(בסרטון: קטע מתוך התכנית "המשימה אמזונס")
"הגופים המשדרים קיבלו את הזיכיון שלהם לשדר לציבור הישראלי, ותפקידם לעשות את התוכן הכי טוב למה שימשוך את הקהל הישראלי או ישרת אותו במובן של תרבות, אבל איכשהו התחושה היא שהגופים המשדרים בארץ, ובעיקר מדובר בקשת ורשת, כאילו מיצו את השוק הישראלי והם מחפשים בזה בעיקר לצורך הפצה בינלאומית", אומר לוואלה! תרבות גורם בכיר בטלוויזיה בישראל. "נגיד, ההוצאה על 'המשימה: אמזונס' היתה די חסרת פרופורציות. האם היא נעשתה בראייה של השוק הישראלי? קרוב לוודאי שלא. מה זה אומר על היכולת שלהם להשקיע בתכנים אחרים ועל הרצון שלהם או היכולת שלהם לפגוע במה שהקהל הישראלי רוצה וצריך? לקהל הישראלי יש גם את 'הישרדות' וגם את 'המירוץ למיליון', האם הוא היה זקוק גם ל'אמזונס'? זו שאלה גדולה".
ההצלחה הישראלית במכירת פורמטים טלוויזיונים לחו"ל הביאה עמה מצד אחד ברכה, כסף וכבוד. מצד שני היא מלווה בתחושה עזה בתעשייה שהגופים המשדרים בארץ במידה מסויימת מיצו את השוק הישראלי ומשתמשים בו לעתים כשפן לניסיונותיהם להצליח בהפצה בינלאומית. תוכניות מסוימות עלו במועד השקה לא סביר ו/או ירדו משידור במהירות הבזק, ככל הנראה כדי לקדם את מכירתן מעבר לים. בעוד שקוצרים פירות בעולם, הוצאות הגופים המשדרים על דרמות צנחו משמעותית: מבדיקת וואלה! תרבות מתברר כי בהשוואה בין שנת 2010 ל-2015 צימצמו גם קשת וגם רשת את ההוצאות על דרמות במעל ל-10 מיליון ש"ח כל אחת. ואירגוני האמנים, מצדם, מוחים על הירידה בשכר ליוצרים ועל הגדרות שנויות במחלוקות של תוכניות מסוימות כסוגה עילית.
במסגרת הפרומו ל"קפיצה למחר", שהושקה ברשת בעיתוי משונה - באמצע החגים, ביום שני האחרון (10 באוקטובר), הוגדרה הסדרה שרק מעטים שמעו עליה באופן תמוה כלא פחות מאשר "הניסוי הטלוויזיוני המדובר של השנה". עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", היה הראשון לזהות את הפארסה בגיליון ערב יום כיפור: "אולי זה בגלל שהשנה העברית עצמה בקושי התחילה ומי בכלל מצא פנאי לדבר על משהו, כל שכן לעסוק באקספרימנטים בבני אדם. וייתכן שזו יותר משאלת לב של רשת, שלדברי אנשיה כבר הזמינה עונה שלמה של התוכנית וכמובן תרצה למכור אותה לחו"ל כשהיא נישאת על גבי באזז כלשהו, גם אם הוא פיקטיבי".
הגורם הבכיר בטלוויזיה, ששוחח עם וואלה! תרבות, מצטרף לביקורותו של שיף: "מה שאמור לקרות באופן מקצועי נקי, זה שמפיקים פיילוט, אם הפיילוט מצליח מפיקים עונה, ואז עושים קידום לעונה, משדרים את זה שבוע על גבי שבוע, יוצרים הרגלי צפייה, יוצרים עניין אצל הצופה. אבל מה שקרה כאן קשור לבעלות של אנדמול, שרוצים להפיץ את הסדרה בשוק מיפקום הקרוב (שייפתח מחר, 17 באוקטובר, בקאן ש.ב), ואז הם מעלים את זה אאוט אוף דה בלו, משקיעים הרבה בקידום, יוצרים הגדרה מפוצצת כמו 'הניסוי הטלוויזיוני המדובר של השנה', וזאת בשעה שעוד אין ניסוי, אף אחד לא מדבר, והשנה רק התחילה. זה בא אאוט אוף דה בלו. וכל זה כדי שהם יוכלו להגיע למיפ ולהגיד שידרנו סדרה בישראל. אין לזה שום קשר לצורך ולדיאלוג נכון עם הצופה הישראלי".
