נפתלי בנט לא כל כך יאהב את הסדרה "תאג"ד" מבית yes: כל קצין הוא מושחת, כל נגד הוא אידיוט, כולם שוכבים עם כולם, חיילים סוחרים בתרופות, קצינים אונסים חיילות, אם שכולה שוכבת עם המפקד של הבן שלה, השתקות של פרשיות פליליות ביחידות מובחרות נמצאות בכל מקום ופקודת השילוב הראוי שהולכת לעולמה במקלחות של הגדוד. בעצם, גם ברבנות הצבאית לא ישמחו לצפות בסדרה. בנט, שהכריז השבוע על צה"ל כעל 'קודש הקודשים', לא יאהב לצפות במה שיש לסדרה המצויינת של ציון רובין להציע, אבל דווקא "תאג"ד", סדרה שהיא בבחינת צלם בבית המקדש של הישראליות, הצליחה לסחוף את הקהל הישראלי שרק מחכה לעוד מהגדוד.
זה לא שאין כשלים בסדרה, שלא לומר פאקים באמינות: גדוד שמשרת באמצע השטחים בלי אף פלסטיני לרפואה, זיכרון מעומעם של מתנחלים (ותודה לפולצ'ק הגבר) וחוסר אמינות בסיסית כדוגמת סגן במשטרה הצבאית שעושה ככל העולה על רוחו או תכנית רדיו של אליקו (?) שמשודרת מתוך הכלא הצבאי. שלא לדבר על כך ששחקנים בני שלושים פלוס משחקים ילדים בני 18 על מדים מתרוצצים בבסיס נידח בתקווה לקבל גימלים. נו. אבל למרות הכל, הכישרון והמשחק המעולים של השחקנים חיפו על הטעויות: החל מדניאל אמירליו (בגילום תומר קאפון), הכוכב המיוסר והחתיך של הגדוד שהולך עם האמת שלו עד הסוף ועל הדרך מפוצץ את המסך בכריזמה וצ'ארם מטורף וכלה ברומנים הסוערים בין השחקנים, הטקסטים המעולים, הדיאלוגים והסלנג הצבאי שמשתלטים לך על החיים גם אחרי שהפרק מסתיים ובסיפורים הקטנים בצבא שמחזירים כל אחד מהצופים לשירות הצבאי שלו עם הרס"ר שחייו נעים בין פקודות טיפשיות לצחוקים מהש"ג.
לצד הסיפור המרכזי, שחיתות בצה"ל על רקע ניסוי הזוי של חברת תרופות בלוחמי יחידה מובחרת, הצליחו יוצרי הסדרה לגעת בנושאים מרכזיים בחברה הישראלית אבל בלי לפתח אותם עד הסוף. כך למשל סוגיית השכול במשפחה של דניאל, שאביו נהרג במלחמת לבנון השנייה, נותרה כל הזמן בחלל האוויר. כמו גם תחקירים שקריים על מותם של חיילים שנזרקו לחלל האוויר באחד הפרקים האחרונים כרקע לקרב התרנגולים בין איתן, מפקד הפלס"ר הנערץ לבין דניאל החוג"ד כאילו טיוחים הם דבר של יום ביומו בצה"ל. דווקא האפיזודות האלה לא פותחו עד הסוף וחבל, כי הן נוגעות בנימי קדושת צה"ל בחברה ומעמידות בסימן שאלה גדול את התנהלות הצבא.
החיבור המיידי בין תרבות החפלפ הצבאית שרק בנס לא מתורגמת להרוגים מדי יום לבין העממיות והעכשוויות שהסדרה מייצרת, הפכו את "תאג"ד" ללהיט. משחק מצוין של כמה מהדמויות כמו בן לולו האגדי, נהג האמבולנס ומי שעומד מאחורי הלהיט "הכל כלול", המג"ד בגילום מיקי לאון ואפילו הנבל המרכזי של הסדרה, הרופא החטיבתי שניידר (שראל פיטרמן שעם זקן יזכיר לכם את צבי אריה מ"שטיסל") מייצגים את צה"ל של היום: מבחוץ מגינים על המולדת ונאמנים לדגל, בפנים כל אחד דואג לאינטרסים שלו.
קשה להשוות בין "תאג"ד" לבין סדרות צבא אחרות. "טירונות" הזכורה לטוב הצליחה להכניס אותנו לקרביים של החיילים וסיפורם האישי בניסיון להביא את הישראליות למסך בזמן ש"תאג"ד" יוצרת מתח מפרק לפרק ומתעסקת פחות ברגשנות. למרות זאת, אין סדרה ישראלית יותר ששמה את האמת בפרצוף: צה"ל כבר מזמן אינו קדוש ומי שמשרת בו הוא לא רק שומר על המדינה אלא גם כלי משחק בידי אינטרסנטים שבה לכל אחד יש בוס משלו עם מערכת שיקולים צרה ואגואיסטית. השאלה היחידה שנותרה היא האם העונה הבאה לא תתרחש בגדוד אי שם בשטחים אלא ביחידת צוללות עלומה כשברקע עורכי דין, אנשי עסקים מפוקפקים ובעיקר הרבה מאוד כסף.