וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מחוץ לקופסה 13: תולדות המצעדים בישראל, ותוכנית הרדיו ששברה את שיאי הרייטינג

18.12.2016 / 6:23

המצעדים הלועזיים השנתיים של רשת ג' היו רגעי השיא של הרדיו בישראל, עם עשרות אלפי מדרגים ורייטינג ששייך היום רק לגמרים בתכניות ריאליטי. במלאת 20 שנה למצעד השנתי של 1996, האחרון ששודר בתחנה, שלפנו הקלטה נדירה שלו, ואת הסיפורים מאחורי תולדות המצעדים בישראל

צילום מסך

בסרטון: ההכרזה על המקומות הראשונים במצעדי רשת ג' של שנות ה-90.

seperator

בסוף שנת 1991 ישב לו במשרדו הקטן שבמסדרונות קול ישראל רז ניצן, העורך של המצעד הלועזי של רשת ג'. ניצן היה אובד עצות. גודל משרדו היה קצת יותר מעשרה מטרים רבועים, עמוסים בתקליטים, דיסקים וערימות של גלויות. אם זה לא מספיק, אז למשרד העמוס הגיע בפעם השניה באותו יום אחראי הדואר של קול ישראל, שהביא שוב שק מלא בדואר. בשק הזה, כמו בכל השקים שהגיעו באותם ימים, היו גלויות דירוג למצעד הלועזי השנתי. אחראי הדואר שאל את ניצן מה לעשות עם השק וזה שלח אותו לעשות מה שהוא עשה עם כל השקים הקודמים: לשים אותם במסדרון, מחוץ לדלת, עד שהוא יגיע גם אליהם.

ניצן, שקיבל על עצמו את תפקיד עריכת המצעד הלועזי שנה וחצי קודם לכן, לקח את פרויקט עריכת המצעד השנתי בשיא הרצינות. הוא היה רק בן 27 וחי את חלומו – לערוך את רגע השיא של תחנת הרדיו – תוכנית סיכום השנה שזכתה באופן מסורתי לרייטינג מרקיע שחקים. תחתיו, שום גלויה לא התפספסה וניצן דאג ליצור מצעד מהימן ככל שניתן. זאת אמנם הייתה עבודה סיזיפית וקשה, אבל ניצן ראה בכך ביטוי להצלחה. כמות הגלויות המרשימה הייתה הוכחה לכך שהצליח במשימה, ותוך שנה וחצי שיקם את המצעד הלועזי מתוכנית שחוותה ירידה דרסטית בפופולריות, לתוכנית תוססת ומצליחה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

הטיפול שמאריך את חייהם של חולי סרטן ריאה

בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן ריאה
הספייס גירלז, וונאבי. צילום מסך
אהובות סקרי המאזינים. הספייס גירלז/צילום מסך

המצעדים בישראל הם סוג של עוף מוזר בהשוואה למצעדי הלהיטים בחו"ל. ברוב מדינות העולם מצעדי הלהיטים מבוססים על דברים מוחשיים – מכירות של סינגלים או שילוב של מכירות עם השמעות ברדיו. בישראל הקטנה של פעם זה היה בלתי אפשרי. סינגלים בכלל לא נמכרו פה וברדיו היו רק שעות יומיות בודדות שהוקדשו למוזיקה עדכנית. מכיוון שאותם מצעדים בחו"ל היו בסופו של דבר אינדיקטורים לטעם הקהל, בישראל ניסו לפצח את הקונספט הזה בצורה קצת אחרת – בזכות סקרי מאזינים. הרעיון, שיושם כבר בשנות השישים בגלי צה"ל ובקול ישראל, היה פשוט – לעשות משאל בקרב הציבור אודות השירים שהוא הכי אוהב ומתוצאותיו לבנות את המצעד. מדי שבוע כל מאזין שדירג היה צריך לבחור את עשרת השירים המועדפים עליו מבין שירי המצעד, ומבין שירים חדשים שהוצגו מדי שבוע (מה שמאוחר יותר זכה לכינוי "הפינה לשיפוטכם").

