"יש לכם כרטיסים?", שאל אותנו בעברית בחור צעיר כשירדנו מהמונית. זה נראה כמו מארב מתוכנן במיקום מפתח - המתחם שאליו מגיעות המוניות מחוץ ל"זיגו דום", היכל הופעות מרשים ויפה במיוחד בפאתי אמסטרדם. עיניו של הבחור היו בה בעת מלאות תקווה מעצם האפשרות שימצא מישהו עם כרטיס אקסטרה, ומתוסכלות כי ידע מראש את התשובה. הייתה נחישות בעצם נוכחותו שם, על כביש צדדי חשוך בערב ההולנדי הצונן הזה של חודש דצמבר, ואפשר להבין אותו. הלילה שלפנינו כלל בו שורת סטים די ג'ייז ויוצרים אלקטרוניים מסחררת, בכללם ג'ונאס בלו, קריס קרוס, ריהאב, וגולת הכותרת - הארדוול.
אנחנו לא יודעים כיצד הסתיים סיפורו מחוץ לאולם, אבל גם אם לא הצליח להיכנס, תהיה לו הזדמנות נוספת לחזות לפחות בהארדוול כאשר יגיע בסוף החודש לישראל. היוצר ההולנדי, שכבש פעמיים ברצף את תואר הדי ג'יי הטוב בעולם של DJ Magazine והשנה עדיין מככב בו חזק במקום השלישי, זוכר היטב את הקהל הישראלי מביקורו הקודם בשלהי 2013, לשתי הופעות שכל הכרטיסים אליהן נמכרו.
"הקהל בישראל לא יאמן. הוא סופר-מסור", אומר הארדוול, רוברט ואן דה קורפוט בשמו האמיתי, בשיחה עם וואלה! תרבות מאחורי הקלעים לפני ההופעה. "אפילו לפני שעשיתי סיבובי הופעות ברחבי העולם, ישראל תמיד תמכה במוזיקה שלי. תמיד שמעתי סיפורים נהדרים על ישראל, אפילו מזמן כשטייסטו הגיע לשם, הוא תמיד אמר שכל כך מטורף לנגן ולהופיע שם, אז אני ממש נרגש לחזור".
במסדרונות הלבנים שמאחורי המקסם של ה"זיגו דום" עוברים פועלי במה עם ציוד, והרקדניות של הארדוול בלבוש מינימלי וכרבולות ראוותניות עומדות בין חדר הלבשה אחד למשנהו וצוחקות זו עם זו. יש בתמונה הזו משהו שמשרה תחושה סוריאליסטית בואכה קסומה, שתורמת לו גם ההשפעה של אמסטרדם עצמה, יפה מתמיד בקישוטי האורות לקראת חג המולד.
העיצוב על הבמה עצמה לא פחות ממרהיב. עמדת הדי ג'יי נמצאת גבוה מעל הרצפה, לצדה שני כדורי מראות עצומים בגודלם שכל "מראה" בה היא בעצם מסך פלזמה, ומסך ענקי מאחורה מקרין לסירוגין את מה שקורה בעמדה לצד אפקטים או מילות שירים. בחזית הבמה צינורות יורקים מדי פעם לשונות אש שאת חומן אפשר להרגיש גם במרחק של חמישים מטר מהבמה. גם הקהל עצמו חגיגי ומושקע. שלל כובעי סנטה ושאר טייקים על גרדרובת סבא כריסמס, חליפות מהודרות שאין אלא לשער שנלבשו מתוך כוונה אירונית, ופרצופים אדומים מהאלכוהול הנמכר בדוכן סמוך. ההמונים האלה - התפוסה במקום מגיעה ל-17,000 איש - רוקדים לצלילי כל הדי ג'ייז בלילה הזה, אבל השאגה הנשמעת כאשר הארדוול עולה על הבמה לא מותירה מקום לספק בנוגע לזהות כוכב הערב.
הוא מנגן ערבוביה אקלקטית של חומרים, רגע אחד מלודי ורגע אחר כך רק ביטים לנתר איתם, צורח במלוא הגרון אל הקהל, שמצדו ממלא אחר מצוותו כלשונה. רוב הזמן מדובר בעיקר ב"ג'אמפ ג'אמפ", פעולה בלתי רצונית גם ככה. פתאום הוא שם את "24K" של ברונו מארס, שובר לחלוטין את הביפיאם, נהנה לו ורוקד ושר את המילים. אחרי רצף האוס נוסף הוא עושה זאת שוב עם "The Next Episode" של ד"ר דרה. שומר על הערנות של הקהל.
"אני פשוט מעריץ גדול של מוזיקה באופן כללי", אמר לנו לפני כן. "אני לעולם-לעולם לא אתפס עובד בסטודיו על אותה מוזיקה שוב ושוב ושוב. אני אוהב מצד אחד לעבוד על הארדקור ומצד שני עשיתי טראק ממש פופי עם ג'יי שון. אני אוהב לעשות את זה. ארמין ואן ביורן אמר את זה הכי טוב, 'אל תהיה אסיר של הסטייל שלך'. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, כי בסופו של דבר מי יגיד לי מה אני צריך לעשות. זה אני והמוזיקה שלי".
הכותב היה אורח של הפקת המופע של הארדוול בישראל, שתתקיים ביום חמישי ה-26 בינואר החל מ-23:00, בביתן 2 של גני התערוכה בתל אביב.