אש באוזניים: אלבומי הרוק שירעידו את 2017

2016 הייתה שנה טובה למוזיקה, אבל לא שנה יוצאת דופן. הרבה מאד אלבומים טובים, אף אחד מהם לא מכונן. האם 2017 תהיה שונה? הנבואה ניתנה לשוטים שמחכים לאלבום החדש של הנשיונל, אבל יש סיבות להאמין שכן, אפילו אם רק חלק מההבטחות יתגשמו. אחרי רדיוהד, צ'ילי פפרז ומטאליקה ב-2016, יהיו גם שמות גדולים שילוו את 2017: U2 חדש אמור להגיע, ויש מי שמצפה לו. גם דפש מוד יחזרו באביב, והלוואי וזה יהיה משהו לכתוב עליו הביתה. פרל ג'אם ינסו לשבור את הנאחס של האלבומים האחרונים שלהם, ואני אף פעם לא אאבד תקווה שנקבל מהם משהו שיהיה יותר מרק כמה שירים מצוינים. עוד נציגי ניינטיז יהיו האפגן וויגז, גם בק אולי יהיה יותר טוב מבאלבומו האחרון, ג'יזס אנד מרי צ'יין יגיעו באביב, אולי גם הסטון רוזס, אלבו חוזרים, קווינז אוף דה סטון אייג' מדברים על חומר חדש, אט דה דרייב אין כבר הוציאו סינגל קאמבק, ו-LCD סאונדסיסטם אמורים להשלים את החזרה לבמות עם אלבום מלווה. אז על הנייר יש סיבות להיות אופטימיים. בזווית הצרה של הבלוג הזה, הנה עשרת האלבומים שאני הכי מחכה להם - חמישה מהם שייכים ללהקות שחתומות על האלבומים הכי טובים של העשור הנוכחי, וזה עוד לפני כל מיני שמות חדשים שאולי יפתיעו.

בדיוק לפני שנה, כשסקרתי כאן את האלבומים שייצאו ב-2016, כתבתי שהנשיונל אמורים לחזור עם אלבום חדש, המשך ל-"Trouble Will Find Me" המושלם, אלבום השנה שלי ב-2013. זו הייתה משאת נפש וזה לא קרה. באוגוסט אמר מאט ברנינגר שהאלבום החדש נמצא בעבודה מתקדמת ושיהיה דווקא רחוק מ-"Trouble" ויתפוס כיוון אלקטרוני, שלא לומר "ווירדי". מעט מלחיץ, אבל עד היום הנשיונל מעולם לא אכזבו. במהלך השנה הם ניגנו כמה קטעים חדשים בהופעות, והאמת היא שזה לא נשמע רחוק ממה שהתרגלנו לקבל. הנה שניים מהם.

גם ארקייד פייר צפויים לחזור, יש דיבור על האביב, עם אלבום חדש אחרי "Reflektor" הכיפי אך לא מושלם. כך או כך, ציפייה מרגשת תמיד אופפת כל חומר חדש של הקנדים. בהמשך החודש הזה ייצא ה-DVD שכולל גם את הסרט הדוקומנטרי על הקלטות האלבום ההוא וגם הופעה בארלז קורט. הנה שיר הנושא מתוכה.

למקום השני ברשימת אלבומי השנה שלי של 2013 הגיע "AM" האדיר של ארקטיק מאנקיז, וממש בשבוע שעבר הגיעו בשורות משמחות: הלהקה חזרה הביתה לשפילד, אנגליה, כדי להתחיל לעבוד על האלבום החדש שלה, שיגיע במהרה בימינו השנה. ארבע שנים לא תמימות אחרי שאלכס טרנר ושות' עשו עוד צעד לעבר המיינסטרים וזכו לסופרלטיבים מעולמות ה"זה האלבום שהילדים שלכם יקשיבו לו בעתיד, בזמן שהם מדמיינים שהם חלק מדור שהם בכלל לא נולדו אליו". מאז טרנר הספיק להוציא בשנה שעברה אלבום בינוני עם השאדו פאפטס שלו, והמתופף מאט הלדרס ישב מאחורי התופים ב-"Post Pop Depression" של איגי פופ. נאמר זאת כך: אם 2017 תהיה כמו 2013, ויהיו בה אלבומים חדשים (וטובים) של הנשיונל, ארקטיק מאנקיז וארקייד פייר - דיינו.

הצמד הקנדי אהוב לבי שחתום על "Celebration Rock", אלבום השנה שלי ב-2012, דמם למרבה הצער מאז, אבל יחזור כבר בסוף החודש הזה עם "Near To The Wild Heart Of Life", ואם השנה הזאת תתחיל עם ג'פנדרוידס בשיאם, היא כבר קצת עשתה את שלה. הנה הסינגל הראשון מהאלבום.

