מתפרצים לדלת פתוחה: התגליות התרבותיות של 2016

מה היה קורה אם ריהאנה היתה בלונדינית? ובכן, זארה לארסון היא מה שהיה קורה. קשה להאמין אבל לארסון, שפרצה בסוף השנה שעברה עם הלהיט "Lush Life", תחגוג בהמשך החודש את יום הולדתה ה-19. פצצת הכריזמה השבדית שבאמת נשמעת כמו ריהאנה היא אחד מסיפורי ההצלחה הצעירים המרעננים של השנים האחרונות.

לארסון התגלתה בתוכנית כשרונות שבדית כשהיתה בת עשר וכמה שנים לאחר מכן חתמה על חוזה בחברת הקלטות והוציאה את אלבומה הראשון שזכה להצלחה בעיקר בסקנדינביה. ההצלחה הבינלאומית הגיעה כאמור עם "Lush Life", הסינגל הראשון מאלבומה השני שזכה להצלחה באירופה וכמה חודשים מאוחר יותר הקליפ שלו זכה גם לשלוש גרסאות. בימים אלה זוכה לארסון להצלחה מטורפת עם הסינגל "Ain't My Fault" והיא אף הוכתרה כאחת משלושים המתבגרים המשפיעים ביותר לשנת 2016 לפי מגזין "Time".

אפשר לדבר הרבה על השנה המטורפת שעברה על ריילי קיאו, ואפשר גם לסכם את הכל עם נתון אחד: עד 2015 השתתפה השחקנית בת ה-27 בשמונה סרטים בכל הקריירה שלה (בעיקר בתפקידים קטנים מאוד), ואילו ב-2017 לבדה היא תככב בלא פחות מששה, חלקם לצד כוכבים כמו רוברט רדפורד, אנדרו גארפילד, רוני מארה ודניאל קרייג. כשמוסיפים לכך עונה שנייה של "חברה בתשלום מראש" שתגיע ב-2018, מבינים שבהוליווד לוקחים אותה מאוד ברצינות.

קיאו היא החבילה השלמה: שילוב של כישרון יוצא דופן, יופי ונצר לשושלת אגדית (נכדתו של אלביס פרסלי), אבל איכשהו היא הצליחה להישאר רחוק מהעין הציבורית עד השנה החולפת. תחילת המהפך הגיע עם תפקיד קטן ב"מקס הזועם: כביש הזעם", מהסרטים הכי מדוברים של השנה החולפת, אחריהם הגיעו תפקידים ב"אמריקן האני" עטור השבחים והפרסים ו-"Lovesong" הקטן ומוערך אף הוא. אבל יותר מכולם זה היה התפקיד של כריסטין ריד בדרמה האפלה "חברה בתשלום מראש" שהפך אותה לסנסציה. תפקיד שהרבה מעבר לחשיפה הפיזית שדרש, הציג שחקנית שמסוגלת להביע מגוון עצום של רגשות בלי לומר מילה.

צמד המפיקים האמריקאי כבר הבליח עם כמה שירים (או קוריוזים, במקרה של שיר הסלפי מ-2014) מסקרנים בשנים האחרונות, ואף הופיע לפני שנתיים ב"אמריקן איידול", אבל השנה פרץ בענק עם מספר להיטים אלקטרוניים שכבשו את העולם ואת מצעדיו, בראשם "Closer" יחד עם הולזי (שכבש את המקומות הראשונים במצעדי הסינגלים בארה"ב ובבריטניה) ו-"Don't Let Me Down" הנהדר (שהסתפק במקום החמישי בבילבורד). הפופולריות הגואה של צמד המפיקים הובילה אותם מטבע הדברים אל טקסי ה-VMA של MTV, גם עם הופעה במסגרת הטקס (שנחשבה לגרועה במיוחד, כולל בעיני עצמם) וגם עם מועמדויות וזכיות.

