מורין נהדר - "שחרחורת (Asmar)"
מאוד מקובל בקרב מוזיקאים צעירים בני זמננו לבטא כמיהה מחודשת לתרבות של שורשיהם המשפחתיים - בעיקר אם הם כאלה שנשכחו או הושכחו באמצעות האליטות האשכנזיות במהלך יצירת ה"ישראליות". הכמיהה הזאת כשלעצמה משקפת התמודדות עם מחיקת העבר, ולכן גם תמיד אוצרת בתוכה מחאה, אבל עוצמת הביטוי שלה משתנה מאמן לאמן: הכמיהה המוזיקלית של מורין נהדר לשורשייה הפרסיים, לצורך העניין, שונה לחלוטין מזו של ריף כהן למקצבי צפון אפריקה, מזו של A-WA למזמורי יהדות תימן ומזו של דודו טסה לאבותיו הכווייתים.
להבדיל משלוש הכמיהות האחרונות, בזו של נהדר אין זכר למעורבות של רכיב ה"קטע": היא לא מתייחסת לגווני המוזיקה שאפיינו את פרס של לפני המהפכה כפי שמעצבת אופנה, למשל, מתייחסת לבדי וינטאג' שאפשר לייצר מהם לוק עכשווי, אופנתי, עם אמירה מגניבה. ריף כהן קולית לגמרי, A-WA מרעננות ודודו טסה גאון, אבל רק נהדר באמת כמהה לשורשיה. העניין המוזיקלי שלה בהם טהור, נקי, משוחרר מהתניות אורבניות - ולכן אפשר אולי לתייג את סגנונה כ"מוזיקת עולם".
לכאורה זה לא אמור גם להיות נגיש לאוזן עדכנית - התעקשות על אותנטיות בהחלט עשויה לגרום לפגיעה בקומוניקיטיביות - אבל נהדר, בטיפולה המרהיב בטקסט ובלחן הפרסיים, מוכיחה שלא חובה לעשות מניפולציות על חומרי גלם ותיקים כדי ליצור מהם פזמונים קליטים. התוצאה, כפי שמגלה גם ה"שחרחורת" שלפנינו, לא חייבת להיות מינימליסטית (כמו במקרה של ריף כהן), גרובית (כמו אצל A-WA) או מתכתבת עם רוק ואלקטרוניקה (כפי שעושה דודו טסה): היא יכולה להישאר גם ככה, כמו שהיא, בלי קונצים, "רגילה". עכשיו, כשאף אחד כבר לא עושה את זה ככה יותר, זה לא "רגיל". זה אדיר.
(חמישה כוכבים)
איתי לוי - "הפוך"
אחרי שהתקרחן כל הלילה ב"מסיבה בחיפה" - מסיבה מטורפת עד כדי כך שאפשר להשתכר ולהקיא רק מלשמוע אותה - איתי לוי, המוח הענק שמאחורי הלהיט ההוא, קם בבוקר קצת "הפוך". זה לא מפתיע - הן ברמת הנרטיב והן ברמה המוזיקלית - אבל הפעם הטקסט לפחות פונה לקהל היעד המתאים בכל הנוגע לרמת האינטליגנציה ביצירתו של לוי - ילדים בני שלוש וחצי ומטה.
בקיצור, שלום ילדים! איך היה בגן? למדתם כבר לקרוא? לא? טוב, לא נורא, כי דולב רן ופן חזות (מלים ולחן) ממילא לא יודעים לכתוב. רוצים לשמוע סיפור שלהם? לא? באסה לכם, כי אין ברירה, חייבים - אבל נעשה את זה קצר, אל תדאגו. מכירים את הסיפור על המפוזר מכפר אז"ר? סבבה, אז פה זה בערך אותו דבר רק שלמפוזר לא קוראים "מפוזר" אלא איתי ובתמונה של הסינגל הוא דווקא נראה נקי ומסודר מאוד.
אם ככה, אז מה קרה לו, לאיתי שלנו, החמוד? "על הבוקר קמתי קצת הפוך", הוא שר, "חמסין בחוץ ורק אני לבד בתוך הפוך / מכין את הקפה עם מלח / לא יודע מה קורה לך". נכון, ילדים, הוא מבולבל. מישהו מכם, או מכן, אולי רוצה להגיד לי למה הוא מבולבל? נכון, בת-אל, זה בגלל שהוא מאוהב במישהי, אבל יש עוד סיבה. כן, איתמר? נכון! בדיוק! זה בגלל שהוא עושה מוזיקה איומה ובכל זאת מצליח! זה נורא מבלבל! כל הכבוד, איתמר! חבל שלא כל הילדים בארץ חכמים כמוך.
(אפס כוכבים)
סטטיק ובן אל תבורי - "סתם"
"בטח את אומרת שהכל היה סתם", שרים סטטיק ובן אל תבורי לאיזו בחורה שיצאה איתם (הם אדם אחד, כידוע) וחושפים בכך חוסר ביטחון מוצדק למדי: גם הם ודאי מודעים לכך שהכל, לפחות עד כה, היה די סתם: פופ גמלוני, פרימיטיבי, חלול ועילג. להיטי פח שאף אחד לא יידע, או ירצה, לזמזם בשנת 2022.
"סתם" הוא, מבחינה זו, שיר מפתח בקריירה של סטטיק ובן אל תבורי. מעבר לעובדה שהוא מגדיר במדויק את עשייתם המוזיקלית, הוא גם מהווה קרוס של הצמד מפופ ים תיכוני לפופ אמריקאי, מערבי לחלוטין, מנוגד באופן חד וברור לאמירה הידועה שלהם עצמם בנוגע לעמנו - "מה שמעניין את הישראלים זה בסים וסלסולים". אמנם יש כמה בסים לא רעים ב"סתם", אבל בהיעדר אפילו סלסול קטן לרפואה - אחד משני הדברים היחידים בעולם שמעניינים את הישראלים - התוצאה, מהודקת ומנענעת ככל שתהיה, נידונה מראש לסתמיות.
סטטיק ובן אל תבורי בלי סלסולים זה כמו צ'יפס בלי מלח: אפשר לאכול את זה, אבל אין לזה טעם.
(שני כוכבים)
ישי לוי - "בבוא יומי"
מרוב שבחים שאפי נצר מרעיף על פועלו של אפי נצר בהודעה לתקשורת שמצורפת לסינגל הזה שהלחין, קצת קשה להבין בהתחלה שמדובר בעצם במנחה לזכרו של נחצ'ה היימן ז"ל - אבל ברגע שישי לוי מתחיל לשיר, הכל מתחבר ומסתדר: הביצוע החם והמדויק שלו למילות השיר האחרון שכתב היימן מגיש את המנחה לאדם הנכון.
זה כבר לא ממש מקורי לכתוב שלוי במיטבו כשהוא מבצע בלדות ארצישראליות, "אשכנזיות" - גם כשהן מעובדות בתקציב דל ובחפיפניקיות, כמו זו למשל. בשנים האחרונות הוא שב ומוכיח שהוא עושה את זה באופן לא פחות טוב משושנה דמארי ז"ל. מה שכן צריך להדגיש זה שהחיבור כאן קיצוני במיוחד: לוי, זמר מזרחי, מבצע כאן שיר של האדם (נחצ'ה היימן) שהקים את הסמל האולטימטיבי של המוזיקה האשכנזית בישראל - להקת הגבעטרון. איזה אומץ יש לבחור. הוא רק אחד. הם 7,000. גיבור.
(שלושה כוכבים וחצי)