פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האושר הוא קציצת סרטן: ערב העצמה נשית עם צחי קומה וחברות

      שלחנו את רועי בהריר פרל, לעד שפן הנסיונות האנושי של וואלה! תרבות, לבלות ערב בחברת עיתונאי הרכילות צחי קומה וחברותיו רוסלנה רודינה, ציפי רפאלי, מיכל צפיר, איריס בר-און ופנינה רוזנבלום. הוא חזר מועצם ומלא בשביעות רצון. סתם, צילקנו אותו לכל החיים

      אולמנו צר מלהכיל את כמות האושר שבו. דקות ספורות לפני כיבוי האורות ופתיחת "האירוע המסקרן של השנה" (כדברי הכרוז) מתברר שלא לכל המאושרות שהצליחו לרכוש כרטיס בזמן (ה"מאושרות" הקודם היה סולד אאוט) יש מקום לשבת - וכמה מהן, כך נדמה, עומדות להתפוצץ מרוב אושר (על הסדרנית). "מה זה הדבר הזה, תגידי לי?", צווחת לעברה אחת מהן, כבת 50, בחליפת ג'ינס, "אני הולכת לעשות פה בלגן, אני מבטיחה לך".

      ההבטחה לא מתממשת. בצדו השני של האולם נמצא מערום נוסף של כיסאות פלסטיק והמאושרת מתרצה. חבל, כי זה היה סיכויו היחידי של הערב - פאנל בשם "מאושרות", בהנחייתו של כתב החברה ומגיש הטלוויזיה צחי קומה - לומר משהו אמיתי על נשים (לפעמים הן מפחידות) ועל אושר (לפעמים הוא כיסא פנוי).

      מצד שני, זה לא ממש נורא, כי לערב הזה ממילא אין יומרות כאלה. מדובר כאן, בעצם, בתוכנית בוקר עם שאריות של סלבריטאיות שאמרו כבר מיליון פעם במיליון ראיונות את כל מה שאין להן לומר, במסווה של אירוע תיאטרוני חגיגי וחשוב שכדי לצפות בו צריך לשלם 100 שקל ולהגיע ל"הבימה". אכן, עסקה נהדרת. הזדמנות של פעם בחיים.

      ערב העצמה נשית עם צחי קומה (תמונות גולשים , רועי בהריר פרל)
      מועצמות ונהנות (צילום: רועי בהריר פרל)

      הן מתיישבות על כיסאות שמסודרים בחצי גורן מול הקהל - שלוש מימין לצחי קומה (איריס בר-און, רוסלנה רודינה וציפי רפאלי) ושתיים משמאלו (פנינה רוזנבלום ומיכל צפיר). קומה הוא בחור נחמד וסימפטי שמרבה להחמיא למרואיינותיו ולעשות שימוש במילים שנגזרות מהשורש ר.ג.ש. שאלותיו אינטליגנטיות, מקוריות וחדות. שאלתו הראשונה, לדוגמה היא "מהו אושר בשבילכן?".

      "כשאני קמה בבוקר", עונה בר-און, "אני צריכה להרגיש שעשיתי משהו טוב למישהו אחר". מרגש. "אושר זה המשפחה ושכולם בריאים", מוסיפה רודינה, "כי יש היום הרבה דברים לא נעימים, כידוע". מחכים. "אושר זה קודם כל לאהוב את עצמך", מיידעת רוזנבלום. מעצים. "אושר בשבילי זה לחיות את החיים שאני רוצה באמת", חושפת צפיר. מטלטל. "רגע, מה איתי? דילגת עליי!", גוערת רפאלי, שהחלה קודם להגיד משהו חשוב על אושר ולא סיימה, במנחה הערב. מבהיל.

      אחר כך היא שוב מתהפכת על קומה, שפונה אליה בשאלה-קביעה: "מאז שרזית 30 קילו, יש לי הרגשה שהפכת לאישה יותר מאושרת". "אז יש לך טעות - זה לא נכון!", היא רושפת לעברו בזעם שדווקא לא נראה מלאכותי, בניגוד לשאר הרגשות המובעים בערב הזה. "תמיד הייתי מאושרת!".

      ערב העצמה נשית עם צחי קומה (תמונות גולשים , רועי בהריר פרל)
      האושר בשבילנו הוא לערוך את הטקסט הזה (צילום מפוקסל: רועי בהריר פרל)

      לזכותו של קומה אפשר אולי להגיד שלמרות אווריריותו וסתמיותו של הדיון שהוא מתווה לאורך הפאנל (באמת, היה כבר מעניין יותר לצפות בהן יושבות שם בשקט ומשחקות קנדי קראש) רוב הזמן הוא דווקא מצליח לשמור על פוקוס, לעקוב אחר מבול הקלישאות השוטף את הבמה מכל עבר, לזהות מי אמרה מה ולומר לה שמה שהיא אמרה היה מאוד מרגש.