יחד עם זאת, ייתכן שכוכבם הדורך הולך להיתקל במחסומים הנובעים מהפה הגדול שלהם. בשני ראיונות שנתנו בחודשים האחרונים לבילבורד ולרולינג סטון, נכנסו השניים בעמיתים שהופיעו בטקס ה-VMA, בליידי גאגא, בוויזר, LMFAO (אם כי בחייכם, זו מצווה להיכנס ב-LMFAO) ובאחרים. האם הם יהיו מהאמנים האלה שמכשילים את עצמם? בהחלט ייתכן, אבל נכון לעכשיו מדובר באחד מההרכבים החדשים הבולטים של השנה.

עד לפני שנתיים אשלי פרנג'יפאני עדיין היתה הומלסית מברוקלין, בת 19 נטולת כל אמצעים שמנסה להבין מה לעשות עם חייה. פלאש פורוורד ל-2016, והולזי (אנגרמה על השם ashley, ורפרנס לרחוב בו בילתה זמן רב בנעוריה) היא כבר כוכבת של ממש. כזאת ששותפה לאחד מהלהיטים הגדולים של השנה ("Closer" עם ה-Chainsmokers), מופיעה בטיימס סקוור בניו יורק עם ג'סטין ביבר (ושותפה ללהיט גם מהאלבום שלו) ומועמדת לפרס פריצת השנה בכל פרסי המוזיקה הנחשבים.

"Badlands", אלבום הבכורה שלה, אמנם יצא בנובמבר 2015, אבל הפך להצלחה אמיתית כשפרצה לתודעה בשנה האחרונה. מעבר להצלחה המוזיקלית, הולזי היא גם מודל לחיקוי עבור מעריציה הצעירים הרבים, כמי שמוגדרת כ"תלת בי" (דו מינית, דו גזעית ודו קוטבית). ההתמודדות שלה עם הגדרות שמרניות של מיניות והתנהגות, והנכונות לחשוף את החולשות והדיכאונות באומץ במסגרת שיריה, הצליחו לבדל אותה משורה של זמרות צעירות אחרות. וכמו טיילור סוויפט, גם הם הצליחו למצוא הזדהות בקרב צעירים רבים שהרגישו שהיא מדברת בדיוק עליהם.

זה כמעט לא הוגן לדעת שמילי בובי בראון מוכשרת יותר בגיל 12 ממה שרובנו נהיה כל החיים, ובכל זאת זו המציאות וצריך להתמודד איתה. הרבה מאוד כתרים נקשרו ל-"Stranger Things" של רשת נטפליקס בקיץ האחרון, אבל אף אחד מהם לא היה מתממש בלי אילבן של בראון. למצוא ילדים שמסוגלים להחזיק סדרה שלמה על כתפיהם בלי לגרום לצופים לקשור חצוצרות זה דבר אחד, למצוא ילדה שמסוגלת לעשות את זה כמעט בלי שורות טקסט, זה כבר הישג יוצא דופן.

העניין המשעשע הוא שבראון הפכה ללהיט עוד יותר גדול כשהחלה לדבר, במהלך מסע הראיונות וההופעות שלה ושל חבריה לקאסט בעקבות הסדרה. היא גלגלה עיניים בגאונות על סטיבן קולבר בריאיון נפלא, היא הפגיזה עם ביצוע ל"Monster" של ניקי מינאז', ושרה את "Uptown Funk" בזמן שאצולת הוליווד כולה ישבה בתיאטרון דולבי בטקס האוסקר. עם הכריזמה הבלתי נגמרת הזאת ועם היכולת לכבוש בכל תפקיד, הקלישאה של הגבול והשמיים היא הדבר הנכון ביותר לגביה. הדלתות ייפתחו בפניה כעת, היא רק תצטרך לדעת לבחור את הטובות ביותר עבורה.