ההשתתפות בסקר הייתה וולנטרית, ומאזיני הרדיו התבקשו לרשום את השירים הנבחרים על גבי גלויה שנשלחה לתחנה. התוצאות נספרו על ידי עורכי המצעדים וכך, מדי שבוע, הוכרזו במסגרת המצעדים השירים הפופולריים ביותר בישראל. כדי שזה יהיה כוחות, ועל מנת ששושנה דמארי, לדוגמה, לא תצטרך להיכנס לקרב חסר סיכוי עם, למשל, אלביס פרסלי, הוחלט להפריד בין השירים בעברית לשירים בלועזית, וכך נוצרו לנו שני מצעדים – עברי ולועזי. שיטת הסקר הזאת הייתה בעייתית כמובן. היא הסתמכה על מספר מדרגים משתנה, ממדגם לא מייצג, הייתה חשופה לזיופים ונשענה על רצונו הטוב של הציבור לקחת בה חלק. למרות זאת, הפורמט הזה היה להצלחה מקומית אדירה – פורמט שעד היום משתמשים בו. אפילו המצעד השנתי של גלגל"צ בשיתוף וואלה, שישודר בשבוע הבא, מופק באותה צורה, רק שבמקום גלויות הדירוגים מתבצעים היום באינטרנט.

"שנאתי את הז'אנרים החדשים של הטכנו, אלקטרוניקה, להקות הבנים והראפ, שנתנו את הטון העיקרי. הרגשתי שהמצעד איבד את קסמו וזה התבטא בירידה בשליחת גלויות ובירידה בסקרי ההאזנה"

בצורה דומה למצעדים השבועיים נערך גם המצעד השנתי. לצורך דירוגו נבחרו השירים שהגיעו למקומות הגבוהים במצעדים השבועיים, כשמתוכם התבקשו המדרגים לבחור את עשרת השירים האהובים עליהם מאותה השנה, כמו גם את זמר, זמרת ולהקת השנה. הקונספט של מצעדי דירוגים בישראל הגיע לשיא הצלחתו מהרגע שקול ישראל החליטה להקים את רשת ג' ב-1976, כתחנת רדיו שתפנה לצעירים. כיאה לתחנת פופ, המצעדים היו במרכז לוח השידורים שלה וההאזנה וההיענות לדירוגם היו אדירים. את המצעד הלועזי ערך בני דודקביץ', שמהר מאוד הפך בזכותם לאחד האנשים החזקים בתעשיית המוזיקה המקומית. היסטריית המצעדים הלועזיים נמשכה עמוק אל תוך האייטיז, וגם בגלי צה"ל הם צברו פופולריות לא מבוטלת בזכות תכניות שהוגשו במהלך השנים על ידי אברי גלעד ומרב מיכאלי.

במשך שנים, המצעדים היו מניה בטוחה בלוחות השידורים של קול ישראל וגל"צ, אבל אז, בשנת 1989 המצעדים בישראל חוו משבר. בני דודקביץ', שערך את המצעד במשך עשור וחצי (הוא החל בעריכתו עוד טרם הוקמה ג', אז הייתה לו משבצת ברשת ב'), הפסיק להתחבר לחומרים. הוא התקרב לגיל 40 וההתעסקות בתכנים שפונים לבני נוער כבר לא הייתה כוס התה שלו, מה שפגע מאוד ברלוונטיות של המצעד. "הרוקנרול, הדיסקו ובכלל המוזיקה שדיברה ללבי, החלה לגווע", מספר דודקביץ' לוואלה! תרבות. "שנאתי את הז'אנרים החדשים של הטכנו, אלקטרוניקה, להקות הבנים והראפ, שנתנו את הטון העיקרי. הרגשתי שהמצעד איבד את קסמו וזה התבטא בירידה בשליחת גלויות ובירידה בסקרי ההאזנה". דודקביץ', שהבין שזה כבר לא זה, הודיע על פרישה מעריכת המצעד בתחילת שנת 1990. במקביל, בגלי צה"ל הוחלט כמדיניות להפסיק לשדר מוזיקת פופ ולהתמקד רק במוזיקה אלטרנטיבית. מכיוון שפופ הוא הלחם והחמאה של המצעדים, המצעד של גל"צ הפסיק לעניין והגיע למצב שאת כמות המדרגים שלו ניתן היה לספור על יד אחת. כדי לא לבזות את עצמם, בקיץ 1989 החליטו בתחנה הצבאית לבטל את המצעד הלועזי.

