כוכבים מראיינים את אורנה בנאי לוואלה! תרבות לרגל יום הולדתה ה-50

בנאי/לימור: "פחחח נראה לך? אתה כזה תמים ובתול שמעון. זוכר שהבטחתי לך שיום הדין יגיע? אז זאת רק ההתחלה. על טעויות משלמים שמעון ובתי הקברות מלאים באנשים שצחקו צחקו ופתאום הפסיקו. המוזיקה המזרחית שולטת במדינה. איפה כל האלברשטיינים והאיינשטיינים? התכחדו תודה לאל. ואין על ביבי, אני חולה עליו, הוא ריסק את האם אימא שלכם השמאלנים בבחירות ועוד בזמן שהערבים נהרו לקלפיות באוטובוסים, אז תאכלו תלב וגם כן תרדו משרה נתניהו שהיא נסיכה ופסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי, סתם נטפלים אליה, אז היא אוהבת לאסוף בקבוקים, אז לפעמים מחליק לה מהיד בקבוק זכוכית ופוגע בראש של העוזרת. אז מה? זה בכוונה? אישה במעמד שלה? תעזבו אותה בשקט ותנו לה לנהל את המדינה".

בנאי: "חחחחחלחללחחל שאלה שמצחיקה רק אותכם כמו התוכנית הסמולנית והרדודה שלכם. פעם אחת תרדו על זהבה גלאון נראה אותכם יא צבועים. וגם מרב מיכאלי".

בנאי: "גורי יקר אני בת 50, לא נשארו לי עוד חמישים שנה לחיות! אל תלחיץ אותי. מההכרות שלנו אתה יודע שאני די מיציתי פה באופן כללי, אבל בכל מקרה לשאלתך, אני חושבת שהנטיה שלי היא די ברורה וסגורה. בשנים שנותרו לי להסתובב פה אני מקווה לפגוש עוד כמה נשים, לשוחח איתן עד אובדן ההכרה ולנסוע איתן במשאית שלי לעבר האופק או השקיעה, מה שיגיע קודם".

בנאי: "מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי ברור שאני רוצה להיות על במה, זו מין תחושת ייעוד כזו, אפרת אחותי הגדולה אומרת שנולדתי עם הקרשים של הבמה מתחת לרגליים. בהזדמנות הראשונה שהיתה לי עליתי לבמה - הייתי בת 8 אני חושבת ושיחקתי את וויזתא בהצגת פורים. ללא ספק תפקיד חיי. אני לא זוכרת ממנו כלום אבל אני בהחלט זוכרת את התחושה: אני במרכז הבמה, הקהל צוחק ואני מרגישה בבית. אז כן, כבר אז ידעתי שאהיה שחקנית ואין שום אופציה אחרת על אף הנטיה שגיליתי למדעי טילים וטכנולוגיה גרעינית".

בנאי: "החלום הרטוב שלי הוא לשחק בסרט פורנו גרמני ואני מחכה שיפנו אלי. בינתיים אני לומדת את השפה. אתם שואלים מניין הגרמנית שלי? מהאמבטיה (פרסומת אהובה ונהדרת)".

בנאי: "שאלה חשובה אלי, תודה: מתקנת. ברור שמתקנת. ההודעות שלי עוברות הגהה פעמיים - קודם אצלי, מעבירה לאמא שלי שהיא מורה ללשון ורק אז שולחת לחברה".

בנאי: "אני בהלם פריצי. איך ידעת? בדיוק לפני שבוע קיבלתי טלפון ממזכירות הקיבוץ גבע. הם אמרו שהם מחפשים מחליפה לירדנה ארזי במופע המשותף והמצליח שלהם ושהשם שלי עלה מיד. הם שאלו אם אסכים להופיע איתם בארץ ובחול, חשבתי דקה ואמרתי כן. זהו, אני שמחה ונרגשת לבשר לעם ישראל שממש בקרוב תוכלו לראות ולשמוע אותי מבצעת את השירים הנהדרים של ירדנה ארזי, השיר שאני מבצעת באופן הכי מרגש הוא השיר 'הכינור הנאמן' ועל הכוריאוגרפיה אני עובדת עם ארקדי דוכין".

בנאי: "הגברים שהייתי מוכנה לעבור צד בשבילם הם בנצי גופשטיין, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. אישה פורייה כמוני כדאי לנצל בהקדם. הרבה בנים זכרים. אמן".

בנאי: "אני שמחה נורא שאתה שואל אותי את השאלה הזו כי ריקודי עם זה תחום שמאוד קרוב ללבי, אני רוקדת כבר מעל לעשרים שנה ואני מאחלת לעצמי שאוכל להמשיך ולרקוד עד שאמות או לפחות עד שאפול באמבטיה ואשבור את הירך. ולשאלתך, הצעד התימני קדם לדבקה ולא במקרה. קשה מאוד לבצע צעד תימני אחרי שאוכלים דבקה".

