פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בריחת מוחות: למה יותר ויותר מוזיקאים בוחרים ליצור באנגלית, ולמה לעשות מזה עניין?

      עם ההצלחה המסחרית והפרגון בחו"ל לא מתווכחים, אבל כן ניסינו להבין מדוע בחרו אמנים כמו גבע אלון, לולה מארש, אסתר רדא ואחרים ליצור בשפה האנגלית. וגם שמענו על הזמנה מיוחדת במינה של גארדן סיטי מובמנט לבן אל תבורי וסטטיק

      בריחת מוחות: למה יותר ויותר מוזיקאים בוחרים ליצור באנגלית, ולמה לעשות מזה עניין?
      צילום: דייב שחר עריכה: עמרי וייס

      (בסרטון: עומר נצר מבצע את "Pray")


      אולי זה הרצון לשחק בגדול ואולי מדובר בכלל בתוצאה ישירה של התפתחות התודעה הקוסמופוליטית, כך או כך, גם ב-2016 יותר ויותר מוזיקאים ישראלים פונים לקהל הבינלאומי עם מוזיקה באנגלית. בעשור האחרון בהחלט ניתן להבחין בעלייה משמעותית בהיקף התופעה: מפולק ו-Fאנק דרך רוק אלטרנטיבי לסוגיו, ועד מוזיקה אלקטרונית - הרכבים ישראלים מכל הז'אנרים מופיעים על בסיס קבוע בחו"ל, מוכרים שם תקליטים ובונים מעמד של מוזיקאים בינלאומיים עם לא מעט תהילה ובאזז. בשיחה עם כמה מוזיקאים בולטים, ניסינו ללמוד איך התגלגלו בעצם ליצירה בשפה האנגלית, והאם זה בגלל הרצון לפנות ליותר קהלים ולמכור יותר, או משום שדווקא באנגלית הם מרגישים בבית.

      בקרוב יציין אמן הרוק והפולק גבע אלון, אולי מחלוצי ההתעוררות בתקופה האחרונה של אמנים שיוצרים באנגלית, עשור לאלבום הבכורה שלו "Days Of Hunger". "עברה דרך ארוכה, גם מבחינה אישית וגם מבחינת מה שקרה במוזיקה מהבחינה הזאת בארץ, ההתפתחות של היוצרים ששרים באנגלית. מאז שאני התחלתי ועד היום זה הבדל של שמיים וארץ. זאת אומרת, כשהאלבום הזה שלי יצא זה לא היה שכיח, בכלל", הוא מספר. "אנשים לפעמים הרימו גבה על זה, לפעמים לא הבינו את זה. זה היה ממש סיטואציה אחרת". מאז הספיק אלון להוציא חמישה אלבומים נוספים, לשחרר מספר סינגלים שכבשו את הפלייליסטים בארץ (זכורה במיוחד גרסת הכיסוי שלו ל-"Modern Love" של דיוויד בואי) ולהתגורר בארצות הברית תוך עבודה עם מפיקים ולייבלים נחשבים וקיום מגוון הופעות בארצות הברית ובאירופה.

      למה בחרת ליצור באנגלית, מדובר באיזשהו רצון להגיע ליותר קהלים בעולם?

      "הרצון להגיע לעולם זה אחרי זה. הסיבה הראשונה היא שפשוט כל המוזיקה ששמעתי כילד היתה באנגלית. שמעתי גם מוזיקה בעברית, אבל בתור נער מתבגר, 99% מהדברים ששמעתי היו באנגלית ורציתי להיות כזה - זאת אומרת רציתי לעשות רוקנרול, ומבחינתי רוקנרול היה באנגלית. אז התחלתי להשתעשע בזה ולאט לאט זה נהיה משהו שאני עושה, התגלגלתי לתוך זה. לא היתה פה איזו 'תכנית על' שזה מה שיהיה, פשוט זרמתי עם הסיטואציה", הוא מספר.

      הוצאת אלבום בעברית לפני שנתיים. אתה מרגיש שיש לך איזו מחויבות, נאמר, ליצור בעברית?

