צברי סרט מלחמה: לרגל קבלת הפרופסורה, מחווה לקולנוען

(בסרטון: מתוך "בית שאן סרט מלחמה")

דרור מורה הוא יוצר תיעודי, ובין השאר הבמאי המועמד לאוסקר של "שומרי הסף". צילם ב-1994 את "האח של דריקס" העלילתי שצברי ביים; ושנתיים לאחר מכן את "בית שאן סרט מלחמה", הדוקו של צברי ורינו צרור שליוו את מסע ההישרדות של הפועל בית שאן.

"למדנו יחד בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, באחת התקופות היותר מוצלחות שלו. מהמחזור שלנו וזה שמעליו יצאו לא רק צברי, אלא גם חגי לוי, ארי פולמן ואחרים שהרימו את התעשייה המקומית לשיאים. בין כל אלה, דורון הצליח לבלוט כבר מההתחלה. היתה לו יכולת חשיבה מקורית והוא הציג דמויות שעד אז לא ניתן להן ביטוי. אני זוכר את הסרט שלו בשנה ב', שהפיל את כולם מצחוק, והוא המשיך להצטיין לאורך כל הדרך.

"עבדתי איתו כצלם, מהאוניברסיטה, דרך 'האח של דריקס' ועד 'בית שאן סרט מלחמה', והוא תמיד נתן בי אמון טוטאלי וסמך עליי. למדתי ממנו לחפש את הדברים מחוץ למרכז. הוא מהפכן ולוחם, גם בפעילותו האמנותית וגם בזו הציבורית, עם אמונה לוהטת ויוקדת בצדקת הדרך ויכולת לסחוף אנשים אחריו.

"את 'בית שאן סרט מלחמה' ראיתי שוב לראשונה מזה שנים, בהקרנה המיוחדת שאנשי ערס פואטיקה אירגנו בתל אביב לפני כמה שבועות, ואני חושב שהוא עומד במבחן הזמן ומצליח לרגש גם היום. עובדה שהקהל בהקרנה הגיב לו בצורה רגשית. יש לכך לדעתי כמה סיבות: העיסוק שלו בפריפריה לעומת המרכז רלוונטי גם היום, כמו גם הכאבים והמצוקות שהוא מביא לידי ביטוי. למעשה, אתה יכול לדמיין איך ההתרחשויות שבו קורות בימינו, ולא יהיה הרבה הבדל. נוסף לכך, יש בו גם סיפור סינדרלה, שזה משהו שתמיד מזדהים איתו.

"יותר מכל, אני זוכר מהעבודה המשותפת שלנו חוויה אחת: בהפסקת המשחק המכריע, כשמכבי חיפה מובילה שתיים-אחת על בית שאן, האוהדים הירוקים קלטו שאנחנו מעודדים את היריבה שלהם, ואחד מהם לקח כדור גולף קשיח וזרק אותו לעברי. דורון קלט את זה בחושיו החדים, תפס אותו ומנע ממני פגיעת ראש קשה".

איתן כבל הוא חבר כנסת ויו"ר ועדת הכלכלה, ולשעבר השר האחראי על רשות השידור. מתוקף פעילותו הציבורית לקח חלק ב"מדריך למהפכה", סרטו של צברי מ-2010 על ניסיונו הנואש של הבמאי להביא לרפורמה בשידור הציבורי ולדאוג לעצמאותו - נשמע מוכר, הא?

"הפרויקט הקולנועי התחיל מנקודת אחרת לגמרי - המאבק הציבורי המשותף שלנו. כשדורון, כנציג איגודי היוצרים, חיפש מישהו מהכנסת שיצטרף למאבק שלו ברשות השידור, אז באופן טבעי שלחו אותו אליי. קבעו לנו פגישה, והשאר היסטוריה. אף אחד לא תיכנן בהכרח שזה יהיה ככה ושייצא סרט.

