כלב מי שלא מפרגן

להלן סדר הדברים: בשנת 1925 כותב מיכאיל בולגקוב את הנובלה הסאטירית "לב כלב". ב-1926 מוחרם כתב היד על ידי הצנזורה הקומוניסטית. בשנת 1968 מתפרסמת היצירה לראשונה בחו"ל. ב-1987 מתפרסם "לב כלב" גם ברוסיה, כאשר בולגקוב הוא כבר מיתוס בארצו, וספרו "האמן ומרגריטה" הוא ספר פולחן. באותה שנה מתורגמת הנובלה גם לעברית, בהוצאת כפתור. ב-2002 יוצא לאור בישראל תרגום נוסף ל "לב כלב" (ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג).

מי מהתרגומים טוב יותר? קשה לקבוע באופן חד משמעי. התרגום החדש (של פטר קריקסנוב, שתרגם גם את "האמן ומרגריטה") נוטה לעתים לפשט ולרדד את השפה העברית. הישן (של ז'אנה גור) נוטה יותר למליצות. מדוע בער לתרגם מחדש? לי זה לא ממש ברור. יכול להיות שהתשובה טמונה באותו ערך פולחני ומיתי המיוחס לכל חיבור של בולגקוב האינטלקטואל והאנטי פרולטר.

לספר החדש הוספה גם מסה מאת מאיה קגנסקיה. קגנסקיה מנסה לתאר את הקונטקסט ההיסטורי שבו נכתבה היצירה, ודרך כך לפרש אותה. החיבור מספק לקורא הישראלי בן זמננו לא מעט פרטים מעניינים על הלך הרוחות הקומוניסטי של 1925, כמו למשל מה משמעות לבישת מעיל עור ברוסיה הקומוניסטית, ואיך בדיוק ניסו לשמר את מוחו של לנין. אלמלא צורת ההתנסחות המסורבלת, המתחכמת והמעצבנת של קגנסקיה, אפשר היה גם ליהנות מן המסה הזו, כיצירה בפני עצמה.

וליצירה עצמה: החלק הראשון של הנובלה מתואר מנקודת מבטו של כדור, כלבון חוצות חביב ואינטליגנטי שמנסה לשרוד ומתבונן במציאות הקשה של מוסקבה הקרה והקומוניסטית. כדור מגיע אל ביתו של פרופסור מטאמורפוזוב, שם הוא מקווה למצוא סוף-סוף בית חם. אך לאחר תקופה קצרה של אושר ועלייה במשקל, מתבררת מטרת שהותו האמיתית של כדור בביתו של הפרופסור, והוא מובל אל חדר הניסויים.

התעללות בבעלי חיים אינה נמנית אמנם עם סך ההאשמות המיוחסות לבולגקוב. בעלי החיים שלו הם רק עוד דרך, סאטירית או אלגורית, לדבר על בני אדם. באמצעות משל על ניסוי מדעי שכשל, ושבו הגולם קם על יוצרו, מתכוון המחבר להביע את ביקורתו על "האדם החדש" שניסתה ליצור המהפכה הקומוניסטית, ויותר מכך - על האתאיזם שהפך גם הוא לאמונה שבה המדען והרופא משמשים ככוהנים ואלים, והמדע כרוח הקודש הכל יכולה. ועוד כהנה וכהנה מסרים דתיים, שמרנים ואנטי מהפכניים.

אך דווקא האמפתיה שדרכה הוא מתאר את סבלו ותקוותיו של הכלבלב הממשי (ולא האלגורי), הקור והאכזריות שמאפיינים את מטאמורפוזוב וידידו בזמן שהם קודחים חורים בגולגולתו הקטנה, הם אלו שריגשו וריתקו אותי אל הנובלה.

בחלק השני, הפחות עשיר לטעמי, מתברר שהניסוי לא מצליח, אבל החולה חי - ועוד איך חי! כדור מתעורר, זנבו ופרוותו נושרים, והוא מתחיל לנבל את פיו בשפה אנושית והופך במהרה לאדם מאוס עם לב של כלב. ממסמך נוקב וגרוטסקי, על אכזריותו של האדם תחת המשטר הקומוניסטי ובכלל, הופך "לב כלב" לסרט מצויר, או קומדיית מצבים משעשעת.

כן - "לב כלב" הוא סיפור מצחיק, שנון ולעתים נוגע ללב. אבל לא - זו לא יצירת מופת, פנינה ספרותית או חיבור פורץ גבולות. נראה ששוב נתקל כאן הקורא במצב של גולם (במקרה זה המיתוס) הקם על היוצר. מעניין לאיזה יחס היו זוכים כתבי בולגקוב ללא השירות שעשתה להם הצנזורה הקומוניסטית, שהביאה לסקרנות הנובעת מתוך האיסור. נדמה שבין כל הפרשנויות, המשמעויות והנבואות המיוחסות לטקסטים שלו, נשכחת העובדה שבולגקוב קודם כל, כיאה לסאטיריקון, פשוט להוט להצחיק.

ובמובנים מסוימים עדיף שכך. אם בולגקוב באמת רק מתכוון לאמר שטוב לו לכלב שיישאר כלב, כפי שטוב לו לפרולטר בתחתית סולם המעמדות, אז אני במילא לא בטוחה שאני רוצה לדבר איתו.