      "כן, יש לי מחויבות, כי אני מרגיש שייך לפה, אני חלק מפה, וזו השפה שלי בגדול. אני גם מרגיש שעברית זה הדבר האמיתי בגדול, זאת שפת האם. אז יש בי את הרצון ליצור בעברית כי זה דבר גדול בעיניי וגם דבר שאני מאוד לא מקל בו ראש. עברית זו שפה מורכבת, מאוד חזקה, מאוד ישירה, מאוד דוקרת, ובאיזשהו מקום יותר קשה לי ליצור בעברית מאשר באנגלית", הוא מגלה. "באנגלית זה כאילו אתה לובש עליך איזו גלימה ומשהו מכסה אותך מהעולם. היא מאוד עגולה ומתנגנת וקלה לעיכול ועברית זאת שפה הרבה יותר חותכת בכל המובנים, שפה הרבה יותר קשוחה. אלה באמת שתי יצירות נפרדות לגמרי, ועובדה שגם הרבה אנשים אמרו לי שזה נשמע כמו שזמר אחר שר אותה. זה כאילו בא ממקום אחר לגמרי".

      גבע אלון בהופעה (יח"צ , אריאל עפרון)
      "יש לי מחויבות ליצור בעברית". אלון (צילום: אריאל עפרון)

      גם חברי גארדן סיטי מובמנט מחלקים את זמנם בין ישראל לחו"ל. ההרכב האלקטרוני זכה לפרגון ממגזיני מוזיקה נחשבים, להחתמות בסוכנויות ולייבלים יוקרתיים (דוגמת סוכנות CAA, המייצגת אמנים כמו רדיוהד וקנייה ווסט) ולקהל די צמא בארץ ובעולם. לאחרונה חזר ההרכב שמונה את יוני שרוני, רועי אביטל ויואב סער מסיבוב הופעות ארוך בבמות ובפסטיבלים ברחבי העולם, אל עבודה לקראת היעד הבא, אלבום בכורה אחרי שלושה אלבומים קצרים. יוני שרוני, מי שאחראי על כתיבת הטקסטים, מספר כי היצירה באנגלית כלל לא היתה מאולצת מבחינתם. "זה הדבר הטבעי בשבילנו כמו שלאמנים אחרים זה טבעי לשיר בעברית. אני חושב שיש לזה יתרונות ענקיים לצד חסרונות ענקיים, כל אמן ומה שמתאים לו לעשות. יש כאלה שמתאים להם לשיר בעברית, וזה כיף וזו שמחה גדולה, ובאמת תחנות הרדיו והקהל הישראלי יחבקו אותם יותר - באופן מובהק אתה יכול להסתכל שכמגמה בסיכומי השנה כמעט ואין שירים באנגלית. מצד שני, כשאתה מסתכל על ישראל שהיא מדינה קטנה וכשאתה מסתכל על העולם הרחב - אמנים ששרים באנגלית יש להם גישה להרבה יותר דברים", משתף שרוני.

      "השיקול היה להגיע ולגעת ולשנות ולהזיז משהו אצל כמה שיותר אנשים", מתאר שרוני, עיתונאי מוזיקה בעברו, את הבחירה באנגלית. "באמת לא חשבנו על זה יותר מדי. בז'אנר שאנחנו מתעסקים בו לשיר באנגלית היה מאוד נחמד. אין לנו שום דבר נגד עברית, ואם יבוא האמן הישראלי שאנחנו אוהבים וזה ירגיש נכון - בשמחה נשתף פעולה וזה גם יהיה בעברית, שזמר אחר ישיר את זה. אנחנו אפ פור איט. אני רואה שיתוף פעולה של עדן בן זקן וגארדן, מבחינתי", שרוני מספר בחיוך. ומה עם סטטיק ובן אל תבורי? "הם חזקים מאוד, אני חושב שהם חיות. אין בעיה, קח לציטוט: אנחנו עושים את הבלדה בעברית לסטטיק ובן אל, שלח אותם להפקה אצלנו, שינטשו את ג'ורדי".