2014 הייתה השנה של "Lost in the Dream", האלבום השלישי של אדם גרנדוסיל ו-The War on Drugs שלו, שלקחו את דילן + ספרינגסטין + דון הנלי + דייר סטרייטס, והתיכו אותם יחד למשהו חדש וקסום לגמרי. אין הצהרה רשמית על אלבום חדש, אבל יש לי הרגשה שהוא בדרך. הנה הופעה מלאה שלהם מ-2015.

בינתיים, הקאמבק של גרנדדי נראה מבטיח: השירים שיצאו מתוך האלבום "Last Place", שצפוי להגיע במרץ, מצוינים ומחזירים עטרת ג'ייסון ליטל ליושנה - ויש כאן וואחד יושנה אחרי שלא שמענו מהם כלהקה מאז 2006. אפילו יש דיבור על גיחה לתל אביב. אמן.

האם ב-2017 נקבל איחוד של אואזיס? כנראה שלא. האם נקבל אלבום סולו ראשון של ליאם? זה הדיבור. הופעה בנורבגיה ביוני כבר יש, והספירה לאחור החלה. אם כן זה בטח יהיה דרעק, אבל עדיין כיף. הנה תזכורת.

פאדר ג'ון מיסטי, האלטר אגו של ג'וש טילמן, הוציא ב-2015 אלבום מצוין בשם "I Love You, Honeybear" שבו הלך על הקו הדקיק שבין סרקזם לבין הנחת הנשמה שלו בחוץ על מנת שכולם יוכלו לנקר בה, כשמוזיקלית הוא שואב השראה משנות השבעים של אלטון ג'ון, רנדי ניומן, ג'ורג' הריסון וחבריהם. בתחילת דצמבר, במהלך הופעה, הוא סיפר שאלבומו החדש מוכן, וניגן כמה שירים חדשים. הנה אחד מהם.

האלבום הקודם של טים שואוולטר, "Heal", יצא ב-2014, היה אחד מהאהובים עלי באותה שנה ומלווה אותי עד היום. האלבום הזה שינה את חייו ובפברואר יגיע ההמשך שלו, "Hard Love", ושואוולטר הרגשן צפוי לקחת את כל מה שעבר עליו מאז ולדחוס את זה לתוך ההמנונים שלו. בסינגל הראשון "Radio Kids", הוא מתגעגע לימי הרדיו, ימים ששיר אחד היה הכל בשבילך והציפייה אליו מילאה את לבך, ואומר שהיום אף אחד כבר לא מקשיב. אני מקשיב.

התאהבתי מחדש בריאן אדמס אחרי שהוציא את הגרסה שלו לאלבומה של טיילור סוויפט," 1989". זה היה ניסוי מושלם שאני עדיין חוזר אליו. האם הגישה שלו שם תזלוג לאלבומו החדש, "Prisoners", שייצא בפברואר? אם לשפוט לפי שני השירים שכבר יצאו ממנו, התשובה היא כן + מישהו כאן בתקופה רגישה + מישהו כאן מתגעגע לאייטיז. הנה דוגמה.

קצת אווירת פרנץ פרדיננד פוגשים את טוקינג הדס בשיר הזה של הלונדונים, וגם הקליפ חמוד.

גם רביעיית הבנות הזאת מלונדון, והיא מוציאה את אלבום הבכורה שלה באפריל, "Love In The 4th Dimension" שמו. זה סינגל ממש מוצלח מתוכו, קצת לנה דל ריי, רק רוקנרול.

עוד רביעיית בנות מלונדון, שחתמו בחברת התקליטים ראף טרייד וחיממו לאחרונה את פרקיי קורטס. הנה סינגל הבכורה שלהן.

גם יול מגיעים מלונדון, והם לא חיממו את פרקיי קורטס אבל נשמע שהם השראה בשבילם, לצד פאלפ ומגוון להקות אייטיז אפלוליות. הנה האי.פי שהם הוציאו לאחרונה.

נירוונה רק עם זמרת? לא, אבל אהבתי. כתבתי עליהם בדיוק במקום הזה בשנה שעברה אבל הפריצה טרם הגיעה. עכשיו הם חתומים בלייבל של ג'וליאן קזבלנקס, אז אולי הפעם.

אולי הם קצת יותר פופ מרוק, אבל יש משהו מיוחד בצמד האירי הזה.

לא מצאתי על האנגלים האלה הרבה פרטים, חוץ מזה שיש דיבור טוב עליהם. הנה סיבה.

קטע ממש יפה של ההרכב מאל איי, שעושה רטרו ויוציא החודש את אלבום הבכורה שלו, "America's Velvet Glory".

יש משהו מלהיב בפאנק של השלישייה הצעירה ממנצ'סטר, שיש לה גם מה להגיד פוליטית וחברתית.

השיר האהוב עלי כרגע שייך ללהקה הזאת מברייטון, והוא קטע מאד סוחף על דיכאון, קצת באווירת וו לייף.