הסופר חנוך ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות, הלך לעולמו היום (שלישי). ברטוב נפטר כשבני משפחתו לצדו. בן 90 היה במותו.
עמר ברטוב, בנו, אמר הערב לוואלה! תרבות: "אבא היה קודם כל סופר עברי חשוב. הוא היה אחד מהמחברים החשובים של דורו ובכלל, בשפה העברית. הוא היה אדם שהשפיע רבות על חיי התרבות בארץ. היה מתרגם, היה במאי, היה דיפלומט. מעבר לכל זה, הוא היה אדם שמאוד אהב את ארצו ואת העם היהודי, והיה ציוני אמיתי מהסוג שאולי כבר אין יותר. הוא היה גם חלק מנופה של הארץ הזאת, וגם איכשהו התנשא מעל לזה. הוא לא ראה את עצמו רק כצבר, כישראלי, אלא כחלק מהעם היהודי ומההיסטוריה החשובה של העם הזה. הוא תמיד הקפיד על זה. זה עצוב לראות שהוא עזב אותנו. אני לא חושב שיש לאנשים מהדור הזה תחליף, לצערי".
ברטוב נולד בפתח תקווה ב-13 באוגוסט 1926. סיפורו הראשון, "צל העבר", פורסם בשבועון "הגלגל" בנובמבר 1945, עוד בהיותו חייל בצבא הבריטי. ב-1948 נדפס סיפורו השני, "הוא היה מוזר", בדו-השבועון בשער", ומאז פרסם בסדירות סיפורים קצרים שנושאיהם ניזונים בעיקר ממעגלי חייו הווי הילדות במושבה על טיפוסיה השונים, ימי הבריגדה, מלחמת העצמאות והחיים בקיבוץ.
בין יצירותיו הבולטות של ברטוב: "שש כנפיים לאחד" (1954), "סע הביתה יונתן" (1963), "פצעי בגרות" (1965), "של מי אתה ילד" (1970), "באמצע הרומן" (1984) ו"רגל אחת בחוץ" (1994). בנוסף, ברטוב כתב את הביוגרפיה על הרמטכ"ל לשעבר, דוד אלעזר, "דדו 48 שנה ועוד 20 יום" שמה, שיצאה בשנת 1978.
בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים. בנימוקים לזכייתו בפרס ישראל נכתב כי "ברטוב הוא מבכירי הסופרים הישראלים, המייצג את המיטב שבספרות הדור שבתוכו צמח, הוא דור המאבק לעצמאות. במהלך ששה עשורים של כתיבה יצר ברטוב שפע של סיפורים, רומנים, מחזות, ביוגרפיות ומסות. בכל סוגי כתיבתו ליווה את התהליכים המרכזיים שעברו על הארץ ויושביה במאה העשרים, תוך מתן דגש למעשה הציוני".
בנוסף לפרס ישראל, ספריו של ברטוב זיכו אותו בפרס אוסישקין, פרס שלונסקי, פרס יצחק שדה להיסטוריה צבאית, פרס ביאליק לספרות יפה, פרס עגנון לספרות, פרס היצירה מטעם ראש הממשלה, פרס בוכמן מטעם "יד ושם", פרס נשיא המדינה לספרות, פרס מפעל חיים ע"ש יהודה עמיחי מטעם אקו"ם, וכן אזרחות כבוד של העיר פתח תקווה. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית.