פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      משליכים לרווחה: הפרויקטים שאנשי התרבות ישמחו למחוק מקורות החיים

      יום כיפור הוא המועד המושלם לבחון את הרזומה ולהתאבסס על הכשלונות המביכים: מהנפילה של ריטה באירוויזיון, דרך האלבום השני של משינה וכלה בכישורי העריכה של יורם זק

      משליכים לרווחה: הפרויקטים שאנשי התרבות ישמחו למחוק מקורות החיים

      (בסרטון: ריטה משוחחת על האירוויזיון בתוכנית "הזירה")


      איילת זורר

      השנה החולפת היתה לא פשוטה עבור זורר, שהפכה באחת לסמל של היחס התקשורתי לנשים בפרשת "גולברי". אך בעוד בישראל החלפתה הפוגענית עוררה דיון ציבורי, בהוליווד המשיכו גלגלי מכונת הצעירות והיפות לעבוד. זורר, שרק ב-2009 כיכבה לצדו של טום הנקס (המבוגר ממנה ב-14 שנים) ב"מלאכים ושדים", למדה שכל שנותר עבורה הוא תפקידי האמהות. מ"איש הפלדה" האיום והנורא היא עוד נמלטה בעור שיניה בזכות תפקיד קצר מאוד, אבל מ"בן חור" איש כבר לא יכול היה להציל אותה.

      נכון, בהוליווד לא הכל הוא מוניטין ושחקנים רבים ומעוטרים יותר מזורר בחרו בכסף הקל של שוברי קופות גדולים. ובכל זאת, דווקא הגיחה שלה חזרה לטלוויזיה ב"דרדוויל" של נטפליקס וב"בני ערובה" של ערוץ 10, הוכיחה כמה טובה היא יכולה להיות במוצרי תרבות לא מביכים. גל גדות, היורשת של זורר בהוליווד, אמנם בחרה בז'אנר גיבורי העל, אבל גם היא משתדלת לגוון בסרטים מז'אנרים אחרים. לא תמיד זה מצליח, אבל זה עדיף על תפקיד בסרט שמבייש יצירת מופת קלאסית.

      בן חור (יח"צ)
      תפקיד אופי. איילת זורר ב"בן חור" (צילום: יח"צ)

      מינה צמח

      יום אחד מישהו יערוך סקר בראשה של מינה צמח ויבדוק איזה ערב בחירות היתה מעוניינת להעלים מחייה. סביר להניח שהתשובה תהיה "כולם". לא פשוט להיות האדם היחיד בישראל (עם כל הכבוד לקמיל פוקס) שאמור לחזות את תוצאות הבחירות בכל מערכת בחירות וברוב הפעמים, ובכן, לטעות בגלל קולות החיילים/קמפיין השטח של יש עתיד/כל מיני ערבים שנוהרים לכל מיני מקומות ואז מפסיקים לנהור כי הם לא נהרו מלכתחילה. ממש לא פשוט.

      כשחושבים על זה, צמח היא סוג של מכורה לאדרנלין אבל מהסוג הקיצוני. היא יודעת שאין סיכוי שתהיה צודקת ועדיין מציבה עצמה בקדמת הבמה פעם אחר פעם. לכאורה, היא משיגה את מטרתה כי משדרי הבחירות הם הקליימקס הכי טוב בעולם אבל בפועל, כשמתברר שהיא טועה, מגיע האנטי קליימקס וצמח נאלצת למלמל כמה מילים לא ברורות ולייחל ליציאה לפרסומות. בראשה של צמח, אם משדרי הבחירות לא היו קיימים, היא תמיד היתה צודקת. הגיוני.

      מינה צמח (יח"צ)
      השוטרת הטובה. מינה צמח (צילום: יח"צ)

      משינה

      שנתיים אחרי המפץ המדהים של אלבום הבכורה, הוציאו חברי משינה ב-1987 אלבום שהפיקו לבדם, יצירה שהתייחסו אליה כאל מקשה אחת ועל כן סירבו בתחילה לשחרר ממנו סינגלים, מה שלא בדיוק סייע לשירים מתוכו לקבל השמעות ברדיו. גם לא עזרה העובדה שמלבד שיר אחד מאוד יפה ("ואנחנו שניים") להיט גדול ("שלח לי מלאך") ושיר חביב נוסף ("הכל עוד אפשרי"), שאר השירים הם קטעים פילריים למדי שעזרו להחיל על "משינה 2" את תסמונת האלבום השני ולתרום לכישלונו המסחרי. אלפים ספורים של עותקים נמכרו ממנו, מספר זניח לעומת עשרות האלפים של האלבום הראשון, והלהקה התקשתה לקושש קהל להופעות. המצב היה חמור עד כדי כך שחברת NMC החליטה שלא תשקיע עוד בלהקה. מנהל הלהקה בועז בן ציון מימן בעצמו הפקת אלבום שלישי, שבמסגרתו חזרה הלהקה אל המקורות עם המפיק ראובן שפירא, שהיה אחראי גם על הראשון שלה. גם בו ניכרים המשקעים של "משינה 2" והחוויה המפוקפקת שעברו החברים – השיר "ד"ר קליני" שכתב שלומי ברכה מיטיב לתאר את הדיכאון ואת תחושת הקטנות: "מזה שבועיים שאני הולך ומתגמד / אני חושב שמסתכלים עלי וכל גופי רועד / הלכתי לרופא אמרתי ידידי המלומד / מיום ליום אני הולך ונעשה גמד".

