"אני דוחה בשאט נפש את קביעתך שהנהלת האקדמיה בחרה שלא להביא לידיעתה את דבר ופרטי הופעתם של נאפר וצברי", כותב מוש דנון, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, במכתב שכתב ליוסי שרעבי, מנכ"ל משרד התרבות והספורט, וכיתב אליו את השרה מירי רגב, את פרופ' אלכסנדר דוד, יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע ואת האחים משה וליאון אדרי. במכתב מתגלים כמה פרטים מעניינים מאחורי הקלעים של סערת טקס פרסי אופיר, ובהם העובדה שהשרה, בניגוד לטענתה, עודכנה כי תאמר נאפר יבצע את השיר של דרוויש.
"האירועים אשר התרחשו בעקבות ובמהלך נאומה של השרה לקראת סיום טקס פרסי אופיר ביום חמישי האחרון היו בהחלט מזעזעים ומטרידים. ראשית, צר לנו מאוד ששרת התרבות, כאורחת של האקדמיה, חשה מאוימת פיזית, בין אם היה בסיס לתחושות אלו ובין אם לאו, ואנו מתנצלים על כך. לעניין 'ליין אפ' הטקס, הנהלת האקדמיה ונציגיה מעולם לא ניסו להסתיר את עובדת הופעתם של תאמר נאפר ויוסי צברי. המידע הזה היה קיים ברשתות עוד יום קודם לכן, ואף פורסם באחד העיתונים בבוקר הטקס. אני עצמי ביקשתי מאדם בתעשייתנו המקושר לשרה לדווח לה על כך ביום רביעי שעבר, יממה לפני הטקס, אך בשל תקלה המידע לא הועבר, לצערי. כבר בתחילת הטקס, כשנודע לי שהשרה אינה מודעת לליין-אפ במלואו, עדכנתי אותה באופן אישי לפרטי פרטים, כולל כל מה שייאמר ויושר מעל הבמה. לשמחתי, לאחר דין ודברים, בחרה השרה רגב לצאת כאקט של מחאה שקטה בתחילת השיר של תאמר נפאר ויוסי צברי ולחזור בסופו. בכדי לדייק את יציאתה הצגתי בפני השרה את דף 'הליין אפ' עם סדר ההופעות, ועדכנתי אותה מתי בדיוק השיר המדובר עולה לבמה. ואכן, באופן מדויק ביותר קמה השרה ויצאה, תוך ליווי מלא של מצלמות עוזריה הנאמנים".
"במכתבך נטען שהאקדמיה התנהלה בחוסר שקיפות מול הדרגים המקצועיים של משרד התרבות ולשכת השרה, ובנוסף אתה מלין קשות על המלל שנשמע מעל הבמה", מוסיף יו"ר האקדמיה. "אתמה: האם אתה באמת מצפה כי נאומי הברכה, דברי מחלקי הפרסים ונאומי התודה של הזוכים יועברו מראש לאישור הדרג הפוליטי? האם באמת אתה מרמז לכך שמלל ותוכן שאינו לרוחה של השרה היה נדרש לעבור שינוי או נמחק כליל? זאת בשם חופש הביטוי, שהשרה בצדק גמור מקדשת, או שמא בשם חופש הביקורת? אדגיש, גם בעתיד אין בכוונתנו לאשר מראש טקסטים של הדוברים בטקס. יאמר כל אחד - גם האומנים וגם השרה - את אשר על ליבו, באופן שבו הוא בוחר לבטא זאת, בין אם יש לדברים ביסוס ובין אם לאו. זו מהות הדמוקרטיה, זו מהות האומנות".