בנאי: "אובחנתי כאדם שסובל מרגישות יתר, אני רואה, שומעת, חשה, סופגת, כל החושים והרדארים שלי עובדים, זוהר הסוכנת והחברה האהובה שלי נוהגת לומר עלי שאני מסתובבת בעולם בלי עור, אז כשחיים באופן הזה קשה שלא להיות עצובים, כי העולם מצד אחד הוא מלא יופי ועצמה, יש בו ילדים ובעלי חיים ותמימות ומתיקות ואהבה אבל הוא גם מלא סבל, עצב, אטימות, טיפשות, גסות ורוע אנושי, אז ככה יוצא קובי יקר שאני גם נפעמת מהכח ומהקדושה שבחיים וגם מיואשת וכאובה מאוד. זה החיוך העצוב שאתה מדבר עליו".

בנאי: "החזרה בתשובה של האחים שלי מאיר ואביתר הפתיעה אותי, לא צפיתי את זה, אנחנו מגיעים מבית שהיתה בו מסורת (עושים קידוש בליל שישי, צמים בכיפור) אבל לגמרי חילוני, בית שהיתה בו אמונה אבל מאוד מפוכחת ולא קיצונית. פתאום כשבגרנו צפיתי בשני האחים שלי הופכים בהדרגה ובשלבים לחרדים. אני מודה שחששתי שהשינוי הזה בחייהם יביא לריחוק בינינו ואף לנתק עם החלק החילוני שבמשפחה (ההורים שלי ,אחותי ואני), אבל לשמחתי התסריט הגרוע הזה לא התממש, אנחנו מכבדים ואוהבים אותם והם אותנו וזה הישג גדול שמקורו לדעתי בעבודה של שני הצדדים לקיים קשר שבנוי על קבלה וכבוד הדדי".

בנאי: "איזה שטויות אתה מדבר. פרות לא מטומטמות, אתה ואני קובי מכירים לא מעט אנשים שהפרות עוקפות אותם בסיבוב עם השכל שלהן. אתה רוצה לשמוע דבר מאוד מפתיע? סיפרה לי מישהי, מומחית לפרות, שפרות נורא אוהבות מוזיקה, ממש מתות על מוזיקה, מה שהעלה לי רעיון מבריק שאולי אני אתחיל לשיר ברפתות! כי בשום מקום אחר לא מעוניינים לשמוע אותי. או שאולי בעצם הן סבלו מספיק".

בנאי: "מיה אהובה, קודם כל תודה רבה, לא יודעת מה זו המילה הזו עפיצה אבל זה מצלצל מקסים, ההומור הוא חלק בלתי נפרד ממני, לא יכולה לדמיין את החיים ללא הומור, אני אוהבת לצחוק, אוהבת נורא להצחיק ואני אוהבת אנשים עם הומור כי הם מעניינים אותי ומדליקים אותי. הומור עצמי זו גדולה בעיני, אנשים שמסוגלים לצחוק על עצמם הם אנשים שלא לוקחים את עצמם ברצינות גדולה מידי, לי אישית יש דוקטורט בהומור עצמי ולשמחתי אני מתפרנסת מזה לא רע".

בנאי: "מה אנחנו פרסים? אני בשוק. הייתי בטוחה שאנחנו אוסטרו-הונגרים. הגולאש שלי דליקטס".

בנאי: "דבהל'ה אהובי, אני אמנם בת 50 בשנים שלכם, אבל למעשה אני עוד לא בת 8 אצלנו, בשנים של כלב. רק בשבוע שעבר למדתי לתת יד".

בנאי: "אתה מעלה נושא מעט כאוב רמי, כשסיגלית הכלבה המיתולוגית שלי הלכה לעולמה, היה לי ברור שאני רוצה להכניס כלב חדש הביתה כי מבחינתי בית בלי יצור על ארבע פלוס זנב זה בית פחות שמח. ואז אמיר הבן שלי המתוק ביקש ממני שא ק נ ה לו כלב גזעי לבן כזה עם עיניים כחולות, מזועזעת כולי הסברתי לו בעדינות ובצרחות אימה שכלב הוא אינו ספת שזלונג וכלב לא קונים אלא מאמצים. הודעתי לו שאנחנו נוסעים עכשיו למכלאה ומאמצים כלב שאף אחד לא רצה, וככה היה: חזרנו הביתה עם שני כלבים שאף אחד לא רצה ובצדק לא רצה. סופי - בעמותה נאמר לנו שהיא כלבה מסוג תחש, היא באמת קצרה ועבה אבל אנחנו בטוחים לגמרי שהיא פולניה גזעית, מדובר בכלבה רעה מאוד. היא אנטיפתית, מרירה ונרגנת, מסתובבת בבית ועושה לי פאסיב אגרסיב, אני יוצאת מגדרי לרצות אותה. ברונו הוא לא כלב, עבדו עלינו, אין לנו ספק שמדובר בהכלאה של נמיה ועז. בנוסף הוא חרדתי ברמות לא סבירות, בורח אחוז אימה משקיות ניילון ולעיתים תכופות תוקף עצמים דוממים. אני חולה עליהם, שפוטה שלהם".