      "משינה 3" היה מוצלח בהרבה, אבל גם הוא לא היווה בשעתו הצלחה מסחרית גדולה. רק ב-1989 יצאה משינה מן הבור בעזרת האוסף "גבירותי ורבותי: משינה", שהפך להצלחת ענק ומכר תוך כשנה 60,000 עותקים.

      יורם זק

      לצד המיתוג כמוח שמאחורי "האח הגדול", ידע יורם זק מספר פרשות שהיה שמח למחוק מהזיכרון הקולקטיבי. חלקן (כמו ההתבטאות הסקסיסטית כלפי דנה רון או התביעות הרבות של מתמודדי התוכנית נגדו) התרחשו בתוך הממלכה שלו, אבל נדמה שהפרשה החמורה מכולם התרחשה דווקא במקום פחות מזוהה עם זק: "מונית הכסף" ונגעה לעריכה המגמתית שהציגה שלוש צעירות אתיופיות תמימות שעלו למונית - אדוה זימרו, ליה אברהם וממית קטמה - כנערות ליווי.

      מעבר לעוגמת הנפש והמחיר האישי ששילמו הצעירות (שפוטרו מעבודתן), השימוש הזול הזה של זק במדיום שבו הוא מרגיש כל יכול, הדגיש את עומק ההיבריס שנוצר סביבו. העובדה שחלפה רק חצי שנה עד הרגע שחשף את הפנטזיות שלו לגבי מתמודדת בתוכנית לעיני כל, רק הדגישה את התחושה הזו. מאז, לפחות כלפי חוץ, השתדל זק לשמור על שקט תעשייתי, אבל הצריבה התודעתית של חפצון נשים שדבקה בו היא ללא ספק משהו שהיה מעדיף שנשכח.

      יורם זק (אתר רשמי)
      מונית הכסף הגדולה. יורם זק (צילום: יח"צ)

      צביקה הדר

      כמו משחק כדורגל (של כל נבחרת שהיא לא ישראל כמובן) מול נבחרת ליכנטשטיין, יש דברים שהם באנקר. ובמקרה שלנו, כתבה שעוסקת בדברים שאנשי תרבות ישמחו להעלים מהרזומה – מדובר ב"שישי שואו" לבית צביקה הדר.

      קשה לחשוב על פרויקט כושל בולט יותר של הדר אשר, מן הסתם, מודע לזה. בריאיון שהעניק הדר בשנת 2011 להילו גלזר ב-nrg אמר "זו תוכנית שלא נתפרה למידות של המנחה שלה". "שישי שואו" היתה תוכנית אירוח שעלתה בערבי שבת בשנת 1995. אז, זוכרים אנשים מעל גיל שלושים, משבצת השידור ההיא לא היתה בית קברות לתוכניות טלוויזיה והדר הגיע רכוב על תהילת ז'וז'ו חלסטרה. ונפל מהסוס.

      "שישי שואו" ירדה מהאוויר אחרי חמש תוכניות והדר עצמו חזר לטלוויזיה רק לאחר כמה שנים כחלק מאסטרטגיה שנועדה להרחיקו מהמסכים.

      אופליה שטראל

      הפרויקט הטרי והמועיל להפליא "ספר הקולנוע הישראלי" הזכיר לנו עד כמה "אסקימו לימון" היה כאן להיט גדול - למעשה, 1.35 מיליון הכרטיסים שמכר לפי הרשומות, מציבים אותו ככל הנראה כסרט המקומי המצליח בכל הזמנים, בהנחה שהנתונים מהימנים (בכל מה שקשור למספרים ולסרטים תוצרת הארץ, צריך לנקוט משנה זהירות).

      אך להצלחה תמיד יש מחיר, ובמקרה של אופליה שטראל, הוא היה גבוה במיוחד: כפי שסיפרה לא פעם, גם לוואלה! תרבות, הופעתה בדמות סטלה המגמרת שיבשה לה את הקריירה ובמידה מסוימת גם את החיים. מי שהגיעה לכאן מרומניה עם הכשרה תיאטרלית קלאסית, מצאה עצמה מתויגת פה באופן מסוים ביותר, רק בגלל שהעזה להשתמש בגופה בצורה חופשית יותר מן הנהוג בישראל הפוריטנית והצבועה. כמו קולגות צעירות ומוכשרות אחרות, למשל מריה שניידר מ"הטנגו האחרון בפריז", גם היא גילתה שסצנות סקס פולחניות מעלות לגדולה את הבמאי, את המפיק, את הכוכב - ואת כולם למעשה, חוץ מאשר את השחקנית.

      מנחם גולן

      המורשת של מנחם גולן היא עניין דורי: מי שגדלו כאן לפני שנות התשעים, זוכרים אותו גם כבמאי שאחראי לכמה מן הסרטים המקומיים האהובים בכל הזמנים, למשל "קזבלן", וכמפיק הישראלי הכי מצליח ומוכר בהוליווד. לעומת זאת, ולמרבה הצער, הצעירים יותר מכירים אותו בעיקר דרך החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת" - דמות פאתטית, החתומה על זבלונים נלעגים.

      ייאמר לזכותו של גולן כי הוא לא התבייש בדבר שעשה ולא התכחש לו. אך באובייקטיביות ובפרספקטיבה, מוטב היה למורשתו אם היינו מוחקים ממנה את הסרטים האחרונים שביים כאן בערוב ימיו, בין תחילת העשור הקודם לסופו – "השיבה מהודו", "ימים של אהבה", "הכתובה" ו"ריקוד מסוכן". כל אלה מפארים את פנתיאון הטראש הישראלי ותמיד משעשע לצחוק איתם ועליהם, אבל בוא נהיה רציניים לרגע לרגל יום כיפור ונודה על האמת: מוטב היה להוריד אותם מן המדפים ולהשליך אותם לתהום הנשייה, כדי שלא יכתימו את קורות חייו המפוארים של הקולנוען המנוח.

      ימים של אהבה פוסטר (יח"צ)
      ימים של כתבות חגים. פוסטר "ימים של אהבה"

      ריטה

      ב-1990 ייצגה ריטה את ישראל באירוויזיון עם השיר "שרה ברחובות" בהופעה מביכה איקונית שכללה גם התרפסות על הרצפה. בואו רק נגיד שההמונים לא יצאו לשיר ברחובות בעקבות התוצאה - מקום 18 מתוך 22. הכוכבת הישראלית הצליחה לגרוף רק 16 נקודות מהגויים האנטישמים, ולמרות העובדה שבישראל השיר הצליח למדי, הכישלון בתחרות הזמר המשיך לצרוב בה לאורך שנים, כך העידה הדיווה בעצמה. 23 שנים אחרי כן, בריאיון לתוכנית "הזירה" בערוץ הראשון, אמרה ריטה שללא ספק מדובר בטראומה. "היום אני יכולה לצחוק על זה, וחוץ מזה יצא לי מזה אחד השירים הכי יפים", אבל "כולם שרו בפלייבק, אני התעקשתי לשיר לייב. התזמורת שם זייפה בגדול, אני התרגשתי מדי ויצא נורא. יאמר לזכותי שבכל פעם שאני רוצה לרדת שני קילו, אני רואה את האירוויזיון ומיד מפחיתה במשקל ממבוכה. זייפתי רק איזה 400 פעמים".

      ברי סחרוף

      "יש אמנים שרוצים לקדם את עצמם בקיצורי דרך, להתחבק ולהתגפף עם כל האורגיה הזאת של 'כוכב נולד'. ברי בטוח לא יילך לשם", אמר לפני 6 שנים ניצן זעירא, מנהלו האישי של ברי סחרוף, בריאיון לכותב שורות אלה לתרבות מעריב. בעוד שותפו הוותיק, רמי פורטיס, הכניס את התעשייה להלם כשהצטרף לפני 3 שנים כשופט ל"אקס פקטור", מקבילת "כוכב נולד", צעד שנחשב בעיני רבים בתעשייה כבגידה בעקרונותיו וכמכירת נשמתו, ברי סחרוף הקפיד להתרחק מההמולה התקשורתית, על גווניה השונים, וזה חלק מסוד הצלחתו. לסחרוף תדמית של רוקר איכותי ורציני, המתנזר מהתמסחרות, ונחשב כמי שכסף אינו שורף לו את קצה היד.

      אבל ראו זה פלא: רגע אחד בקריירה עומד בסתירה חדה לכל המיתוג שנבנה לו בשקידה רבה, ונראה שהוא היה שמח למחוק אותו מקורות חייו. אי שם, בשנת 1994, הבלתי יאומן קרה - סחרוף כיכב בקמפיין אופנה לקרוקר, לצדה של מיקי ממון. בפרסומת הוא מדגמן כאחרון הקולבים היפיופים. למזלו הרב, הפרסומת הזאת לא נצרבה בתודעה באופן עמוק, אלא התפוגגה כמו מותג האופנה שמאחוריה. עם זאת, גם אחרי מעל ל-20 שנה, הקמפיין הזה עדיין נראה מפתיע, כי מי היה מאמין שברי פאקינג סחרוף בעל התדמית האנינה ירצה לקדם את עצמו בקיצור דרך, להתחבק ולהתגפף עם האורגיה של המיינסטרים וההתמסחרות, כמו אחרון פליטי הריאליטי.

      (שגיא בן נון)