דנון מציין במכתבו כי 82 הסרטים שהשתתפו בטקס פרסי אופיר "שיקפו באופן מדהים את החברה הישראלית על רבדיה וגווניה. תענוג היה לראות איך כל הזוכים בפרסים השונים מייצרים יחד קבוצה שמייצגת באמת ובתמים, ולא כקלישאה, כמעט את כל האוכלוסיות, העדות, המגדרים והגילאים במדינת ישראל. היה זה מצג ייחודי, מעודד ומעורר השראה, שבעיקר שיקף באופן חד משמעי את חזונה של שרת התרבות לפלורליזם ושילוב כלל האוכלוסיות בקולנוע ובעשייה התרבותית בכלל. לדאבוני, מסיבות השמורות עימה, שרת התרבות כנראה לא שמה לב כלל למתרחש על הבמה, למעט כמובן שירם של נפאר וצברי, שכן אז היתה יכולה להבחין מבעוד מועד כיצד חלק ניכר מהרעיונות לשינוי להם הטיפה בנאומה כבר קיימים ומשגשגים בקולנוע שלנו. כה חבל שמצעד מדהים ומרגש של במאים, תסריטאים, שחקנים ושאר יוצרים מהפריפריה, צעירים כמבוגרים, מזרחים, אשכנזים, חרדים וערבים כך חמק לו מעיניה של שרת התרבות. זאת ועוד. לצערי, בחרה השרה רגב בנאומה ביום חגם של הנוכחים באולם להגיד להם בהתרסה, תוך ליבוי יצרים, שהיא בעצם מתכוונת להחליף אותם. האם זוהי הדוגמא לסבלנות וסובלנות של מי שכה מתרעמת על טקסטים מתריסים ולא מנומסים מצד שאר הדוברים בטקס? אמת, תגובת חלק מהיושבים באולם היתה אלימה לא נעימה ואף מאד לא מכובדת, אך למה בדיוק ציפית מאנשים שביום חגם מטיחים בפניהם, שלא בצדק לטעמם, שימיהם בעבודה ספורים, וכנובע מכך עתידם הכלכלי והאומנותי לוט בערפל?"
בהמשך כותב דנון: "לאחר צפייה חוזרת בנאומה, ברור מעל לכל ספק. השרה התקבלה במחיאות כפיים ובמזג עליז בעודה מבצעת מערכון עם מנחה הערב. גם רגע לפני שנשאה את נאומה, בעודה מסבירה את סיבות יציאתה בזמן השיר, הקולות מן הקהל היו בודדים וניתן היה להבין מכך שהקהל ברובו הגדול קיבל את מחאתה בהבנה. באנו במסר של פיוס של אחווה ושל שיתוף פעולה. בנאומה בחרה השרה לפנות אלינו בכינוי 'אתם', ללא כל הבחנה, והגדילה עשות בכנותה אותנו 'אליטה'. הבה ונבחן מהי ומיהי בדיוק אותה 'אליטה' משוקצת. האם 5,000 איש שנלחמים יום יום על פרנסתם ויוצרים קולנוע בתנאים מובנים של חוסר ודאות כלכלית הם 'אליטה'? או שמא מדובר בחונטה של יוצרים אשכנזים תושבי מרכז הארץ? והרי כבר ראינו על הבמה ובאולם, השנה ובשנים עברו, שממש לא כך הדבר".
בהתייחסות לעימות של השחקן רועי אסף עם השרה כותב דנון: "אני רוצה להניח שכוונתו היתה להתעמת מילולית ישירות עם השרה ולא חלילה לפגוע בה פיזית, ובכל מקרה הוא הורחק, בצדק גמור, מהבמה בטרם הספיק להתקרב לשרה. בכל מקרה, כאמור, אין בכוונתי להתווכח עם תחושת איום סובייקטיבית שחשה השרה. אני בהחלט מסכים איתך שהאווירה על הבמה באותם רגעים הייתה אלימה, לא מכובדת ולא מכבדת. כבר בישיבת ההנהלה הקרובה שלנו נדון בכך, כדי לקבל החלטה מעשית איך למנוע התפרצויות והתנהגות כזו בעתיד".
"ולבסוף", מסכם יו"ר האקדמיה, "באשר לשיר מהסרט 'ג'נקשן 48', אשר הכיל ברובו קטעים מתוך הסרט בתוספת כמה שורות שתורגמו משירו של מחמוד דרוויש ועברו אדפטציה של יוסי צברי: בניגוד לדברי מגישי הפרסים והזוכים, שאותם, כאמור, לעולם אין אנו מאשרים מראש, אפשרנו להשמיע את השיר כחלק מהתכנית האומנותית של האירוע. האישור ניתן לאחר דין ודברים עם היוצרים, לא לפני שדרשנו ודרישתנו התקבלה להשמיט משפטים שתקפו אישית את השרה - שהיתה אורחת שלנו. אנחנו עומדים מאחורי ההחלטה שלנו, מתוך הבנה ברורה של חופש הביטוי המוקנה ליוצרים, גם אם הדעות המובעות אינן בהכרח לרוחם של חלקנו או של אורחינו".