זה לא חדש שבסביבות גיל ארבעים אנשים רבים נקלעים למשבר ומחפשים לשחזר את נעוריהם. בשנת 2004 זה קרה גם לג'יאנפרנקו בורטולוטי, איטלקי בן 39 מהעיר ברשיה, שהודיע לחבריו שהוא זורק הכל, מחליף מקצוע ומקים משרד אדריכלות. בורטולוטי, עם הבלורית הכהה שלו והזקנקן המעט מאפיר, נראה כמו עוד איטלקי בגיל המעבר, והודעתו על רצונו להפוך למעצב בתים היתה יכולה להתקבל באדישות, אם לא היה מדובר באחת המכות הגדולות שניחתו על תעשיית המוזיקה האיטלקית. חברים, מוזיקאים, עסקנים ותקליטנים - כולם ניסו להניא את בורטולוטי מסגירת חברת התקליטים שלו, "מדיה רקורדס אוף דיג'ייז", חברה שהנפיקה לא פחות מ-150 תקליטי זהב והיתה בורג מרכזי בייצוא המוזיקה האיטלקית לעולם באותה התקופה. התחנונים לא עזרו ובורטולוטי, שראה איך תעשיית המוזיקה מתחילה לקרוס עם עלייתה של נאפסטר וההורדות הפיראטיות באינטרנט, הבין שהגיעה העת לארוז ולהמשיך הלאה.
היכולת להבין שזה הזמן לסגור היא לא תולדה של רגש, אלא של חוש עסקי מצוין שהביא את "מדיה" להצלחה אדירה. בשיאה החזיקה חברת התקליטים בבניין מפואר עם עשרה אולפני מוזיקה, שהפיקו אין ספור להיטי דאנס לכל העולם, תחת הסלוגן "מדיה הסאונד של העתיד".
בורטולוטי לא רצה להתעסק במוזיקה, הוא בכלל למד מנהל עסקים. בזמן הלימודים חבר טוב, דיג'יי פייר, הציע לו ג'וב כמפיץ של תקליטים שהפיק. בורטולוטי הסכים להצעה ובגלל שהוא פרפקציוניסט, בלשון המעטה, לקח את העבודה ברצינות יתרה. בורטולוטי למד את הסצנה מ-א' ועד ת' עד שהפך להיות חלק ממנה. הוא לא הסתפק ב"לדחוף" תקליטים לתקליטנים ושדרני רדיו כדי שינגנו אותם, ולחנויות תקליטים שימכרו אותם אלא הפך לקלאבר ופעיל מרכזי בסצנה, כזה שמכיר את כולם. אחרי שנתיים של למידת התחום, נכנס בורטולטי למלאכת כתיבת והפקת הלהיטים בעצמו. הוא עלה על נוסחה פשוטה: סימפול קטעי שירה קליטים מתקליטים ישנים וריפוד הסימפולים הללו בנגינת פסנתר ממוחשבת ובביט מהיר ומונוטוני. הוא שיחזר את הנוסחה הזאת פעם אחר פעם ובהצלחה רבה.
הימים היו שלהי סוף שנות השמונים. מוזיקת ההאוס בדיוק הגיעה משיקגו לאירופה והביקוש ללהיטים מהז'אנר היה בעננים. בורטולוטי פתח חברת תקליטים, "מדיה רקורדס", וביחד עם תקליטנים שונים שקיבץ סביבו החל לכתוב ולהפיק קטעים, בכל פעם תחת שם הרכב אחר. פעם זה היה קלאב-האוס, פעם 49ers, פעם ג'ינו לטינו ופעם קאפלה. השמות היו שונים, אבל ההרכבים כולם היו בעצם תובנה שצרכני הדאנס לא מתרגשים מאיש עסקים איטלקי שעומד בפרונט. הטריק השיווקי הזה עבד, הלהיטים החלו לבוא בזה אחר זה ו"מדיה" צמחה לממדים משוגעים.
בורטולוטי קנה לעצמו פרארי ול"מדיה" בניין שהיה מלאכת מחשבת. הוא אסף את עשרת התקליטנים הפופולריים באיטליה והקים לכל אחד מהם אולפן בבניין של "מדיה". התקליטנים ישבו באולפנים, כתבו והפיקו מוזיקה, בזמן שמחוץ לבניין סוכנים מוכשרים מכרו את הקטעים של "מדיה" לחברות תקליטים מסביב לעולם. בורטולוטי עבר מאולפן לאולפן, הקשיב ליצירות, התערב, שיפר והוסיף את שמו לקרדיטים.
