פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כמו תפילה: היום האחרון של "לא כולל שירות"

      טל מוסרי חוגג עשרים עם קפה מונה ואלינור עדיין מתאבלת על גבע: כך נראה היום האחרון באמת של "לא כולל שירות" דרך עיניו של אסף המנהל. כל קשר בין הכתוב למציאות מקרי בהחלט

      כמו תפילה: היום האחרון של "לא כולל שירות"
      כתב: שגיא בן נון, צילום: אבי כהן, עריכה: מאיה בן ניסן

      (בסרטון: צעירי תל אביב מקליטים מחדש את שיר הנושא של "לא כולל שירות")


      "בשבילי רק מים", אני שומע קול נשי מעבר לדלפק. אני מוזג את המים במהירות ומגיש לה את הכוס במבט מורכן. לקוחה אחת בכל הבית קפה הזה ואפילו לה אני לא מעז להסתכל בעיניים. מה את באה לפה בכלל, אני רוצה להגיד לה, את לא רואה שאנחנו סוגרים. אנחנו סוגרים. לא להיום, לתמיד. היא לא רואה שאין פה מזגן? שאין פה אפילו חיוך? אני ממשיך לפלש את הכוסות. מתוך הרגל, כי טעם כבר אין.

      אני מציץ לרחוב. מעבר לכביש עשרות חוגגים. "מסיבת הרחוב של קפה מונה". הם חוגגים עשרים שנה, אני יודע. יודע כי הייתי פה לפניהם. אני מבחין בו, בחיוך השבע מעצמו, בשיער עם הג'ל. איך הוא עוד לא איבד את השיער? סער איבד, תומר איבד. גם אני כבר לא מה שהייתי פעם. איך הוא מרוצה. מסתובב בין הלקוחות, מבסוט מעצמו. מסיבת רחוב, עלק. אנחנו פתחנו פה שולחנות עם שירים וריקודים כשעוד היה רק ערוץ אחד. איזה מקום הרמנו פה, עם קלאס בינלאומי. מבוורלי הילס הגיעו אלינו! והוא עומד שם, אחרי שחצה את הכביש. רק בוגד כמוהו מסוגל לעזוב את קפה לא כולל בשביל קפה מונה. בוגד, טפו. אף אחד לא סלח ולא יסלח לך על זה, טל.

      מוסרי, ברור שמוסרי. טל זייברט עזב מזמן את עסקי המסעדנות. היום הוא בכנסת, שמעתי אותו ברדיו לא מזמן. "המסגבירן הלאומי", כינתה אותו המגישה. אני לא יודע בדיוק מה זה מסגבירן, אבל אני יודע שגברים שוביניסטים. הבנות פה לימדו אותי עוד בשנות התשעים. פעם הוא היה מתווכח עם בטי, היום הוא מתווכח עם פוליטיקאיות ושדרניות. אתה לא יודע יותר טוב מכולם, אני צועק על המכשיר, כאילו הוא יכול לשמוע. כאילו הוא אי פעם הקשיב לי. המגישה חתכה אותו מהר מאוד, לשיר יפה. דואט. מיד אני מזהה אותם. יריב ואביבית.

      מההתחלה הם היו הכי מוכשרים פה. יריב הזה, שיחק מלוכלך. בגד עם בית הקפה המתחרה עוד לפני שטל טעם טעמה של בגידה. אבל מה אני אגיד, הגשים לאביבית את החלום. גם יעל, מהמטבח. בחורה מוכשרת, אני לא מבין מה יש לה לחפש בתוכנית צעקות הזאת עם כל המשפחה שלה. בכלל, אני לא רואה כל כך טלוויזיה. אולי מדי פעם "Glee". אני חושב שהיינו ההשראה שלהם. ביום שהתוכנית ירדה הבנתי שהגיע הזמן לסגור כאן את הבאסטה.