      גארדן סיטי מובמנט (יח"צ , מיכאל טופיול ואילון ברגמן)
      יוני שרוני (משמאל): "השיקול היה לשנות ולהזיז משהו אצל כמה שיותר אנשים". הגארדן סיטי מובמנט (צילום: מיכאל טופיול ואילון ברגמן)

      ההרכב הישראלי לולה מארש עושה גם הוא חיל בתקופה הזו מעבר לים. עם הופעות רבות ומיליוני השמעות בשירות הסטרימינג "ספוטיפיי" (כשהסינגל הראשון "Sirens" אף טיפס למקום החמישי ברשימת עשרת הלהיטים הוויראליים באתר) הרכב האינדי פופ גם הוחתם בחברת התקליטים הצרפתית "בארקליי", חלק מענקית התקליטים "יוניברסל רקורדס" - כל זאת עוד בטרם שוחרר אלבום בכורה. "עברה עלינו שנה מפוצצת בטורים והופעות בארץ ובחו"ל, תוך כדי הנסיעות שחררנו את האי.פי הראשון שלנו שמהווה טעימה מהאלבום שהולך לצאת בתחילת שנה הבאה", מספרת הסולנית יעל שושנה כהן, מי שאחראית לקול המיוחד שמאפיין את המוזיקה של ההרכב ולשעבר גם מתמודדת העונה השנייה של "דה וויס".

      שותפה להרכב גיל לנדאו מספר גם הוא, כמו שאר המוזיקאים שמהם ביקשנו לעמוד על הנושא, כי היצירה בשפה האנגלית היתה פשוט טבעית עבורם. "למה בחרנו ליצור באנגלית? זו לא הייתה בחירה מכוונת ומושכלת, זה משהו שפשוט יצא בחיבור בינינו באופן הכי טבעי", מסביר לנדאו. "הסטייל המוזיקלי בו אנחנו מתעסקים הרגיש לנו מאוד טבעי באנגלית, וישר הלך למקום הזה", כהן מתארת, "כמובן שזה גם נחמד שכמעט בכל מקום בעולם אנשים יוכלו להתחבר למוזיקה ולמילים מכיוון שאנגלית זו שפה אוניברסלית, אבל זה מרגיש לנו כמו בונוס ולא כמו משהו מכוון שידענו מראש שיהיה".

      לולה מארש – She’s a rainbow (יח"צ , גיא כושי ויריב פיין)
      יעל שושנה כהן וגיל לנדאו (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

      את אסתר רדא אנחנו תופסים לקראת סיום העבודה על אלבום שני. הזמרת שמבלה זמן רב בחו"ל ומופיעה עם חומרים של בלוז, ג'אז וסול באנגלית, זכתה גם היא לפרגון בחו"ל על אלבומה הראשון "Ester Rada" ולמספר רב של הופעות בפני קהלים מגוונים, לצד קליפים נצפים במיוחד. על בחירתה באנגלית היא מסבירה: "רוב ההשפעות המוזיקליות שלי הן באנגלית, החל מהשירים הראשונים שכתבתי אי שם בגיל 13 שהיו באנגלית. זה מרגיש טבעי למוזיקה, מה גם שהאנגלית שפה קלה יותר להלחנה, והקהל הפוטנציאלי הוא רחב יותר. בסופו של דבר יצא לי להופיע מאות פעמים במסגרת טורים מחוץ לישראל ולהביא את האמנות שלי לקהל בכל העולם, זה כנראה לא היה מתאפשר אם הייתי מבצעת רק בעברית".

      "המוזיקה העיקרית שהקשבתי לה ועדיין אני מקשיבה לה היא באנגלית, אך אני מקפידה תמיד לשמור על אופקים פתוחים ולהאזין למוזיקה מכל העולם ובשפות שונות - מברזיל, דרך אתיופיה ועוד", מספרת ראדה על ההשפעות המוזיקליות שלה. "זאת כמובן לצד אמנים מקומיים שמבצעים בעברית ואני אוהבת להקשיב להם".