לפני שלוש שנים, קרה לרות נגה הדבר שכל שחקנית מפחדת ממנו: היא הצטלמה ל"12 שנים של עבדות", שכזכור היה להיט וזכה באוסקר, אבל הקטעים שלה נחתכו ממנו. כפי שהודתה, זו היתה אכזבה איומה מבחינתה. אבל השנה, נראה כי נגה תחזור לאוסקרים מן הדלת הקדמית: השחקנית האירית ממוצא אתיופי, בת 34, מככבת ב"לאבינג", דרמה מוערכת על סיפור אהבה בין-גזעי בארצות הברית של שנות השישים, שצפויה לקבל שלל מועמדויות גם בשל הערכה לאיכותה וגם הודות לנושא הטעון ולרצון של האקדמיה לקדם את המגזרים הלא לבנים.

וכך, באמצע שנות השלושים לחייה ולאחר האכזבה המרה, מוכיחה נגה שאף פעם לא מאוחר מדי וכי תמיד אפשר להתאושש. היא תקווה להשתמש במועמדות האפשרית לאוסקר כדי לקבל תפקידים איכותיים נוספים, ובינתיים אפשר להתענג עליה בסדרה "Preacher", שם היא מככבת בצד בן זוגה בחיים, דומיניק קופר. גם אם בסופו של דבר לא תזכה להרים את הפסלון המוזהב כבר החורף, דבר אחד בטוח: להבא, איש כבר לא יחשוב אפילו לחתוך אותה מסרטים אליהם הצטלמה.

מי ידע בשנת 2015, במהלך הצפייה בעונה השנייה והבינונית של "ברודצ'רץ'", שכישרון כה עצום מסתתר בו חשוף לעין כל בתפקיד קטן ושולי. פיבי וולר-ברידג', שגילמה שם את עורכת הדין הזוטרה בשירות הסנגוריה, יצרה וכיכבה שנתיים קודם לכן במחזה "Fleabag" שהפך ללהיט באנגליה (וגם הוצג בישראל תחת השם "מסריחונת" בגרמנית עם תרגום לעברית). המחזה עקב אחר דמותה המסוכסכת של בחורה שנונה, מצחיקה וצינית המנסה לפלס לה דרך בחיים וחיה בצלה של טרגדיה שחוותה. השנה עיבדה אותה וולר-ברידג' לכדי סדרה בת ששה פרקים ב-BBC, שמאוחר יותר הגיעה גם אל שאר העולם, והפכה בצדק גמור להצלחה ענקית ולאהובת המבקרים. "Fleabag" מככבת כעת בסיכומי השנה, BBC והיוצרת עצמה מעוניינים בעונה שנייה ומנסים למצוא דרך לגרום לזה לעבוד בהתחשב בלו"ז העמוס של הכוכבת העולה, כולל שובו של המחזה אל הבמות בלונדון.

זו אפילו לא הסדרה היחידה שוולר-ברידג' יצרה וכיכבה בה השנה. היא גם שיגרה לעולם ששה פרקים של סדרה חדשה בשם "Crashing" (שבישראל זמינה בנטפליקס), העוקבת אחר מספר צעירים שמתגוררים בבית חולים נטוש. הגם שהיתה פחות מוצלחת, גם היא תרמה כמובן לעליית קרנה של וולר-ברידג', ולרצון לראות מה הדבר הבא שתעשה.

בהרבה מובנים, גם עכשיו טום הולנד הוא עדיין בגדר "מי?!" עבור מרבית צופי הקולנוע בעולם. בבריטניה מכירים אותו בתור הילד מ"בילי אליוט" במחזה המצליח בווסט אנד, אבל החל מהשנה הבאה הוא ייכנס לנעליו של אחד מגיבורי העל החשובים בעולם. כן, ספיידרמן אולי לא נראה כזה עכשיו לאור הכישלונות הקולנועיים האחרונים, אבל איש העכביש היה ונשאר אחד מדמויות הקומיקס הכי אהובות של מארוול. והבשורה הגדולה? נראה שהולנד סוף סוף יציג אותו כפי שהוא אמור להיות.

הופעת האורח הקצרה והנהדרת שלו ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", השתיקה את כל מי שהעביר ביקורת על הבחירה. הוא היה ציני וחצוף, מבולבל ונחוש להרשים, ובעיקר מצחיק כמו שאף אחת מהגרסאות האפורות והרציניות להחריד של ספיידרמן לא היו. כמו ברק אובמה וטקס פרסי נובל, הולנד מקבל את התואר הזה פחות על מה שקרה ויותר על העתיד לבוא. האיש שיכול וצריך לגרום לספיידרמן להיות הגיבור האהוב שהוא אמור להיות, גם בקולנוע.

צופי "סאטרדיי נייט לייב" מודעים לכישרון ולחן העצומים של קייט מקינון כבר מהמערכון הראשון בתוכנית הראשונה שבה הופיעה. היא הגיעה לקראת סוף עונת 2012 כדי למלא את החלל שקריסטן וויג, הכוכבת הבלתי מעורערת של התוכנית לאורך שנים, צפויה היתה להותיר אחריה עם פרישתה חודש וחצי אחרי כן. ההצלחה שלה היתה מסחררת ואי אפשר לתאר את "סאטרדיי נייט לייב" הנוכחית בלעדיה, עם שלל דמויות מעולות ועם חיקויים הורסים לאלן דג'נרס, ג'סטין ביבר וכמובן הילרי קלינטון.

2016 חשפה אותה גם למי שלא צופה ב"סאטרדיי נייט לייב". בספטמבר האחרון הפכה לחברת הקאסט הראשונה בתולדות התוכנית שזכתה בפרס האמי בקטגוריות שחקנית ושחקן המשנה בקומדיה (וסיפקה נאום נרגש ומקסים). מוקדם יותר השנה היא חברה לאותה וויג, ללזלי ג'ונס (אף היא אחת הבולטות ב-"SNL") ולמליסה מקארתי בחידוש הקולנועי המדובר ל"מכסחות השדים", שאמנם היה שנוי במחלוקת אבל גם גרף בקופות ברחבי העולם קרוב ל-230 מיליון דולר.

עד השנה, הספרדייה אדריאנה אוגרטה לא היתה כוכבת גדולה במיוחד אפילו במולדתה. אך אז הגיע הטלפון שכל שחקנית בת עמה מחכה לו, ואחרי כמה אודישנים מוצלחים, היא קיבלה את התפקיד הראשי אצל אלמודובר - ולא בסתם סרט שלו, אלא ב"חולייטה", שהחזיר אותו למרכז הבמה העולמית לאחר שנים של דשדוש.

אחת הסיבות המרכזיות להצלחה זו היתה תצוגת המשחק של אוגרטה, המגלמת את הגיבורה בצעירותה. כבר בהופעה הראשונה שלה אצל אלמודובר, ולמעשה בכלל בסרט גדול, היא הצליח להציב את עצמה בשורה אחת עם השחקניות הכי אציליות וכובשות שכיכבו אצלו, למשל פנלופה קרוז ומריסה פארדה. היו גם כאלה שיצאו מ"חולייטה" בלי להעניק לו חמישה כוכבים, אבל קשה היה לסיים אותו בלי להתאהב בתגלית הספרדייה.

בינואר הקרוב תחגוג אוגרטה 32 ועוד לא ברור אם השנה הבאה תזמן לה תפקידים מלהיבים נוספים - הרבה תלוי גם בשאלה כמה רחוק אם בכלל יגיע "חולייטה" במירוץ לאוסקר. אך יהיה מה יהיה, כשנחשוב בעתיד על הקולנוע ב-2016 ניזכר גם בה, ונעשה זאת בחיוך גדול.

רוב השמות ברשימה הזו חלמו במשך שנים רבות על הפריצה, וכיוונו את חייהם אליה. לסשה ליין, כוכבת "אמריקן האני", זה קרה במקרה, ממש כמו בסיפורי סינדרלה, רק שאצלה זו לא אגדה אלא המציאות. אילולא במאית הסרט אנדריאה ארנולד איתרה אותה במקרה על חוף הים במיאמי, היא לא היתה חושבת בכלל על לשחק בו, או בכלל.

