נס רפואי

לסופר המד"ב פיליפ ק' דיק היתה אחות תאומה שמתה בשעת הלידה. גם לאלביס פרסלי היה אח תאום שמת בלידה. באייטיז, לספר שהיה לך אח תאום שמת, היה מעלה לך את מניות האלטרנטיביות בצורה משמעותית. ניק קייב ולידיה לאנץ', בין היתר, נהגו לאמץ לעצמם את הפרט המסתורי והאפל הזה לביוגרפיה. תאום חי זה גם די מעניין, למרות שזה הרבה פחות מסתורי ובטח שלא אפל. עד ששומעים את ההרמוניה המוזרה בין הקולות של קים וקלי דיל בשיר ”Sinister Foxx” מתוך התקליט החדש של הברידרז.

מרוב התרגשות קצת התבלבלתי. העובדה שהברידרז מוציאים פתאום תקליט חדש (האמת שזה קרה כבר לפני כמה חודשים, אבל הוא הגיע לארץ רק עכשיו), תשע פאקינג שנים מאז תקליט האולפן הקודם, היא כל כך מדהימה, שזה תפס אותי קצת לא מוכנה. חיכיתי לתקליט הזה כל כך הרבה שנים, שכבר שכחתי שאני מחכה לו. ועכשיו כשהוא הגיע בכלל שכחתי להכין כיבוד.

לתקליט החדש של הברידרז קוראים “Title TK” והסבירו לי שזה הכינוי שעיתונאים אמריקאים פלצנים משתמשים בו כדי לומר "תקליט שעדיין אין לו שם". השיר הראשון באלבום, “Little Fury” נפתח בהצהרה "השם לתקליט עוד יגיע, אם אני לא אאבד את ההכרה". אולי זאת בדיחה, אבל עצם המחשבה על כל ההתמכרויות והבלגנים שעברו על האחיות דיל בעשור האחרון ועל השבירות שנמצאת בבסיס התקליט הזה, שהיה אמור לצאת ממש ממש מזמן אבל היה יכול באותה הקלות לא לצאת בכלל, רק הופכת את ההאזנה למצמררת יותר. והיא מצמררת מלכתחילה, כי זה תקליט נורא-נורא אינטימי, ומבחינה רגשית יש בו עליות (“Son of Three”) ומורדות (“Off You”, שהוא כנראה השיר הכי יפה בתקליט) מטלטלות, ובכלל כל התקליט מרגיש קצת שיכור או מסטול או סתם עייף ומצוברח, ופתאום מצחקק, ורגע אחד אתה באמצע מסיבה עם כוס בירה פושרת ביד ואחר כך כבר בוקר ויש לך בחילה אבל לא מהסוג הגרוע.

מי שצריך להודות לו על כך שהאחיות דיל הצליחו להעביר את כל התחושות האלה בצורה הכי ראשונית, לא מלוטשת וכמעט פרימיטיבית, במיטב חן הלואו-פיי (עם סאונדים אנלוגיים מוזרים פה ושם), הוא סטיב אלביני, אחד מגדולי המפיקים של הרוק האלטרנטיבי האמריקאי. ובזכותו התקליט החדש נשמע הרבה יותר כמו “Pod”, תקליט הבכורה היפהפה של הברידרז - שגם עליו אלביני עבד - מאשר כמו “Last Splash” (שבזמנו חששתי מאוד מאוד שהוא אכן יהיה השפריץ האחרון), שבו אלביני כבר לא היה מעורב.

אם בשנים הראשונות היה נראה שהברידרז הולכים ומתקדמים לכיוון יותר פופי ולהיטי (מ"פוד" ל"ספארי אי.פי" ומשם ל"לאסט ספלאש" הכולל את הלהיט הכי גדול שלהם, "קאנונבול"), התקליט החדש הוא חזרה לשורשים, ואם לשפוט על פי תחנת הביניים שקים עשתה באמצע הניינטיז עם האמפס, יש להניח שככה בדיוק היא אוהבת את זה.

"קאנונבול" תרם לא מעט לאושר של האנושות, והוא בטח תרם גם לא מעט לחשבון הבנק של משפחת דיל (אם כי עדיין פחות מהסימפול ההוא שהפרודיג'י השתמשו בו), אבל לא בטוח שהוא הסיבה שבשבילה שווה לקים וקלי לקום על הרגליים. הנס הקטן שהוא “Title TK”, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי.


* Breeders - "Title TK", bne