ו-Universal, הבעלים של המותג "Now", הבינו שיש להם מותג עם פוטנציאל גלובלי ובסוף שנות התשעים החלו לייצא את הקונספט והמותג לשאר העולם עם ייסוד סדרות בת מקומיות ב-28 מדינות. כך "Now" הגיעה לארגנטינה, מצרים, סין, ישראל ול-24 מדינות אחרות. בכל מקום החלו את ספירת הסדרה מאחד, כשבכל מדינה האוסף נערך בצורה שונה, בהתאם ללהיטים המקומיים. בטריטוריות מסוימות, כמו בארצות הברית, לדוגמה, "Now" היתה להיסטריה. עד ש-"Now" הגיעה לאמריקה, הקונספט של אוספים שם היה נחשב לפורמט בזוי, אבל מאז ש-"Now" הושקה שם ב-1998, כבר יצאו בסדרה 59 פרקים, כולם מצליחים בטירוף. לעומת זאת, בטריטוריות אחרות, כמו צרפת, הולנד והונגריה, סדרת "Now" לא הצליחה להתרומם, בעיקר בגלל מתחרות מקומיות עדיפות.
בישראל, אליה יובא המותג על ידי הליקון ואן.אם.סי, שייצגו את יוניברסל ו-EMI בישראל, האוסף מילא את הוואקום שנוצר מדעיכתה של סדרת "היטמן" באותה התקופה. הפרקים הראשונים של "Now" בארץ היו לאלבומי זהב (מכירות של למעלה מעשרים אלף עותקים) וישראל הוכרזה כטריטוריה נוספת שבה המותג תפס.
וזה כבר מה שמחכה באוסף החדש
עם השנים, תעשיית האוספים בישראל דעכה, ואם בשנת 2002 יצאו שלושה פרקים של "Now" בישראל (הפרקים 6, 7 ו-8), בשנים שלאחר מכן יצא רק פרק אחד בכל שנה. באופן מפתיע, 2016 היא השנה הראשונה מאז, שבה יוצאים כאן שני פרקים של הסדרה, אחרי ש-"Now 21" המוצלח יצא בפברואר השנה. במקביל, חברת NMC United הוציאה השנה שני פרקים של סדרת "Hits" שלה וחברת Teta/Play הוציאה שלושה אוספים מסדרת להיטי הדאנס/פופ שלה, כך שאם עוצמים עיניים אפשר לדמיין לרגע שאנחנו שוב בתקופה של שיא עידן הדיסקים.
למרות הפריחה הזאת, רייכנטל מסביר את ההתעוררות בשוק האוספים המקומי דווקא בשינויים הטכנולוגיים. "אמנם אוסף מסוג זה עדיין יוצר עניין גדול יותר בפורמט הפיזי שלו", הוא מסביר, "אבל השוק הדיגיטלי בישראל הולך ומתחזק והקהל הישראלי מאמץ הרגלי צריכה חדשים דרך פלטפורמות דיגיטליות. כתוצאה מהמגמה הזאת, יש בנקודת הזמן הנוכחית דרישה לאוספים עכשוויים" (מבחינת שירותי הסטרימינג אלבום אוסף הוא בעצם פלייליסט. א"ג).
ספק גדול אם בעוד 15 שנים נוכל לפגוש אנשים שגדלו על "Now 22" ומסתכלים עליו בנוסטלגיה, ואם נבחן את התמונה הרחבה, קשה להאמין שהקונספט של אוספי להיטים על דיסקים, ישרוד עוד המון שנים. "גם אם פורמט הדיסק ייעלם מתישהו", מסכם רייכנטל באופטימיות, "קשה לי מאוד להאמין שהביקוש לסדרה יתפוגג כל כך מהר". "Now" החלה את דרכה לפני 33 שנים על גבי תקליטים ומאז שרדה אין ספור שינויים בתעשיית המוסיקה, כשבהמשך היא יצאה על קלטות טייפ, קלטות וידאו, DVD ואפילו מיני-דיסק. מותג כה חזק, סביר שימצא דרכים להמשיך גם אחרי מות הקומפקט דיסק. בינתיים, מה שבטוח, הוא והדיסקים עדיין כאן.