"הסרט, לדעתי, רלוונטי מאי פעם , וצריך להקרין אותו כרגע עוד יותר מתמיד. כך או כך, הוא איתי כל הזמן כי תמונה ממנו תלויה אצלי בחדר.

"כשאני נזכר בעבודה עליו, אז יותר מכל אהבתי את העובדה שדורון ממש תיפקד כמו זבוב על הקיר. הוא אף פעם לא אמר לי או למישהו אחר 'תעמוד ככה' 'תזיז את הראש ככה' או משהו כזה, אלא איפשר לנו לחיות את החיים הטבעיים שלנו וידע בכישרונו לתפוס את הרגעים הנכונים. יש אצלו אפס אחוז בימוי מתוסרט ומאה אחוז תזמון מדויק. הבן אדם יצירתי, חכם, גאון.

"אין ויכוח שדורון הוא אחד היוצרים היותר פוריים ומקוריים שיש לנו, וזה לא משהו שתמיד הולך יחד. בכל אחד מסרטיו יש מבט שמסתכל ישר בעיניים של החברה הישראלית או מנהיגיה, בלי למצמץ, ועם אמירות נוקבות. זה בן אדם שאף פעם לא מתחנף למערכת או לממסד. התכונות האלה שלו בולטות וחשובות פי כמה בימינו, בשעה שהממשלה מחפשת יוצרים מטעם, וכך מבקשת להחזיר אותנו לימים שאנחנו רוצים לשכוח, ולא רק במדינה הזו אלא גם במדינות אחרות.

"ברמה האישית, התפתחה בינינו חברות שהיתה מעבר לעניין המקצועי. היום אני כבר לא נוגע בסיגריות ומתקשה להבין איך פעם כן עשיתי זאת, אבל בזמן צילומי הסרט, הייתי מעשן שלוש קופסאות ביום, וגם הוא היה מעשן כבד. אז היינו יושבים יחד ומעשנים כמו קטר, ובזמן הישיבות שלנו היתה תחושה שהחדר עולה בלהבות".

מרק רוזנבאום הוא אחד המפיקים הוותיקים, הפוריים והמוערכים בקולנוע הישראלי. רוזנבאום הפיק את "מלך הרייטינג", הדוקו של צברי על דודו טופז, שהקרנת בכורתו התקיימה בפסטיבל הקולנוע ירושלים כבר ב-2001, אבל בשל לחצים שונים הוצג לראשונה על המסך הקטן רק לפני שנתיים.

"הכרתי והוקרתי את דורון עוד לפני 'מלך הרייטינג' ולא יצא לנו לעבוד יחד, אבל אז הוא רתם אותי לפרויקט המסוים הזה משתי סיבות: כי הוא לא ידע לנהל את הספרים כמו שצריך, וכי דודו התחיל לקבל רגליים קרות והוא ידע שיש לי איתו הכרות מוקדמת וביקש שאצטרף להפקה ואנסה לעזור לו עם זה. עשיתי זאת בשמחה, ובסופו של דבר הגענו לחדר העריכה עם מאות שעות של חומרי גלם ועם התנגדות די חריפה של דודו, שפחד כי הסרט יעשה לו נזק, ולכן הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים ובסינמטקים אבל נגנז טלוויזיונית עד לאחרונה. זו היתה הרגשה מחורבנת, כי בכל זאת עבדנו עליו במשך שנים.

"החשיבות של דורון באה לידי ביטוי בשני מישורים: מבחינה ציבורית, הוא תמיד היה בחזית המאבקים למען השקעה בתוכן, חופש הביטוי והיצירה וכדומה. בתור יוצר תיעודי, הוא מאלה שפרצו את הגטו שבו היו נתונים עד אז סרטי דוקו מקומיים. 'בית שאן סרט מלחמה' היה מהראשונים שזכו לתהודה ציבורית גדולה כל כך אצל הקהל הרחב. עד אז, לא היתה כל כך מודעות לעשייה הזו.