בנאי: "הכי קשה היה להוריד במדרגות מקומה 11 ארון בגודל הארון שממנו יצאתי. ורגע ברצינות, אני מרגישה שלמה עם החשיפה, גם האישית וגם הציבורית, השקפת העולם שלי היא הומנית, אני לא מאמינה בדרך של כח ושנאה ושוב כח ונקמה ופחד יאוש, שנאה ונקמה, ויאוש ,שנאה וכח.. 'עד מתי יימשך מעגל האימה?'".

בנאי: "סורי. קיבלתי הצעה גם מהמועצה של קריית ארבע והחלטתי ללכת עם הלב. הלב של כולנו בקריית ארבע".

בנאי: "זה לא סוד ששנים הסתרתי את זהותי מינית, אתה כעסת עלי גל כי טענת שכאישיות מוכרת שמסתתרת ומשקרת המסר שאני משדרת החוצה לעולם הוא מסר של בושה, מסר של חולשה. אתה צדקת אבל אני לא יכולתי לצאת בזמן שלך גל אלא בזמן שלי ותאמין לי, סבלתי מאוד. מחניק שם בארון והריח של הנפטלין מזעזע. ובגיל ארבעים וחמש באיחור אופנתי יצאתי סוף סוף, חשפתי את הסוד שהעיק ורבץ עלי שנים וההקלה שחשתי היתה עצומה, תחושת חופש ושחרור גדול".

"אני מודעת לכוח שיש לי כאדם מפורסם, לעובדה שאני אישה לסבית שמצליחה, בעלת קריירה ומשפחה ובטחון ואהבה, אני מבינה שאני משמשת מודל לנערים ונערות הומואים ולסביות וחשוב לי להגיד להם דבר חשוב: אין שום סיבה בעולם שתתביישו! מי שלא מקבל אתכם הוא זה שצריך להתבייש. אתם נהדרים, תאהבו את מי שאתם ותהיו גאים במי שאתם. הלוואי ואוכל לחסוך מכם מעט מהסבל שאני עברתי. אני חשתי אשמה ובושה, רציתי להיות מישהי אחרת. היום אני אוהבת את מי שאני, אוהבת את היותי לסבית ולא הייתי משנה בי שום דבר (אולי עוד עשרה סנטימטר...)".

בנאי: "החברים שלי הם הנכס הכי גדול ויקר שצברתי בחיי, הם לא רבים אך הם טובים ואמיתיים והם כנראה נצחיים, בחרתי אותם בקפידה כפי שהם בחרו בי. ברור שבגילי קשה יותר להתחבר לאנשים חדשים, אני עייפה ועמוסה והמקום בחיי די מלא, אבל עדיין קורה לפעמים שפתאום אני מרגישה חיבור מרגש ומפתיע עם אדם חדש והוא נכנס לי ללב ולחיים. זה לא קורה לעתים תכופות, אבל קורה. יש כמה מעגלים בחיי, קרובים וקרובים מאוד, אבל אין סביבי אנשים שהם חברים של 'אורנה בנאי', כמובן שלא; אנשים שמתלהבים מהפרסום שלי ורואים בי פרסונה הם לא חברים שלי. אנשים שמכירים אותי ואכפת להם מאורנה האדם - עם החולשות, הכאב, ההומור והאמת - הם החברים שלי, ואני שומרת עליהם ונוהגת בהם בשיא העדינות".

בנאי: "כשאני מיניקה בציבור".

בנאי: "בריאיון ההוא לא הובנתי כראוי, כנראה שהייתי צריכה להתייעץ עם הכותבים של עינב גלילי. בכל מקרה, בכל רע יש טוב.למדתי מהתקופה הזאת הרבה. בעיקר לשחות מהר כשברחתי מהכרישים כשזרקו אותי מהאוניה".

בנאי: "כן. אבל אני ביקורתית אז היא צריכה להיות מושלמת. אשמח שתשלחי לי תיאור שלה ב-140 תווים".