      האחרון ללכת היה תומר. נשאר כמעט עד הסוף עם האופנוע, עשה משלוחים. בכל פעם שהייתי מסתכל מעבר לכביש, על טל ועל הקפה מונה שלו, הוא היה שם בשבילי, מרגיע אותי. "אתה פי מאה יותר שווה ממנו", הוא היה אומר. "מה יש לך לקנא? ואני אומר לך את זה בתור בחור קנאי". עדיין לא התגבר על נועה, מסכן. אבל כמה טעויות אפשר לעשות ולהאשים את הקנאה. עשתה בשכל, נועה, שחתכה.

      רק היום אני מבין שהבנות היו הכי מוצלחות פה. אם הייתי יכול הייתי חוזר אחורה ומתקן כמה דברים, אולי לא הייתי צריך לסגור היום. הייתי מצליח יותר מקפה מונה. בטי, למשל. תקתקה פה את כל המקום בזמן שאני בקושי תפקדתי. היא היתה צריכה להיות המנהלת מהרגע הראשון. ודנה. איך לא קיבלו אותה לגלי צה"ל, אני לא מבין. כזו מוכשרת ואמביציוזית, הולכת עם הלב שלה ולא שואלת מה יגידו השכנים. העיקר את הגבע הזה קיבלו. איזה דרמות היו פה סביב הגיוס שלו, כאילו שלחו אותו לוייטנאם. "הוא ג'ובניק!" הייתי צועק על אלינור, "אתם תמשיכו להתראות כל יום!". היה עצוב שהוא נהרג מנפילת התקליטייה. גם קצת לא נעים לי מאיך שצעקתי על אלינור. וגם מזה שלקחתי לה את תפקיד הניהול למרות שהיא זכתה במרבית ההצבעות. אבל ככה זה בדמוקרטיה, לפעמים.

      ושיר. עד היום, לפחות פעם בשבוע, נכנסים אנשים ושואלים איפה שיר. לך תגיד להם שהיא לא תחזור. אני לא יודע אם אני אמור בכלל לגלות את זה, הרי באופן רשמי היא לא היתה חלק מצוות החללית. אבל אני יודעת שהיא היתה, ואני יודע שממשימת החלל הזו היא לא חזרה. בכל פעם שאני רואה את הסרט "כוח משיכה", אני מדמיין אותה. שיר וג'ורג' קלוני. הגבר היחידי שבאמת היה ראוי לה.

      "אפשר מים?", זה שוב אותו הקול. לעזאזל, היא עדיין פה. "תגידי, מה את עדיין עושה פה?, אני צועק, מרים לבסוף את מבטי. "זה היום האחרון שלך. לא רציתי שתהיה פה לבד.". איריס. תוציא לך ת'נשמה עד שתראה את הלב הענק שלה. אנחנו מתחבקים. אני משלב את זרועי בזרועה, ואנחנו צועדים בגאון על עבר קפה מונה. אנחנו מזמינים לה מים, לי הפוך. "מה השם?" שואלת הקופאית. "פריינטא", אני עונה לה ומתיישב. "קום", אומרת לי איריס. "קראו בשם שלך". אני ניגש אל הדלפק ולוקח את צמד הכוסות. מזווית העין אני רואה את טל ומבין שניצחתי. הקפה הזה באמת לא כולל שירות.


      "כשהיינו ילדים" הוא ספיישל מיוחד של וואלה! NEWS והערוץ הראשון אשר במסגרתו מצדיעים לתוכניות הילדים והנוער של כל הזמנים בערוץ הראשון, בסימן 48 שנות שידור ציבורי. הסדרה הינה מצעד משודר ואינטראקטיבי, אשר יעלה על נס את העשייה הטלוויזיונית של מחלקת הילדים והנוער לאורך השנים.

      במהלך המצעד, יועמדו לבחירת הקהל ארבע קטגוריות. היכנסו כבר עכשיו לאתר, הצביעו עבור תוכניות הילדים והנוער האהובות עליכם, בחרו את שיר הנושא שמעורר בכם נשכחות, הקליקו על כוכב הילדים שמזכיר לכם את הימים שבהם אתם הייתם ילדים, ותוכלו לזכות בטלוויזיית LG OLED מתנת LG וקבוצת ח.י. היבואנית הרשמית של מסכי LG בישראל.