"דורון גם מיטיב לביים סרטים עלילתיים, והצעתי לו לא פעם לביים סרט כזה בהפקתי, אבל הוא תמיד עסוק מדי לצערי. חבל.

"מה שלא אשכח מן העבודה איתו זה את ההתלבטות האינסופית בחדרי העריכה, איך לחשוף את האמת של דודו בלי לפגוע בו יותר מדי. אני זוכר גם את המפגש עם דודו, אצלו במשרד, בשלב שבו הקפיא את הפרויקט והיינו צריכים לשכנע אותו לחזור לצילומים. זה היה מעמד הזוי, אבל לא ניכנס לפרטים מפאת כבודו של דודו זיכרונו לברכה".

דורית רביניאן היא סופרת. מחברת, בין השאר, "גדר חיה" וכן "הבחור של שולי", שעובד בידי צברי לדרמת טלוויזיה באורך 45 דקות ב-1997.

"בהתנסותי הראשונה והאחרונה עד כה בכתיבה למסך, זכיתי לבמאי שהוא גם חובב ספרות מושבע וגם מספר סיפורים מחונן בפני עצמו. 'הבחור של שולי' הוא יצירה משותפת ושיוויונית של דורון ושלי. התסריט שהגשתי לו היה ארוך ומופלג בתיאורים, כתוב בפרטי פרטים, כמעט כמו רומן. במאי אחר היה יכול לראות בכך הפרזה או יומרנות, אבל את דורון השפע הזה דווקא הלהיב והפרה. גם בהמשך הוא התגלה כשותף נדיב מאין כמוהו ועירב אותי כמעט בכל היבט של העשייה: מליהוק השחקנים, דרך עיצוב התפאורה ועד עבודת העריכה ופס הקול. תהליך היצירה בצוותא היה מסעיר ואותו קיץ זכור לי כתקופה יפה, מלאת התרחשויות".

גיא רולניק הוא מייסד TheMarker, סגן מו"ל קבוצת הארץ וזוכה פרס סוקולוב לעיתונות. עמד במרכז הפרק הראשון של "מגש הכסף", הלהיט הדוקומנטרי הטלוויזיוני והוויראלי שיצרו צברי ואמיר בן-דוד ב-2015.

"מיליונים צפו בסדרה, וכמעט כל אותם צופים לא מודעים לרקע הכלכלי-פוליטי שמאחורי העיתוי שלה.

"לא הכרתי את דורון, מעבר למפגש של חצי שעה במהלך אירועי המחאה החברתית, אבל אז ב-2012 הוא פנה אליי עם שותפו אמיר בן דוד. הם אמרו לי שברצונם לעשות סדרה על 'אבטלה'"

"במקום לסייע, הסברתי לדורון באריכות רבה כי מבחינתי הוא מייצג את הברנז'ה של קולנוענים ובמאים של סרטים וסדרות שרובם משרתים של הסטטוס קוו ושל האוליגרכיה.

"הרי נוח למועדון ההון-שלטון והאלפיון שהיוצרים יעסקו בכיבוש, דת, שמאל-ימין ועוני. הדבר היחיד שהיוצרים לעולם לא טיפלו בו עד אז היא הדרך בה קבוצה קטנה של טייקונים, בנקאים ופוליטיקאים ורגולטורים שמשתפים איתם פעולה - שולטים ברוב המשק.

"הנחתי שאחרי ה'הרצאה' הזאת לא אשמע יותר מדורון. הרי שיחות דומות עם אנשי טלוויזיה וקולנוע שהיו לי בעבר הסתיימו בכך שהם הבינו שהרעיונות שלי יסכנו את מעמדם מול גופי השידור והטייקונים ששולטים בעיתונות ובטלוויזיה.