"הטלוויזיה פועלת לפי עונות", אומר הגורם. "העונות וההשקה של תוכניות חדשות מכוונות להגיע לכמה שיותר קהל. לכן בארה"ב לדוגמה התכניות החדשות מושקות בספטמבר לאחר החופשות ובארץ באוקטובר לאחר החגים. גם 'הכוכב הבא', כשהושקה לפני שנתיים, הגיעה אאוט אוף נו וור באמצע החגים, בין ראש השנה לכיפור, ושודרה גם בתקופה שבה כלל אין תחרות וגם ללא כל פרסומות. וכל זה כדי לעמוד בלוח הזמנים של שוק הטלוויזיה מיפ ולהגיע לשוק הבינלאומי עם רייטינג גבוה ועם תוכנית שכבר שודרה. בו בעת יכולה קשת באותה נשימה לבקש הקלות מהרגולציה כי ההכנסות יורדות". הגורם מוסיף וטוען כי "אחרי זה הם שילמו על זה מחיר כבד, כי הם יצרו אשליה של הצלחה פנומנלית של משהו שלמעשה עוד לא היה בשל, לא קרה. לכן זה גם קרס בהמשך. ודברים שהיו בעונה הראשונה לא חזרו בעונה השנייה".
רוח התקופה גרמה לכך שדיווחים על הפקת תוכנית עבור חו"ל ושימוש בצופים כקבוצת מבחן היא לא דבר מופרך. "איך להיות?", שהגיש ירון ברובינסקי, יצרו רוני קובן ושרון קרני, שודרה ביולי 2015 בערוץ 10 וירדה אחרי שתי תוכניות בלבד. עוד לפני שידורה, היא הוצגה במיפ; ואילו "פרצופה של המדינה" נעלמה מהמסך בספטמבר האחרון, גם היא לאחר שתי תוכניות בלבד. בתקשורת נטען כי "שתי התוכניות ששודרו היו עבור פסטיבל הטלוויזיה מיפ". ערוץ 10 מכחיש ואומר לנו כי התוכנית לא תוגש בפסטיבל מיפ הקרוב. "התוכנית תעבור מספר שינויים ותחזור אחרי החגים", נמסר מערוץ 10, "במערכת שיקולי הפרוגרמינג של ערוץ 10 נמצאים הצופים הישראליים בלבד".
בעיני איש הטלוויזיה עמו שוחחנו, קיימת בעיה בכך שישנם גופי שידור בארץ שבהם אין הפרדה בין מנהלי גוף השידור לאלה שעוסקים בפעילות הבינלאומית, בעוד שלדבריו במקומות רבים בעולם קיימת הפרדה בין נושאי תפקידים אלה. "בעולם, יש מי שאחראי על הרייטינג של מחר בבוקר, ויש מי שאחראי על הפקה והפצה בינלאומית, אלה שני אנשים שונים. זו גם מערכת אינטרסים שונה. ופה איכשהו, מבלי שהרגולציה תדע לתת לזה מענה ותמלא את חובתה כלפי הציבור הישראלי, בסופו של דבר הם חוטאים לתפקידם כגוף משדר ישראלי. ועדת אייל התייחסה לזה בצורה מובהקת, שהם לא עומדים בתנאי הרשיון שלהם".
- אודה לך אם תחדד מהי בעיניך הבעיה באי ההפרדה בין מנהלי גוף השידור לעוסקים בפעילות הבינלאומית?
"העניין הוא של פוקוס ניהולי ללא ניגוד אינטרסים. מי שמנהל ערוץ שידור - תפקידו לייצר את התוכניות הכי טובות לצופים שלו, שיביאו לרייטינג ולמיקסום הכנסות מפרסומות. אג'נדה בינלאומית ויצירת תוכן לעולם בהכרח מביאה מיקוד שונה, ובכך אתה מאבד את הפוקוס. תמיד השאלה היא על מה נמדדת הצלחתך כמנהל".
