הבנתי צ'כוב נותן הערב בקאמל קומדי קלאב

"לעיתים קרובות אני מנסה להבין מדוע היה סבי קדורני כל-כך? מה הפך אותו למיזנטרופ? הוא היה אדם אמיד. ניחן ביפי תואר ובבריאות טובה. היו לו ארבעה ילדים ואשה נאמנה ואוהבת.
אולי לא היתה דעתו נוחה מן היקום עצמו, בשלמותו ובפרטיו? מחילופי העונות, למשל? מן החילופים הבלתי מעורערים בין חיים ומוות? מכוח המשיכה? מניגודי הים והיבשה? מי יודע..."
(עמוד 18)

אני אוהב הומור רוסי. קראו לי צ'רלי, קראו לי שיכור, קראו לי רומן ברונפמן, אבל רטרוספקטיבה מהירה שערכתי השבוע בנושא צריכת ההומור שלי הבליטה שוב ושוב את העובדה הפשוטה, החותכת, שהסאטירה והלעג, הגיחוך והשעשוע שמצויים בכתביהם ומגולמים בדמויותיהם של ענקים כמו טולסטוי, דוסטוייבסקי, צ'כוב, בולגקוב וטורגנייב, הפילו אותי מהכיסא בצחוק פרוע יותר ממונטי-פייטון והחמישיה הקאמרית ביחד. וזה בד בבד גם מפתיע וגם כל כך נהיר שאלה הם התוצרים המובחרים של כתיבה (ואני חוטא בהכללה גסה) מתוך מועקה אמיתית, במציאות פוליטית וחברתית נטולת כל חירות אישית, במשך עשרות השנים תחת השלטון הצארי ואחריו הקומוניסטי.

ספרו של סרגיי דובלטוב (מבית המדרש המשובח של נילי מירסקי ואילנה המרמן, עורכות הסדרה, בהוצאת עם עובד/ ספריית הפועלים), שהוא למעשה זוג רומנים אוטוביוגרפיים קצרים, מצטרף בכבוד רב אל הרשימה הקאנונית שפורטה לעיל. בראשון, "אנחנו ושכמותנו" (שהפרק האחרון שלו כבר פורסם באנתולוגיה "גופה של אנה או קץ האוונגרד הרוסי") מוצגים כל קורות משפחתו של דובלטוב בשתי המאות האחרונות תוך התכנסות אל חייו הפרטיים הרוויים באהבת מולדת ובשנאת המשטר הסובייטי לדורותיו ועד לשנים הראשונות לאחר הגירתו לניו יורק. בשני, "בארץ ניכר", כבר נפרש סיפור אורבני על חיי הקהילה הרוסית הגולה בקווינס, כור היתוך רב-גזעי על כמה רחובות ושדרות, כך שניתן בהחלט להתייחס מבחינה עלילתית אל שניהם כאל שני חלקים של רומן רחב אחד.

דובלטוב כותב קצר, בשפה רזה. קצב ההתרחשויות מהמם ומותאם לאש העזה שבוערת בתוך הדמויות הססגוניות שהוא מתעד. הוא מתאר את ההתרחשות התזזיתית שעל פני השטח במין ריחוף קל ממעל, מתבל בתובנות נהדרות וממעט להתעניין ברבדים עמוקים יותר - עיקרון שמצליח להדגיש היטב את הבלבול, הזרות והניכור שחשים הגיבורים שלו באופן פרדוקסלי לא רק אלפי מיילים מרוסיה, בצידו השני של האוקיינוס האטלנטי, אלא גם במולדתם שהשניאה עליהם את עצמה, ובמידה מסוימת גם את עצמם.