      עומר נצר בן ה-22 הוא אמן צעיר בתחילת דרכו שפנה לקריירה מוזיקלית בשפה האנגלית. כשהיום הוא מציין שנה לאלבום הבכורה שלו "Goodbye Song" ומשיק ויניל חדש לאלבום, נצר בן ה-22 שהכניס לפלייליסטים בארץ שירים כמו "Angel" ו-"Couldn't love you more", הספיק גם להופיע עם היצירה שלו באירופה ובארצות הברית. גם נצר מזכיר את המילה טבעי כשהוא נדרש לתאר את השירה באנגלית. "לא בחרתי, לא היתה לי איזושהי בחירה, לא הרגשתי שיש לי אופציה שאני יכול לבחור. זאת אומרת זה פשוט מה שעשיתי, זה מה שיצרתי, זה מה שיצא לי יותר טבעי וטהור, מהבטן. כמובן אני גם לא שולל את העברית, אבל כרגע לכתוב וליצור יוצא לי מהבטן יותר באנגלית", הוא מספר. "אם הייתי מרגיש שיותר טבעי לי לכתוב בעברית, הייתי כותב פשוט בעברית".


      בשונה מהאמנים הצעירים של זמננו שמספרים כי הכתיבה באנגלית היתה טבעית עבורם, קשה לחשוב שבישראל של שנות ה-60' וה-70' ליצור בשפה זרה היה טבעי כמו היום. אחרי אלבומים באנגלית שהוציאו אמנים כמו שלום חנוך וסיפור הצלחתו הבלתי מעורערת של מייק ברנט בצרפת, הגיע בשנות ה-80' זמנו של הרכב הרוק האלטרנטיבי מינימל קומפקט, הזכור כאחד מההרכבים הישראלים הראשונים שפרצו בזירה העולמית, עם הצלחה מרשימה באירופה. מלכה שפיגל, שהיתה חברה בלהקה יחד עם ברי סחרוף, רמי פורטיס וסמי בירנבך, ממשיכה כיום ליצור מוזיקה בחו"ל. בחודש הבא שפיגל תגיע יחד עם בן זוגה קולין ניומן להופיע בישראל והיא מספרת לנו ממקום מגוריה באנגליה מה עמד אז מאחורי הרצון לעשות מוזיקה בחו"ל.

      "האמת שנסענו בשנות ה-80' כי היה קצת משעמם בתל אביב. לא קרו הרבה דברים והיינו דלוקים על מוזיקה של בחוץ. אני לא הייתי מוזיקאית, אז בעצם לא נסעתי במטרה לעשות מוזיקה, נסעתי עם חברים, וכשהגענו לשם קלטנו שזה שוק כזה פתוח וכל אחד יכול לעשות מוזיקה - אם יש לך משהו להגיד אז אתה יכול לנסות. וככה זה התחיל", היא מתארת. "ואז מינימל קומפקט התחילו באמסטרדם, כי ראינו המון הופעות וזה השפיע עלינו, וקלטנו שגם אנחנו יכולים לעשות משהו. אז התחלנו לנגן יחד וזו היתה תקופה שהיה די קל למצוא חברת תקליטים ולהופיע, תקופה טובה להופעות ולמכירת תקליטים. ומאז בעצם נשארתי בחו"ל ותמיד עשיתי דברים בחו"ל".

      מינימל קומפקט בהופעה (נמרוד סונדרס)
      מינימל קומפקט בהופעת איחוד בישראל ב-2012 (צילום: נמרוד סונדרס)

      באותה תקופה הרגשתם שאולי ישראל היתה קטנה על המוזיקה שלכם?

      "כן, היא היתה באמת קטנה. לא היתה כל כך פתיחות. היום אולי יש יותר פתיחות אבל אז ממש לא היה מקום למוזיקה שאנחנו היינו בעניין שלה. אז כן, לא חשבנו כל כך על הארץ, חיינו בחוץ ויצרנו בחוץ, ובסוף נדלקו על זה גם אנשים בארץ. אבל לא יצרנו בשביל הארץ, יצרנו בשביל העולם".

      היום את חושבת שזה השתנה במובן הזה? שלאמן צעיר שעושה היום אינדי כמו שעשיתם בזמנו יש מקום?

      "האמת היא שיש לו יותר קהל, ובגלל האינטרנט אנשים יותר חשופים לכל מיני סוגים של מוזיקה, אבל עדיין שוק האינדי הרבה יותר קטן. הוא קטן בארץ. או שאתה די מיינסטרים, או שאתה די קטן, זה ההתרשמות שלי לפחות בארץ. אין כל כך שוק גדול לדברים שהם יותר ניסיוניים או פחות מסחריים. אז זה השתפר אבל זה עדיין לא לגמרי שם, לפי דעתי".