"אבל צברי לא נבהל. תחת זאת, הופיע אצלי בבית עם אמיר שוב ושוב ושוב כדי ללמוד על הכלכלה הפוליטית בישראל ועל הון-שלטון ועיתון. הסקרנות שלו והנכונות לאמץ זוויות ראייה שונות הדהימו אותי.

"צריך להבין משהו על דורון. אמנם ב-2015, בשעה ש'מגש הכסף' הושלמה ועלתה לאוויר, משטר הטייקונים בישראל כבר החל להתפורר. אך ב-2012, כשהוא רק החליט כי הפרק הראשון של הסדרה יהיה על הטייקונים והשתלטותם על הרגולציה ושוק ההון - הסיכון היה אדיר. זאת היתה תקופה שחורה לדמוקרטיה הישראלית, בה הטייקונים עדיין זכו לפרוטקשיין ולשיתוף פעולה של רוב העיתונות, הפוליטיקה ומערכת המשפט.

"צברי לקח סיכון אדיר והלך נגד הזרם. רק מאוחר יותר למדתי להכיר אותו כמי שלא מוכן להיכנע למוקדי הכוח והכסף. הקולנוע אצלו אינו מקצוע ואינו פרנסה, אלא לפני הכל שליחות. מצד אחד הוא בעל עין חריפה וביקורתית של במאי, עורך ותחקירן - ומצד אחר נאיבי להחריד. דורון באמת ובתמים מאמין שתרבות ויצירה ורעיונות יכולים לשנות את העולם. הוא צודק".

רם לנדס הוא מייסד קודה תקשורת, ויצר יחד עם צברי בשלהי העשור הקודם את הדוקו-ריאליטי המצליחים ופורצי הדרך "מחוברות" ו"מחוברים".

"בכל פעם שמתגנבת לתוכי איזו חולשה, אני יורד לחוף מנטה ריי בתל אביב וחושב על דורון צברי. כמעט עשור עבר מאז שנפגשנו שם, בחוף היפה הזה, חולמים להמציא משהו חדש.
שלוש פגישות, אם רוצים לדייק, שלוש פגישות עם פרופסור צברי, עד שנולד הרעיון ל'מחוברים'. שנים לפני הסלפי, עידן ועידנים לפני סנפצ'ט, השפה העוברית שרק התחילה לזחול ברשתות החברתיות עברה גיור, המרה והתנפחה לטלוויזיה שהעיפה לנו את הראש והתנחלה לכל כך הרבה אנשים בלבבות.

"איך היה לחרוש עם דורון צברי את התלם הראשון? היה מסחרר, היה קשה והיה מענג. הכל בעת ובעונה אחת. כי דורון הוא, בדיוק כמו שכתב על עצמו: 'חולם ולוחם, שודד ים וקוטל דרקונים'. חולם תמיד, שודד רגעים ופיסות מציאות ואורג אותם לסיפורים, קוטל רשעים ודרקונים, לעיתים אמיתיים ולפעמים רק מדומיינים. יוצר ואמן אמיתי. שאינו מכיר במגבלות, כי 'מציאות הרי אפשר תמיד לשנות'.

את הידיעה על הפרופסורה שלו קיבלתי ברגשות מעורבים. מצד אחד זה אושר גדול. ניצחון ענק. ממש כמו עשר-אפס בדרבי לטובת הפועל תל אביב. מצד אחר, דורון צברי והכרה ממסדית? רק שלא יתקלקל, רק שלא יאבד את התמימות, רק שישמור את הלהט והרצון לשנות. כי דורון צברי הוא כמו מגלה ארצות. וכידוע, אין דרך לחצות את האוקיינוס אל הלא נודע אם פוחדים לאבד את החוף".

מכללת ספיר תקיים אירוע לכבוד הענקת הפרופסורה בראשון 27 בנובמבר ב-18:30 בסינמטק שדרות. ינחה רני בלייר וישתתפו, נוסף לצברי, גם רינו צרור, אמיר בן דוד, דנה ספקטור ואחרים.