בניגוד לגל"צ, רשת ג' רצתה לשמור על המצעד הלועזי, אבל אף אחד מהעורכים הוותיקים לא רצה לגעת בג'וב הזה. מדובר היה בעבודה קשה עבור פורמט שבאותו רגע היה בקריסה. היחידי שהרים את הכפפה היה רז ניצן. ניצן, שהחל את דרכו בתקליטיה של קול ישראל, היה אז עורך חדש ברשת ג', ששם לו למטרה להפיח בתחנה רוח צעירה. "עד שאני התחלתי לערוך, במשך כמה שנים לא נכנס אף עורך חדש לעבוד ברשת ג'", נזכר ניצן. "כל העורכים בתחנה היו מהדור המייסד, וכשאני נכנסתי הייתי היחידי ממש מדור אחר. כשחיפשו עורך למצעד במקום בני דודקביץ', הייתי למעשה האופציה היחידה".

לניצן לקח זמן להתאקלם ובשנתו הראשונה לא היה נראה שהמצעד עובר טרנספורמציה גדולה מדי. המצעד השנתי לסיכום 1990 לא הרשים והיה די צפוי, עם ארבע בלדות בחמשת הגדולים – אלו של אלטון ג'ון, רוקסט, פיל קולינס ושינייד אוקונור, שסיימה במקום הראשון עם "Nothing Compares 2 U". חצי שנה לתוך התפקיד שלו, ניצן, שהיה צעיר ומחובר, תפס ביטחון והחליט לעשות צעדים דרמטיים להצלת המצעד. צעדים מבריקים שיחזירו את המצעד הלועזי לגדולתו.

הדבר הראשון שעשה ניצן הוא לפתוח את המצעד ללהיטי רחבות, שעד אז הודרו ממנו (עד תחילת 1991 הייתה רשימת השירים שהוגשה לדירוג המאזינים מבוססת על להיטים שהצליחו בבריטניה ובארצות הברית בלבד). "הפינה לשיפוטכם" נפתחה גם לקטעי דאנס מאירופה, שהיו הצעקה האחרונה בכל מה שקשור למוזיקה. פעולה שניה של ניצן הייתה להזדרז ולהביא אל הדירוג את השירים החדשים שהגיעו מדי שבוע, כדי ליצור מצעד הרבה יותר עדכני. הפעולה השלישית הייתה ליהוקו של הטכנאי והמפיק עדי נווה, שהפיק לתוכנית סדרת ג'ינגלים מבריקה ומטורפת, שנתנה לשואו גוון עדכני, זורם וכייפי. הדבר הרביעי והכי חשוב שניצן עשה היה החלפת המגישה הוותיקה של המצעד. את המצעד הגישה במשך חמש שנים ריבי גדות. גדות הייתה קריינית מוכשרת, אבל היא הייתה מהדור הקודם. ניצן חיפש פר?ש ומצא את עופר נחשון, בחור כריזמטי ויפה בן 25, שנשמע כמו פצצת אנרגיה. נחשון, שהיה מעודכן בכל המתרחש בעולם הפופ, בדיוק עבר לקול ישראל מקול השלום והוא היה הליהוק המושלם לתפקיד. מישהו שמדבר לצעירים ומבין אותם, או במילים אחרות, כוכב.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
כוכב. עופר נחשון/מערכת וואלה!, צילום מסך
ניצן חיפש פר?ש ומצא את עופר נחשון, בחור כריזמטי ויפה בן 25, שנשמע כמו פצצת אנרגיה. נחשון, שהיה מעודכן בכל המתרחש בעולם הפופ, בדיוק עבר לקול ישראל מקול השלום והוא היה הליהוק המושלם לתפקיד. מישהו שמדבר לצעירים ומבין אותם, או במילים אחרות, כוכב