"מדיה" הפכה לאחת מחברות הדאנס החשובות בעולם ובתחילת הניינטיז להיטיה הציפו אותנו מכל עבר. "Touch Me" של ה-49ers, "השורש הריבועי של 231" של אנטיקאפלה, "Music" של פארג'טה ועוד להיטי רחבות ומצעדים של דיג'יי פרופסור, East Side Beat, Sharada House Gang ו-RAF. הסאונד העתידני של "מדיה" נשמע בכל מקום.
ההצלחה הזאת הגיעה לשיאים חדשים כשקאפלה, הרכב שבורטולוטי הקים כבר ב-1987, עבר שדרוג ב-1993. המהפך של קאפלה כלל מעבר להרכב סטייל 2 אנלימיטד עם זמרת וראפר אנגלים, קלי אוברט ורוב בישופ. ההצלחה היתה מיידית והלהיטים "U Got 2 Know", "U Got 2 Let the Music", "Move on Baby" ו-"U & Me"; כבשו את צמרות המצעדים באירופה. גם בישראל קאפלה זכתה להצלחת ענק, שבשיאה הגיע ההרכב לשלוש הופעות בערב יום העצמאות של 1994.
במקביל באו עוד הצלחות בדמות הלהיטים של קלאבהאוס ("Light My Fire") וההרכב תואם קאפלה, Clock. "מדיה" המשיכה לגדול בקצב מסחרר. החברה פתחה שלוחה בלונדון ובמקביל הקימה חברות בת נוספות באיטליה, שהתמחו כל אחת בסגנון דאנס אחר.
בורטולוטי המשיך לחיות את הסצנה והיה ערני לטרנדים. באמצע הניינטיז, כשהבין שהדיג'יי הפך לאלוהים, הוא החל להחתים את התקליטנים החמים של התקופה. הראשונים לחתום היו הכוכבים האיטלקים מריו פיקוטו, ג'יג'י דאנגוסטינו ומריו פיו, ואחריהם החל בורטולוטי להוציא תקליטים של תקליטנים בינלאומיים צעירים וחמים שגילה, כמו טיאסטו, פרי קורסטן וארמין ואן-ביורן. כן, אותו בורטולוטי אחראי גם לפריצה של אלו.
"מדיה" לא קלטה רק את הטרנדים התרבותיים של עולם הדאנס, אלא גם את השינויים הטכנולוגים שעוברים על עולם המוזיקה. החברה היתה לאחת מענקיות התקליטים הראשונות בעולם שהקימו אתר אינטרנט עוד ב-1996, דרכו היא מכרה קבצי מוזיקה און-ליין. בהמשך היה בורטולוטי אחראי לעוד כמה מיזמים טכנולוגיים פורצי דרך שקשורים למוזיקה, כמו למשל תוכנת הדיג'יי הראשונה שעבדה עם קבצי MP3 ואחת מתחנות הרדיו האינטרנטי הראשונות.
כמי שראה והבין טכנולוגיה, בורטולוטי קלט לאן נושבות הרוחות בסוף הניינטיז והוא התחיל לחשוב על הסבה מקצועית. זה קרה, כאמור, ב-2004, כש"מדיה רקודרס" הפכה ל"מדיה אדריכלות". בורטולוטי החל לעצב בהצלחה בתים לעשירי מזרח אירופה, תוך כדי שהוא שומר על דממת אלחוט ומסרב לדבר על עולם המוזיקה. 11 שנים הוא החזיק מעמד, עד שהגיע לגיל 50 וחווה משבר נוסף. נמאס לו לעצב בתים, הוא רצה לשחזר את הבאזז המטורף שנלווה להפקת להיטים. מה עושים? משרד האדריכלות נסגר וחברת התקליטים קמה לתחייה בסוף שנת 2015.
אנשים בתעשיית המוזיקה האיטלקית היו סקפטיים לגבי היכולת של בורטולוטי לחזור לעניינים והביקורות עליו צצו מכל עבר. השבוע, הוא פרסם בדף הפייסבוק של חברת מדיה הודעת ניצחון שעונה לכל המצקצקים. "לפני שמונה חודשים 'חבר' אמר לאחד העובדים שלי שהוא מצטער עבורי שחזרתי לעסקי המוזיקה", כתב בורטולוטי, "הוא אמר, ממרום הביזנס שלו, שאני כבר לא רלוונטי. לא מעודכן במה שקורה. היום אני רוצה להקדיש לו את תקליט הזהב הראשון שקיבלתי בקריירה השנייה שלי בעולם המוזיקה. הראשון, מבלי שנחשיב את 150 תקליטי הזהב שקיבלתי בעבר...".
תקליט הזהב הזה שייך לאמן ההיפ-הופ האיטלקי Mr. Rain. עם ידי הזהב של בורטולוטי, תהיו בטוחים שעוד יבואו הרבה כאלו בהמשך.