בדיעבד, מוזר לחשוב על מציאות קולנועית שבה ליין אינה משחקת מול מצלמה, או על "אמריקן האני" בלעדיה. כל כך הרבה מהסרט הוא האישיות, הפנים ומחוות הגוף שלה, שאם שחקנית אחרת היתה מככבת בו, סביר להניח כי גם התוצאה היתה אחרת לגמרי.

למרבה השמחה, ליין האמינה לכל המבקרים שהכריזו כי "כוכבת נולדה", ותמשיך בקריירת המשחק הלא מתכוננת שלה. וכך, בשנה הבאה נראה אותה מופיעה בסרט האינדי "The Miseducation of Cameron Post" בצד קלואי גרייס מורץ, ואפשר לנחש כי במהלך החורף הקרוב תנצל את עונת הפרסים כדי לאסוף שלל עיטורים הודות ל"אמריקן האני", מה שיסדר לה עוד ליהוקים מסקרנים וימשיך את התנופה שלה גם לתוך 2017.

בדומה לקייט מקינון, גם גלובר כבר מוכר למי שצפה במפעליו הקודמים, אם בתור כותב ב"רוק 30" ואם כשחקן קומי מעולה ב"קומיוניטי". וכמובן, הוא מוכר גם כראפר צ'יילדיש גמבינו - הרפתקה שנראתה מפוקפקת בתחילה (נו באמת, עכשיו הקומיקאי הזה הופך להיות ראפר רציני?) אבל עד מהרה הוכיחה שמדובר בכישרון של ממש גם בתחום הזה. את כל הכישרונות האלה שלו הוא הביא לשיא השנה עם "אטלנטה", סדרת הדרמה הקומית שהצליחה הן אצל הצופים והן בקרב המבקרים (החודש היא מגיעה גם ל-yes) המתארת את חייהן של מספר דמויות שחורות מרקע בינוני-נמוך באטלנטה, שנאבקות כדי להצליח וכדי להתקיים בכבוד. הזווית המקורית שלו היתה חכמה, מאתגרת ומעניינת. פרץ היצירתיות שלו ב-2016 לא נגמר עם הסדרה - בסוף השבוע האחרון הוא היכה בברזל והוציא את אלבומו השלישי כראפר, בנוסף הוא לוהק גם לתפקיד לנדו קלריסיאן בסרט "מלחמת הכוכבים" שיוקדש לקורותיו של האן סולו הצעיר, מה שנתן חותמת סופית לכך שמדובר בשנה הגדולה ביותר שלו עד כה.

"יחי הקיסר", שפתח את פסטיבל ברלין בחורף האחרון, אמנם לא ייזכר כאחד הסרטים הבולטים של האחים כהן, אבל לפחות יירשם בדברי ימי הוליווד כמי שגילה את אלדן ארנרייך. אף שהשחקן הלא מוכר דאז, בן 27 כיום, לא גילם בקומדיה התקופתית את התפקיד הראשי, הוא ניצל את הזמן המועט יחסית כדי להבריק בכל שנייה ושנייה בהופעתו בתור כוכב מערבונים פיקטיבי בהוליווד הקלאסית.

המבקרים ליקקו את האצבעות, וגם המלהקים והמפיקים לא העלימו עיניהם ממנו. כתוצאה מזאת, בקרוב נראה את ארנרייך כמעט בכל מקום - מככב ב"Rules Don't Apply", הסרט החדש של וורן בייטי, מופיע בדרמת המלחמה "The Yellow Bids" בצד ג'ניפר אניסטון, וחשוב מכל, נכנס לנעליו של הריסון פורד כהאן סולו בסרט האנתולוגיה השני של "מלחמת הכוכבים".

הפקת הענק הכה מדוברת תגיע לאקרנים ב-2018, ואז ארנרייך יהפוך סופית משחקן אלמוני לשם מוכר בכל בית. כשזה יקרה, תזכרו באיזה שנה זה התחיל.