קשת, שבולטת במיוחד בפעילותה הבינלאומית המצליחה, רשמה ירידה משמעותית בסך הצפייה השנתית שלה משנת 2013 ל-2015. לפי נתוני אחוזי הצפייה השנתיים במשקי בית יהודים, בשנת 2013 אחוז הצפיה עמד על 27.2, בשנת 2014 צנח ל-24.9, ובשנת 2015 ירד עוד ל-24.5. "משלמים מחיר כבד בשוק הישראלי בגלל איבוד הפוקוס של העבודה ואיבוד הפוקוס הניהולי", אומר הגורם, "הציבור הישראלי מאבד את האמון שלו בגופים המשדרים. בסופו של דבר, ברגע שמנהלי השידור לא רואים את תפקידם בלראות איך הם מייצרים קשר חזק יותר ואפקטיבי יותר עם הקהל הישראלי, ומשתמשים בקהל הישראלי כאיזשהו שפן נסיונות לכוונת הפצה בינלאומית, הם מאבדים אותו. עובדה שהם איבדו חלק משמעותי מהרייטינג".
גורם בזכיינית קשת הודף את הטענות להזנחה מסוימת של השוק הישראלי מצד גופי השידור. "מכירת דברים לחו"ל, לא חשוב אם זה פורמטים או תוכניות גמורות, הצילה את השוק הישראלי, פשוט הצילה", אומר הגורם בקשת. "אין שום דרך בעולם שאפשר היה לתחזק טלוויזיה דוברת עברית בפריים טיים בעלויות האלה. קשה להמר רק על פורמטים מקוריים שהסיכון איתם משמעותית יותר גדול כי אתה לא יודע מה ייצא בסוף. יכול להיות מוצלח כמו 'בטיפול', ויכול להיות פחות מוצלח, כמו... לא ראיתי מספיק 'אמזונס'... אתה לא יודע מה ייצא לך. אף אחד לא היה לוקח סיכון אם הוא לא היה יודע שיש לו גם אופק כלכלי להציג הכנסות מחוץ לארץ. הסיכוי לעשות עוד כסף בחוץ לארץ גורם לזה שיש הרבה יותר דרמות. הפריחה של הדרמות הישראליות היא בגלל השוק הבינלאומי".
על פי דו"ח הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו לשנת 2015, רשת לא עמדה ברף המחויבות שנטלה על עצמה בתוכניות המוגדרות כסוגה עילית (וכוללות דרמה, סרטי תעודה, תכניות תעודה ותכניות מיוחדות). רשת הוציאה 67.1 מיליון ש"ח, בשעה שרף המחויבות שנטלה על עצמה עמד על 68.7 מיליון ש"ח; קשת עמדה במחויבויותיה לשנה שעברה בתחום הסוגה העילית, עם השקעת 108.3 מיליון ש"ח, בעוד שהיא מחוייבת ל-81.5 מיליון ש"ח; בערוץ 10 שנת 2015 חולקה לשתי תקופות. עד יוני, שבו פעל הערוץ בזיכיון, הערוץ הוציא על סוגה עילית 24.5 מיליון ש"ח ובכך לא עמד במחוייבות שלו שהסתכמה ב-30.7 מיליון ש"ח. עם זאת, בחצי השני של השנה שעברה הערוץ פעל ברישיון, עמד הערוץ במחויבותו, עם הוצאת 43.5 מיליון ש"ח.
והנה נתון נוסף. מבדיקות וואלה! תרבות מתברר כי חלה צניחה משמעותית בהיקף ההוצאה על דרמות מצד קשת, רשת וערוץ 10, בהשוואה בין דו"ח הרשות השניה לשנת 2010 לדו"ח השנתי האחרון שהוציאה הרשות לשנת 2015 (ראו טבלה בהמשך). בקשת דעכה ההוצאה על דרמות במעל ל-10 מיליון ש"ח בהשוואה זו, מ-39.7 מיליון ש"ח בשנת 2010 ל-29.3 מיליון ש"ח ב-2015, ומ-46.52 שעות ל-24.9 שעות ב-2015; ברשת צנחה ההוצאה על דרמות מ-26 מיליון ש"ח ב-2010 ל-15.2 מיליון ש"ח ב-2015, ומ-38.51 שעות ל-17.3 שעות; ובערוץ 10 ירדה ההוצאה על דרמות מ-29.7 מיליון ש"ח ב-2010 ל-28.2 מיליון ש"ח ב-2015 (המספרים מגלמים את שתי התקופות של ערוץ 10 בשנת 2015 הן המחצית הראשונה של השנה שבה פעל בזיכיון, והן המחצית השנייה של השנה שבה פעל ברישיון).
בעוד שנתונים אלה לא מזהירים עבור קשת, בלשון המעטה, גורם בקשת אומר לוואלה! תרבות כי אם היינו משווים במדד אחר, בין המצב כיום להוצאה לפני 15 שנים, היינו מגלים תוצאות אחרות של עליה בהוצאה לדרמות. "הדרמות של היום נראות אחרת לגמרי לעומת הדרמות של לפני 15 שנים, זה עולם אחר", אומר הגורם.
"על המדף של קשת, רשת ו-10 יש הרבה מאוד דרמות על המדפים", טוען הגורם בקשת, "הבעיה שתמיד צריך שיהיה איזשהו אלמנט כלכלי שיממן אותם, כשהן כבר מוכנות. אבל צריך שיהיה מספיק כסף מפרסומות. ומכיוון שהשוק הזה רק מצטמצם כל הזמן, ונתניהו רוצה לפתוח אותו לעוד שחקנים, ואז הוא עוד יותר הצטמצם, זו בעיה ענקית. למשל, נעשתה תוכנית כמו 'החדש של עומרי גורדון' של עידו רוזנבלום. היא חיכתה על המדף איזה שנה או משהו כזה, כי לא היה זמן שיכולת לשים אותה ולגבות את זה. זה הרי לא יכול לפתוח פריים טיים, זה יכול להיות רק שני בפריים. וצריך את כמות הפרסומות שמצפים לה בשעה 10. זו טלוויזיה מסחרית, השורה התחתונה היא שיהיה רווח. שוק הטלוויזיה הלינארית עובר מהפכה עכשיו. מהפכה היסטרית. הנטפליקס וה-VOD פשוט עובדים בלי רחמים בכלל. מתי אמרת בפעם האחרונה 'יו, אני חייב ללכת לראות משהו בטלוויזיה?'. כשהעוגה מתכווצת, יש פחות כסף לשים על הפקות חדשות. דרמה זה סוגה עילית, זה עולה הרבה כסף. גם ריאליטי גדול עולה הרבה כסף, והקהל היום לא מוכן לראות תוכניות אולפן של דן שילון יושב על ספה ומדבר אליהם. זה שינוי מהותי".
באיגודי האמנים והיוצרים, בכל אופן, רחוקים מלהיות מאושרים בעניין זה. "אני מדבר עם המון אנשים שממשיכים לעבוד באותו קצב כמו פעם אבל משתכרים הרבה פחות", אומר הבמאי יריב הורוביץ, יו"ר איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה, "קשת השקיעו ב'אמזונס' מיליונים, בעוד שזה לא מעניין ואנשים לא רואים את זה. הלוואי והם היו משקיעים ככה בדרמה, אז אולי היה איזשהו סיכוי. מעבר לזה שיש להם מחויבות להוציא סכום מסוים לפי ההכנסות שלהם בהפקות מקור, זה עדיין לא אומר שהם שומרים על נאותות הפקה. מנסים לייצר יותר ויותר תוכן בפחות ופחות כסף. הם לוחצים את כולם למטה, והתחושה הרבה פעמים שעושים עלינו ניסויים. מבחינת גופי השידור: ניקח את הכסף, נעשה כמה שיותר פורמטים ותוכניות שננסה למכור בחו"ל, נשלם כמה שפחות כאן ליוצרים, ומה שיעבוד נמכור החוצה. היוצרים רוצים לעבוד אז הם בולעים את זה, אבל זה על הגבול של היכולת לבלוע את זה, כי היוצרים לא מסוגלים להתפרנס, גם אם הם עובדים בשתי משרות בחודש. איכות ההפקה היא הרבה פעמים נמוכה. הבינגו באמת זה למכור החוצה. ההסתכלות שלהם היא איך אני מייצר תוכן למכור אחר כך במיפ, אחר כך בחו"ל הם לוקחים את הרעיון ומפיקים את זה מחדש בתקציבים ראויים. לא אכפת לזכייניות שהתוכן יהיה נחות מבחינה הפקתית ושהעובדים לא ירוויחו, כי ממילא... רגע, רגע, יש לי שיחה ממתינה ממירי רגב, אני כבר חוזר אליך".
הורוביץ קוטע את השיחה עם וואלה! תרבות לטובת השיחה עם השרה רגב וכשהשיחה מתחדשת, הוא מוסיף: "אחת הבעיות היא שיש פרמטר להוצאה כספית אבל אין פרמטר לנאותות הפקה. מה שפעם היו מצלמים בשלושה ימים היום מצלמים ביום. כשאני ביימתי את "זבנג", שהיתה תוכנית ילדים לקשת, לפני 16 שנים, היינו מצלמים 3 ימים לפרק. היום אני מצלם בנובמבר סדרת ילדים, ויש בקושי יום לפרק. אפילו לא יום. אז איך אתה מפתח תעשייה? איך אתה משפר את המצב שלך ככה? אתה לא יכול לשפר את המצב שלך ככה. יותר מעניין אותם להשתמש בכסף שלהם ולעשות כמה שיותר, הכל בשקל וחצי, כי אולי אחד מהרעיונות יימכר לרימייק. אבל מה עם ישראל? מה עם האנשים פה שרוצים לראות טלוויזיה?"
"הכל מתחיל בזה ששוק הצופים בעברית הוא מאוד נמוך", אומר אורי רשטיק, מנכ"ל ארגון השחקנים שח"ם, "בהסתכלות עולמית, יש בערך 9 מיליון אנשים שצופים בעברית, לעומת כמיליארד אנשים שצופים בתוכן באנגלית. בגלל שהשוק הוא קטן ויש כשל שוק מתמשך, יש רגולציה, שבאה ואומר במקום שבו השוק לא ייצר מספיק דרמות ותוכן אני אתערב ואכריח את כל מי שמשדר בפלטפורמה כזאת או אחרת לעשות תוכן ישראלי, דובר עברית, שמשמר את התרבות העברית בטלוויזיה. משם מתחיל הכשל. אנחנו בערך כבר 20 שנים משחקים בחתול ועכבר, כי תמיד המשדרים מנסים למצוא כל מיני פרצות בחוק ובתקנות כדי לעשות כמה שפחות תוכן איכותי וכמה שיותר תוכן זול, זול לא במובן הכספי אלא במובן האיכותי, כדי לגרוף כמה שיותר רייטינג על חשבון איכות. אמזונס הם יעשו בכל מקרה, הם יכולים להציע את זה לחו"ל, אנחנו כאן כדי להילחם בכל פעם מחדש כדי שיעשו דברים שהם לא עושים באופן טבעי, סוגה עילית".
"פעם בשנתיים מגיעה קשת למועצת הרשות השנייה ומבקשת להכיר בסדרה 'הפרלמנט' כסוגה עילית. כל מי שמכיר את הכללים של דרמה וסוגה עילית יודע שתוכנית מערכונים לא יכולה להיות סוגה עילית. סוגה עילית זאת דרמה מתוסרטת. 'הפרלמנט' היא תוכנית מערכונים, טובה ומוצלחת, אבל ברגע שאתה מאפשר לה להיות מוגדרת כסוגה עילית, אתה תפתח פתח לכל תוכנית מערכונים, טובה או לא טובה. 'הפרלמנט' אינה סוגה עילית".
"הזכיינים כל כך לא נלהבים לעשות דרמה, שאנחנו רואים שמשנה לשנה הם מקצצים בתקציבי הדרמות עצמן", מוסיף רשטיק, "הדבר הזה בא לידי ביטוי שמביאים שחקנים, שחקניות ואנשי צוות לתנאים של עבדות. אם פעם לעשות פרק בסדרת דרמה איכותית לקח 5 ימים, היום זה לוקח יומיים. מטרטרים את השחקנים ואנשי הצוות על הסט, והתוצר פחות טוב, זה פוגע באיכות על המסך, אתה למשל רואה קאטים לא ברורים בעריכה. אם שחקן פעם התפרנס בפרק מ-5 ימי צילום, אז היום הוא מסתפק על תשלום של 2 ימי צילום, כי הופכים את החוויה של עבודה על הסט לעבדות".
מרשת נמסר בתגובה: "לגבי 'קפיצה למחר': מאחר ומדובר בפיילוט שנעשה לפורמט ישראלי מקורי של 'ארצה הפקות' הרי שהטענות שמועלות קודם לכן אינן עולות בקנה אחד עם הטענה הנוכחית. לגבי שאר הטענות: 'רשת' עומדת בכל מחויבויותיה להשקעה בתוכן הן מסוגה עילית והן בכלל, הנאמד בהוצאה של מאות מיליוני שקלים מדי שנה, וכל כך יעידו דוחות הרשות השנייה. כפי שצוין קודם לכן, הדברים המופיעים בכתבה זו רחוקים מרחק רב מהמציאות. רק בימים אלה עוסקת 'רשת' בהפקתן של 6 דרמות חדשות שיעלו לאוויר במהלך השנה הקרובה זאת לצד פיתוח, הפקה ושידור של מגוון רחב של תכנים מקוריים".
מקשת נמסר בתגובה: "הטענות המובאות בכתבה מופרכות ואינן מתכתבות עם המציאות. רק בשנה החולפת קשת השיקה למעלה מ-10 תוכניות מקור חדשות בז'אנרים שונים, בהן 'כפולים', 'צומת מילר', 'קרב השפים הגדול', 'המתמחים', 'כחולים', 'הסטנדאפיסטים' ו'המשימה: אמזונס', לצד תוכניות מובילות ואהובות בהן 'ארץ נהדרת', 'עובדה', 'מה זה השטויות האלה' ועוד. במקביל לפעילותה בארץ, קשת שידרה בעולם, בין היתר, את הגרסה הבריטית ש1ל 'פלפלים צהובים' בBBC אנגליה ובערוץ Sundance האמריקאי, 'להיות איתה' בפלטפורמת הVOD של cannel 4 הבריטי, 'כפולים' ב canal plus הצרפתי לצד מכירתה ל-127 ערוצי FOX INTERNATINAL ועוד. בימים אלה מופקת הגרסה הבריטית של 'מסודרים' עבור Channel 4, בקרוב תעלה לאוויר עונה של'פלפלים צהובים' ביוון, עונה של 'חטופים' בהודו, עונה של 'מסודרים' במקסיקו, עונה שישית ל'רמזור' ברוסיה ועונה שלישית ל'סברי מרנן' ביוון. כל סדרות המקור הנ"ל הופקו עבור המסך והקהל הישראלי וזכו להצלחה מקומית, רק לאחר מכן נמכרו לחו"ל. קשת היא זו שנוטלת את הסיכונים, ככזו היא גם פותחת את הדלתות לתעשיית הטלוויזיה הישראלית בעולם".
מערוץ 10 נמסר בתגובה: "ערוץ 10 רואה בצופה הישראלי/ת את ייעודו. הערוץ מתחלק עם המפיקים בזכויות ההפצה באופן שוויוני ואינו משווק בחו"ל שום פורמט או תוכנית בעצמו אלא מאפשר למפיקים להחליט איך ובידי מי להפיץ את יצירותיהם בעולם. בכנס הפורמטים האחרון שהיה בתל אביב לפני שבועות אחדים, אפשר ערוץ 10 לשותפיו המפיקים להציג את יצירותיהם המשותפות".