אלו הימים האחרונים של ממשל קלינטון. הנשיא הבעייתי-אך-אהוד עומד לסיים את כהונתו השניה, ואמריקה בדרכה אל שמונה שנות בוש. באותו זמן ובאותה הרוח, ב-WB, ערוץ הטלוויזיה של האחים וורנר, מנסה להחזיר את המשפחה אל מרכז הפריים טיים הטלוויזיוני. "כמה אפשר לראות שישה רווקים מבזבזים את החיים שלהם בניו יורק?", חשב שם בוודאי אחד הבכירים. הם קיוו לתת חיים חדשים לערך המשפחתיות, אך מאחר ובכל זאת מדובר במילניום חדש, זו לא יכולה היתה להיות משפחה גרעינית טיפוסית. כאן נכנסה לתמונה "בנות גילמור", שקיבלה את משבצת המוות מול מפלצת הרייטינג "חברים". 16 שנים חלפו מאז. הנוף הטלוויזיוני השתנה ללא היכר, המשפחה הטלוויזיונית עברה כמה וכמה גלגולים, ובסוף החודש "בנות גילמור" חוזרת למה שצפויה להיות שירת הברבור שלה.
אשה תמירה במעיל וכובע צמר נכנסת אל דיינר ברחוב המרכזי של עיירה בשם סטארז הולו. ברקע מתנגן השיר "There She Goes" והיא מתבוננת בבחור מעברו השני של הדלפק במבט רב משמעות. הוא מבקר אותה על הרגלי צריכת הקפה שלה, היא יורה לעברו משפטים מורכבים אך רהוטים במהירות שאוזנו של הצופה שאינו מורגל לא תמיד מדביקה אותה. עוד מעט תיכנס גם הבת שלה. גם היא תזמין קפה. היא תדבר מהר, אבל פחות.
צריך להתעכב לרגע על המספר הזה, 16. אלו מספר השנים שחלפו מאז שודר הקטע הזה, שפותח את הפרק הראשון בסדרה. זהו גילה של רורי גילמור (אלקסיס בלדל), בתה של אותה אשה בכובע צמר. זה גם הגיל בו היתה האישה, לורליי גילמור (לורן גרהם), כשנולדה לה בתה. היא היתה תיכוניסטית מרדנית שנכנסה להיריון מאהוב נעוריה והחליטה לשמור את הילדה ולא את האהוב, ברחה מבית הוריה האמידים והמגוננים והחלה לעבוד בפונדק דרכים אינטימי בעיירה סטארז הולו הסמוכה לעיר בה גדלה.
הפרש הגילאים הצמוק, כמו גם נסיבות חייהן, הופכות את האם ובתה לחברות קרובות, שבאופן צפוי גם מחליפות תפקידים מדי פעם. חייהן משתנים פעמיים כשרורי מתקבלת ללימודים בבית ספר פרטי יוקרתי: לורליי נאלצת לפנות להוריה המנוכרים בבקשה לממן את שכר הלימוד, ואמה בתמורה דורשת כי בתה ונכדתה יגיעו לארוחת ערב מדי שישי. המעבר של רורי מעיירת הולדתה הפשוטה אל התיכון האקסקלוסיבי הופך את חיי החברה שלה על פיהם והיא נאלצת למצוא את מקומה בין חבורה של תלמידים הישגיים ובעלי אמצעים.
במשך שבע עונות שודרה "בנות גילמור", וקבעה לעצמה סטנדרט בלתי מתפשר ביחס לחיי דמויותיה: היא עוקבת אחר חיי האהבה של רורי ולורליי, אך בפועל מרבית הרגעים המעניינים והמורכבים מתקיימים בין לורליי ואמה, אמילי גילמור; בין רורי וחברותיה הקרובות, חברת הילדות ליין או פריס, אותה פגשה בבית הספר החדש; וכמובן, בין רורי ללורליי. הן שתי נשים שמבינות את חשיבותה של אהבה ורוצות בה, אך לא זקוקות לה על מנת להגשים את עצמן. כלומר, היא כמו שאלוני רשת דוגמת "מי מבני הזוג של רורי הוא אהבת חייך האבודה?" - נחמדים כשהם בסביבה, אבל אפשר להעביר חיים שלמים ומספקים לחלוטין בלעדיהם. גם בפרטים הקטנים מעדיפה הסדרה לייחד את עצמה מסדרות אחרות. אין בה, למשל, פרק חג מולד. רציתם סדרה משפחתית? קיבלתם משפחה שלא זקוקה לאחד מסמלי המשפחתיות הנצחיים של העולם המערבי על מנת להתקיים.
זו חלק מההתרסה שהיוותה תמיד חלק מהפרסונה של יוצרת "בנות גילמור", התסריטאית איימי שרמן-פלדינו. כמו הדמויות שלה מסרבת שרמן-פלדינו להתפשר; במקרה של "בנות גילמור", על היצירה שלה. לכן בסוף העונה השישית עזבה את הסדרה שהגתה וטיפחה, בעקבות חילוקי דעות יצירתיים וכספיים עם רשת האחים וורנר. מעריצי ההארד קור של הסדרה נוטים שלא להחשיב את העונה השביעית שלה, מבחינתם ל"גילמור" יש שש עונות בלבד. העונה הקרובה, שארבעת פרקיה יעלו בנטפליקס ביום שישי הבא, תהיה ההזדמנות שלה לערוך תיקון לסדרה המקורית ולסיים אותה בדרכה שלה.
המקום של נטפליקס בתחייתה של הסדרה לא מתחיל בפלטפורמה שהיא מספקת עבור עונת הסיום. את קיומה חייבים המעריצים גם לעלייתה של הסדרה המקורית לפני כשנתיים אל שירות הסטרימינג, עלייה שהיוותה את התחייה האמיתית שלה. מתישהו ב-2014 הגיעו הבשורות לתקשורת: כל העונות של "בנות גילמור" עתידות להיות זמינות לצפיה בנטפליקס. האתרים הגדולים השתגעו. Vulture, גרסת האונליין של הניו יורק מגזין, פרסם כמות אדירה של כתבות לקראת הסדרה, כמות שהיא לא נהנתה ממנה במהלך שידוריה המקוריים. שאלונים, חידונים, כתבות "איפה הם היום" או "כך נראים כיום כוכבי 'בנות גילמור'" הציפו את הפיד. מבקרים פרסמו ביקורות חדשות על פרקים בני כמה שנים. הפופולריות של הסדרה גאתה, היא צברה קהל חדש והחזירה לקהל הישן מעט מהקסם והגעגוע. התופעה הזו התבטאה היטב בפודקאסט "גילמור גאיז", בו שני קומיקאים - אחד מעריץ ותיק של הסדרה והשני צופה בה לראשונה - מתדיינים על כל פרק ופרק. גם הפודקאסט צבר קהל מעריצים מכובד, ואף יצא לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית. הרגע להחזיר את הבנות למסך הבשיל.
אך לפני שהן שבות במודל 2016, צפייה מחודשת בעונות הקודמות חושפת תמונה שלא תמיד מחמיאה. "בנות גילמור" אמנם נחשבת למעין קלאסיקה פמיניסטית מודרנית, אך ברבדים אחרים של החיים המודרניים היא נראית כיום מעט מיושנת. אף דמות בסדרה, למשל, לא נמצאת מחוץ לארון. אלו ש"נחשדים" בהומואיותם - כמו פקיד הקבלה מישל או ג'יפסי המוסכניקית - מהווים קורבנות לבדיחות הומופוביות רבות, שרצות בסדרה בכמות מביכה. יש כמות מזערית של בני מיעוטים (אפשר לזקוף זאת לרעת המיקום הגיאוגרפי הלבן יחסית שלה), וכשכבר יש, כמו ליין, הן מוצגות באופן סטריאוטיפי ושטחי. אפשר להיות בטוחים שסדרת ההמשך תקפיד יותר בנושאים האלה, באופן ההולם יותר את רוח התקופה.
16 שנים חלפו מאז שעלתה לראשונה על המסך. בסדרה החדשה תהיה רורי בת 32, אותו גיל בו היתה לורליי כשהכרנו אותה לראשונה. אמה העניקה לה את הנעורים שהיא עצמה לא זכתה להם, הנעורים שלקחה ממנה רורי. המפגש איתה כאדם בוגר הוא אחד ממוקדי הסקרנות של העונה המחודשת. את רורי עזבנו אחרי שנה רצופת משברים של התמודדות עם החיים שצפויים לה אחרי הקולג', ומעניין לראות למה תהפוך אותה שרמן-פלדינו. מלורליי, שהצליחה איכשהו לאזן את חייה בסיום הסדרה המקורית, אפשר לצפות למצוא דווקא במקום מעורער. העונה החדשה תעקוב אחרי שנה אחת בלבד בחיים של שתיהן, אבל היא כאן בשביל לסגור לנו את הקצוות של הסדרה כולה.