תקופת טרום הלידה היא מלאת תהפוכות גופניות ורגשיות, ועולם ספרי ההדרכה להורים - אליו פונים רבים על מנת להקל קצת על התהליך - מבלבל לא פחות. פתרון חלקי אפשר למצוא ב"רוב וצ'יינה: בייבי ספיישל", המלווה את רוב קרדשיאן ובלאק צ'יינה בחודשים שלפני לידת ביתם המשותפת, דרים (Dream). כמו בשאר התכניות של תאגיד קרדשיאן, גם ב"בייבי ספיישל" תוכלו למצוא ערימה של קונפליקטים מומצאים ושיחות ריקות שיעבירו את הזמן בין "למה לצפות כשמצפים" ו"מלידה עד גיל שנה".
הספיישל מסמן לנו מראשיתו נראטיב ברור: מערכת היחסים של רוב וצ'יינה נתונה הייתה במשבר, ולפי המטפלת הזוגית שלהם ישנה "חוליה חסרה". החוליה הזו עתידה להיות התינוקת דרים, כי ההיגיון, ואולי גם הניסיון, הקרדשיאני מוכיח שעל מנת להפסיק לריב יש להוסיף אדם תמים ורך בימים אל מערכת היחסים. על זוגיות בריאה תשמרו כזוגיות. אם אתם ממש לא מסתדרים, תביאו תינוק. זה בטח ישפר את העניינים.
למרבה ההפתעה, זה עובד להם. או יותר נכון עבד, עד שצ'יינה החליטה לאחרונה לברוח עם התינוקת ולהוסיף עוד פרק מפואר בטראומות הילדות של צאצאי המשפחה. רוב וצ'יינה מנהלים מופת של תקשורת וכנות, ומדלגים בקלילות אלגנטית מעל משוכות משמעותיות, כמו למשל היכן לגור. בשביל קלילות אלגנטית אין צורך בתכניות ריאליטי, ולכן דאגו להם בהפקה לקונפליקטים חיצוניים שיפלפלו את העניינים. המפגש המתקרב בין קריס ג'נר, אמו של רוב, וטוקיו טוני, אמה של בלאק צ'יינה, מהלך אימים על צ'יינה לאורך התכנית כולה, לאור התבטאויות קשות שהשמיע טוני בפומבי כנגד ג'נר.
למרות שמכינים את הצופים לריב בסדר גודל של מרד החשמונאים, משיכות שיער וקללות מצונזרות, טוני וקריס מפגינות איפוק ונימוס מרשימים. לעזאזל. בציפייה לנס שיציל את הספיישל מפילה ההפקה דילמה קשה על המשפחה: רק אחת מהאמהות תוכל להיות עם צ'יינה ורוב בחדר הלידה. "אין סיכוי שיתנו להכניס שלושה אנשים", מבהיר הרופא בשיחת טלפון, כשהוא שוכח את צוות הצילום שילווה שם את צ'יינה.
אבל דווקא אחת ההתמודדויות הרציניות של צ'יינה לא זוכה ליחס מעמיק, וחבל, כי פוספסה כאן הזדמנות לדון בנושא מעניין ורלוונטי עבור רבים. את בנה הבכור, קינג, ילדה צ'יינה בניתוח קיסרי בעקבות מצב רפואי. לרוב חשוב שצ'יינה תלד בלידה טבעית כי הוא רוצה עוד ילדים וניתוח קיסרי נוסף עלול להיות גם האחרון. רוב נותן לצ'יינה את המקום לקבל את ההחלטה בעצמה, וגם היא נקרעת בין רצונה למלא את משאלת לבו של בן זוגה לזה האישי שלה.
במקום להתעסק יותר בשאלה הזו, לדון בבחירות של שני בני הזוג בתהליך שעוברת האישה בלבד, ולתת יותר מקום להתלבטות של צ'יינה, העניין מוצג בצורה שטחית ונפתר באופן חיצוני. הדבר היחידי שנזכור ממנו הוא אותה שיחה מביכה שמנהל רוב עם גיסו, סקוט דיסיק, על הווגינה של צ'יינה וכיצד זו נשמרה היטב הודות לניתוח הקיסרי. "עכשיו אני מבין למה אתה אוהב אותה כל כך", פולט דיסיק, ספק בצחוק ספק בטמטום.
ל"בייבי ספיישל" אין שום ערך מוסף. הוא לא מעורר צחוק או מחשבה, והוא אפילו לא מטופש מספיק על מנת לאלחש את המוח ל- 45 דקות. הוא פשוט שם, על המסך, משהו לבהות בו. לפעמים אנחנו זקוקים למשהו לבהות בו. לבהות ולשכוח.