הצעדים האלו הניבו תוצאות במהירות. התוכנית נשמעה טוב והמצעד חזר להיות מסקרן ומפתיע. מחיקוי חיוור של המצעדים מחו"ל, הפכה הגרסה הישראלית למוצר בעל אופי ייחודי, עם להיטים שהצליחו בצורה יוצאת דופן רק כאן. כך, להיטים של אמנים כמו אירייז'ר, יאזו ו-EMF הגיעו למקום הראשון רק בישראל. אחרי שנה בתפקיד, היה ברור שניצן הצליח בשיקום המצעד הלועזי. כשהתקרב לו המצעד השנתי של 1991 והוא הלך לאיבוד בין ים הגלויות, זאת כבר הייתה ההוכחה הממשית לכך שביחד עם עופר נחשון, ניצן הצליח להביא את התוכנית לגבהים חדשים.

למרות זאת, תוצאות המצעד השנתי של 1991 היו מאכזבות. חמשת המקומות הראשונים כללו בלדות רוק שמאלציות של גאנז אנד רוזס, סקורפיונז, אקסטרים, R.E.M ובריאן אדאמס, שהתברג במקום הראשון עם "Everything I Do) I Do It For You)" מהפסקול של "רובין הוד - נסיך הגנבים". הסיבה לבחירות השגרתיות הייתה האופי השונה של מדרגי המצעד השנתי, בניגוד לשבועי. את השנתי דירגו כ-ו-ל-ם, מה שהוביל לתוצאות הרבה יותר מיינסטרימיות מאשר במצעדים השבועיים, שמדרגיהם היו בעיקר הפריקים לדבר.

כדי להתמודד עם זה, במצעד של 1992 ניצן החליט לעשות צעד חדשני. הוא החליט לכלול את מיקומי השירים השונים במצעדים השבועיים כחלק משקלול התוצאות הסופיות, ביחד עם דירוגי הגלויות הרגילים. "זה היה בעייתי", נזכר ניצן, "שהמאזינים שמקבלים תוכנית מסוימת עם קו מאוד ברור כל השנה, מקבלים משהו שונה לחלוטין במצעד השנתי. חיפשתי דרך לאזן את זה וכך עלה הרעיון לשקלל בתוצאות גם את הדירוגים של המצעדים השבועיים". התוצאה הייתה מצעד מרגש. כזה שבעשיריה הראשונה שלו היו גם אותן בלדות שהתרגלנו לקבל בשנים קודמות (הלהיטים של גאנז, מטאליקה, R.E.M וסימפלי רד), אבל גם להיטים עם סאונד דאנסי-עכשווי של KLF, סנאפ ואיסט 17, שכבשו את המקום הראשון עם "House of Love". זאת הייתה בחירה מסעירה בלהיט השנה. השיר של איסט 17 היה להיט בינוני בעולם, ישראל העניקה לו את להיט השנה בצעד שהתקבל בתדהמה.

בספטמבר 1993 עזב ניצן את קול ישראל לטובת קריירה מוזיקלית מצליחה בהולנד. החליף אותו בעריכה יוסי כסיף, אחד העורכים הוותיקים בתחנה. כסיף המשיך את דרכו של קודמו ושמר על המצעד מצליח ואובייקטיבי. עבודתו הייתה ברקע לפעילותו של השדרן עופר נחשון, שהפך אז לאליל נוער מאוד משפיע, ואין ספק שהמצעד היה, במידה מסוימת, שופר לטעמו האישי. כך סיכום 93' היה נראה כמו הרחבה של תוכניתו היומית של נחשון, "קופסת הלהיטים"; עמוס בשירים של 2 אנלימיטד, האדאוויי, דוקטור אלבן, קאלצ'ר ביט, קאפלה וכמובן הלהקה האהובה על נחשון באותם ימים – פט שופ בויז. לא זאת בלבד שהצמד הבריטי נבחר ללהקת השנה וזכה לשיר השנה עם "Go West", אלא גם הצליח להכניס שלושה שירים נוספים למצעד השנתי, כולל את הביסייד האנונימי "Shameless", שתפס את המקום ה-39.