      שלא לזכותו של קומה אפשר אולי להגיד שהכיוון שאליו הוא מושך את השיח בפרלמנט הנשי שלו עושה שירות די רע לנשיות שאותה הוא שואף להעצים: "אושר בשבילי", הוא מסביר בתחילת הדיון, "זה לקום ולגלות שרזיתי קילו". בכך, למעשה, הוא מדרדר מראש את השיחה אל מחוז האסוציאציות היותר עקומות, שטחיות ומחפצנות שניתן לגזור מהמושג "נשיות".

      כשנושא של פאנל נשי הוא "אושר" ומי שמנחה אותו טוען שאושר זה לרדת קילו, קצת קשה להיות מאושר - ואכן, לפחות מהצד, נראה שלא רק לי ולרפאלי זה מפריע: גם מיכל צפיר, שלאחרונה מנסה להיטהר בכל דרך מהדימוי של כוהנת רזון, תוקפת את קומה חזיתית ("מי אמר לך שאני מאושרת יותר מאז שאני רזה? איפה קראת את זה?") - ואיריס בר-און, בכלל, מפנה את ראשה לכיוון השני כתלמידה שלא הכינה שיעורי בית.

      כך זה נמשך כשעה וחצי: קומה מפנה אל חברות הפאנל שלו שאלות כלליות על אושר בזוגיות ("מה זה אושר בזוגיות בשבילכן?"), אושר והצלחה, אושר ופרסום, אושר וגברים ואושר בתחת שלי (שצועק הצילו) - והן, מצדן, רוב הזמן סתם יושבות שם, מול הנשים בקהל, ומחפשות מה לעשות עם עצמן.

      פנינה רוזנבלום, למשל, מרבה לסדר את הפוני תוך שהיא מדמיינת, כנראה, שהקהל הוא מראה. פה ושם אחת מבין הנשים שעל הבמה פולטת דבר מה צפוי וחסר משמעות, שלעתים גורר מחיאות כפיים ולעתים לא (תלוי באינטונציה שבה אותו דבר נאמר). שום דבר שגורם לגבר הממוצע שנקלע לאולם בעל כורחו (אני) להודות לאל הטוב והמיטיב על החוויה. את ה"סודות" שצחי קומה וחברותיו מגלים כאן על נשים אפילו לגברים שלא בהכרח יודעים הרבה על נשים (אני) כבר אין יותר כוח לשמוע. די. כמה אפשר.

      בר רפאלי עם אבא שלה רפאל (רפי) רפאלי, אחרי האירוע של "ליברפול", אוגוסט 2010 (GettyImages)
      עם ערבים וכל זה. רפי רפאלי ובתו בר (צילום: GettyImages)

      עם הזמן - שעובר נורא לאט - הולכים ומתגלים כאן הבדלים בין המשתתפות: בר-און "מצחיקה" ("אחרי 30 שנה, הנחירה של הגברים נשמעת כמו חליל צד"), רודינה "חזקה" ("כדי לעלות במשקל, אפילו הפסקתי לעשות ספורט. אני רק אוכלת ונחה"), רפאלי "צנועה" ("אני תמיד 'אמא של'. איבדתי את הזהות שלי"), רוזנבלום "נוסטלגית" ("אני אישה של גבר ואני אוהבת לפנק") וצפיר "אופטימית" ("אני מאוד אופטימית, תמיד הייתי כזאת").

      רוב הזמן הצביעות המתחנחנת והפוליטיקלי-קורקטית הזאת מוציאה מן הדעת, אבל לקראת סוף הערב נדמה שמשהו כאן, באווירת המגרש הביתי שמשרה העובדה שיש רק נשים בקהל, מתחיל לפתוח את המאושרות למעלה ולגרום להן, סוף סוף, לכמה פליטות פה מהנות - לרוב, מצדה של ציפי רפאלי.

      בלהט שיחה מקודדת על ביצועיהם של תימנים במיטה, היא מסבירה לקהל ולרודינה, זוגתו של אייל גולן, ש"תימנים הם לא מונוגמיים". במקרה אחר, תוך התייחסות למעצרו של רפי רפאלי, בעלה, בידי שוטרים שהוזעקו לאחרונה לבית המשפחה עקב תלונות על רעש, היא מספרת לקומה, מבלי לסנן מילים, ש"אזקו אותו ושמו אותו בכלא למשך 12 שעות, עם ערבים וכל זה".

      מה בדיוק הקשר פה לאושר? לא ברור. מה בדיוק הקשר פה למציאות? אולי יותר ברור גם אם מעט קונספירטיבי: צחי קומה הוא המגיש של "סלבריישן" ברשת, ציפי רפאלי היא אמה של המנחה בתוכנית הדגל של רשת (בר רפאלי, "אקס פקטור"), פנינה רוזנבלום התארחה לא מזמן אצל צחי קומה ב"סלבריישן" ומיכל צפיר עומדת לככב בעונה השלישית של "שש אימהות" (של "רשת", כמובן), כפי שניתן היה להבין גם מהפרומו הארוך לתוכנית שהוקרן מעל הפאנל בזמן שצפיר עלתה לבמה. וכולן ביחד מפרישות חלה כמובן.

      האושר, אם כן, הוא תוכן שיווקי.