יש משהו סמלי בשמה של "פלאשבק", הסדרה החדשה של ערוץ הילדים ב-HOT שעוסקת בבני נוער בימינו. גיחה מההווה אל העבר היא די מה שקורה כאן, סדרת נעורים שנוצרה על ידי שלושה אנשים - שחר סגל, אורן יעקובי ואביעד קיסוס - שהגילאים שלהם ביחד מצטברים ל-117. כמובן, זה לא חייב להיות מכת מוות ליצירה המיועדת לתיכוניסטים. את יכולה להיות וויני הולצמן בת ה-40 שכותבת את אנג'לה צ'ייס ב"אלה הם חיי", או אפשר להיות בן 800 ומשהו כמו אהרון ספלינג ולהיעזר בדארן סטאר בן ה-29 כדי ליצור את "בוורלי הילס 90210". באותה מידה אולי יש לאנשי "פלאשבק" בני תשחורת בבית, אולי ברוחם הם צעירים לנצח, אלא שכך או כך, הסדרה החדשה שלהם נראית כמו תוצר מלאכותי של מבוגרים שכותבים נערים.
"פלאשבק" עוקבת אחר מספר תלמידים בתיכון אי שם בישראל, ובגדול מציגה את אותו הסיפור פעמיים: הצעיר/ הכישרוני/ת שרוצה את ההזדמנות להצליח בתחומה/ו אבל נתקל/ת ביריב כישרוני/ת פחות אבל פופולרי/ת יותר. ישנה ניר שמבקשת הזדמנות שווה לזכות במלגת מוזיקה כשם שזו ניתנת אוטומטית לליהי הפופולרית, ובמקביל ב??נרו רוצה להצטרף לנבחרת הכדורגל אבל נתקל באויב המקנא כי שבר את השיא שלו. בין לבין יש גם את החברים של שני אלה ואת היחסים הקיימים והנרקמים ביניהם, ויש את הפיצריה שכולם מבלים או עובדים בה בלי מבוגר אחראי כמו במסעדה ההיא של "לא כולל שירות", קלאסיקת ז'אנר ישראלית גאה ואיומה (בחייכם, שפטו אותה בלי נוסטלגיה מעוורת) שגם היא עקבה אחרי בני נוער שמעת לעת פוצחים בשיר.
וזו לא השוואה שנגמרת שם. למרבה הצער, על הציר שבין "Glee" העדכנית לבין תוכניות הנעורים הישראלית של סוף האייטיז וראשית הניינטיז, "פלאשבק" מספקת פלאשבק בעיקר ליצירות המעושות של צעירי תל אביב. פתיח ארוך כאורך הגלות, משחק שנע בין בסדר לבין איום ונורא, מלאכותיות, דידקטיות, איטיות - אלוהים אדירים, העריכה כאן כל כך משתהה וחסרת קצב עד שהיא יוצרת געגוע לתזזיתיות האפליפטית של MTV, או סתם ליצירה שלא עושה ג'אמפ קאט ביזארי בזמן שאחת הדמויות מדברת. תוסיפו לזה מהלכי עלילה שרירותיים ומאולצים (השמיניסט מנסה לשכנע את השישיסט לאכול כף קינמון כדי להתקבל לנבחרת הכדורגל; הנערה הפופולרית גונבת לעמיתתה דף מלא חתימות נגדה, אבל באופן טבעי במקום להשמידו היא שומרת אותו אצלה)
או סתם שחוקים/מטופשים (הנער שממציא בת זוג, הסיידקיק הקומי שסופרת לאחור עד שהרעלת הקיבה תיכנס לתוקף) ותקבלו יצירה שמקפידה להציג לראווה את התפרים ולהרוס את האשליה מדי דקות ספורות.
די מדהים שהתוצר המקומי עבור בני נוער כיום - אחרי יצירות מתוחכמות בהרבה כמו "האי", "השמיניה" ואחרות - עדיין כולל בתוכו דברים מיושנים כמו "פלאשבק". ההבדל בין אז להיום הוא שיש אלף ואחת אופציות טלוויזיוניות בלחיצת כפתור, בכללן יצירות מקור, שלא לדבר על הסחות דעת ברשתות החברתיות. ואם כך, לא ברור מה "פלאשבק" חושבת שהיא עושה. כלומר, חוץ מלחזור לאחור.