ההשפעה של נחשון נמשכה גם בשנים 94' ו-95', אז, בעידודו, צמרות המצעדים השנתיים כללו שלל אמני יורודאנס, כגון אייס אוף בייס, 2 Brothers on the 4th Floor, סין וסבסטיאן וסקאטמן ג'ון. מה שכן, כסיף בכל זאת ניסה לרסן את הקו הנחשוני באותה תקופה, כשהוא פעל לפתוח את המצעד גם לקהלים חובבי רוק. כך הגיע למקום הראשון בשנת 94' להיט המיינסטרים הגדול של בון ג'ובי, "Always". כשנחשון הכריז עליו כזוכה, ניתן היה לשמוע את האכזבה בקולו, תוך שהוא מנסה להסביר למאזינים איך ייתכן ששיר כזה לוקח את הבכורה במצעד בניצוחו. גם שנה אחר-כך, כשקוליו זכה במקום הראשון עם "Gangsta's Paradise", נחשון לא היה מרוצה ובזמן ההכרזה התלוצץ ואיים שהוא הולך הביתה מבלי להכריז על המקום הראשון.

הפעם האחרונה

ב-1996 רשת ג' נקלעה למשבר הגדול ביותר בעשרים שנות קיומה. פורמט התחנה, שכלל תמהיל של תכניות משלל סגנונות, החל להישמע מיושן והבריח מאזינים לטובת תחנות הרדיו האזורי, שהוקמו באותה תקופה. גם הקמתה של גלגל"צ, שמשכה אליה מאזינים, לא עזרה. כוכבים מהתחנה החלו לנטוש אותה לטובת ג'ובים בתחנות החדשות והרייטינג שלה צלל מכ-15 אחוזי האזנה בשנים 91-94, לרמה חד ספרתית של כ-7 אחוזים.

אחת התכניות הבודדות שלא נפגעה הייתה המצעד הלועזי, שנשארה תוכנית ייחודית ומושקעת שכמותה אף תחנה אחרת לא הצליחה להפיק. ההצלחה של המצעד לא הספיקה, וקברניטי התחנה כבר עמלו מאחורי הקלעים על תוכנית לסגירת רשת ג' ולפתיחת תחנה שתשדר רק מוזיקה ישראלית – תוכנית שהוצאה לפועל בתחילת נובמבר 1997. שדרני ועורכי רשת ג' לא ידעו על התוכנית, אבל הבינו שהתחנה במצב לא טוב ותחת התחושה הזאת המשיכו לעבוד וליצור כאילו הכל כרגיל.

באווירה הזאת נוצר גם המצעד השנתי האחרון של התחנה, ששודר בדיוק לפני 20 שנה, בשבת האחרונה של 1996. בלי להיות מודעים לכך שזאת הפעם האחרונה שרשת ג' תעשה מצעד שנתי, כסיף, נווה ונחשון, ביחד עם המפיקים חיים רייכנטל ועופר מנחם, הרימו שידור מושלם, כזה שגם היום, ממרחק הזמן, מרתק לשמוע. אמנים כמו דייויד בואי (!) ומארק אואן מטייק ד'את הקליטו ג'ינגלים מיוחדים לתוכנית, שהשתלבו בצורה מושלמת בכלל הג'ינגלים של התוכנית. בין השמעת שירי המצעד שולבו גם קטעים מהמצעד השנתי של 1986, והמתח שנחשון בנה עד להקראת המקום הראשון היה מורט עצבים. בסופו של דבר, את המקום הראשון תפסו הספייס גירלז עם "Wannabe", שסיים את אחת התכניות המצליחות האחרונות שרשת ג' הלועזית שידרה.

אחרי הפסקתו של המצעד הלועזי של רשת ג', היו כמה תחנות אזורית, כמו רדיו ירושלים ו-99FM, שניסו להרים מצעד משלהן, אבל עד שגלגל"צ לא הרימה את הכפפה בעצמה בשנת 1999, למעשה לא הייתה תחנה ארצית ששידרה מצעד לועזי. בכל מקרה, לימי השיא של עשרות אלפי גלויות ותוכנית שזוכה להאזנה אבסולוטית, כבר לא נזכה.

האזינו למצעד 1996 במלואו

seperator
  • עוד באותו נושא:
  • רשת ג'

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully