תכנית הסאטירה "גב האומה" היא היחידה היום בפריים טיים שמציבה מראה בפני ההנהגה הישראלית, ואומרת בגלוי שאין כאן שאלה של שתי דרכים אלא שאלה של דרך מול אין דרך, תכנית קוהרנטית מול "אין תכנית". אם יש נושא עליו אין ויכוח הוא שלימין אין תוכנית מלבד ניהול הסכסוך כאשר בפועל הסכסוך מנהל אותם. גם הימין של בנט שמציג תוכניות ומצגות יודע שהן בלתי קבילות ו"גב האומה" מפרקים אותן אחת אחת.
מעבר לעובדה שמדובר באחת התכניות הכי מגוונות מבחינת ההרכב האנושי בפאנל בפריימטיים (תם אהרון החכם נעדר אמש וגם קובי אריאלי נעדר), בעולם של "גב האומה" אין טוקבקיסטים ואין סקרים ואין חרדות מהימני המדומיין, שתיכף ישבור את הכלים ויראה לראשי הערוץ את השאלטר יורד עליהם. אותו ימני מדומיין שהאופוזיציה ברובה מתרפסת הפניו. גם היכולת לפרק קמפיינים כמו סשן ההליכה על הראש של יאיר לפיד, היה חסר חמלה, אינטיליגנטי ובעיקר לא מאפשר לאיש על המוקד דרך מוצא. הוא נלכד והם מצליפים.
המונולוג פירק לחתיכות קטנטנות את כל כל אלו שרואים בעצמם מנהיגים והבטיחו לאלאור אזריה את השמיים, ורק שכחו לספר לו שהם עושים עליו וואחד סיבוב. טוב שהמשפט הסתיים לפני הבחירות, הם עוד היו מתרגמים את מתקפת הפופוליזם שלהם למנדטים. ושליין? הביא רפרור יוצא מן הכלל למונולוג של ניקולסון ב"בחורים טובים", מונולוג שמשקף באופן כמעט טראגי את ההתקרבנות של ההנהגה הימנית, שחוץ מסיסמאות וזלזול באלקטורט לא מצליחים להרים דבר אחד מניח את הדעת.
אלאור אזריה, על פי שליין, הוא הקורבו המזוקק ביותר של ההנהגה ושל האוירה הציבורים שהם עמלים כדי לייצרה ולא, זה לא עניין של ימין ושמאל, אלא של מקבלי החלטות שלא מקבלים שום החלטה, ושל הקרבן שלהם שבסוף לוחץ על ההדק בשמם ובעצם בשם כולנו.
השורה התחתונה של שליין היא שאין דבר שיכול לגאול אותנו, ובאין הנהגה שאינה פופוליסטית ופחדנית, אנחנו צפויים לראות עוד אלאורים יורים ונשפטים ועוד קצת אביגדור האופוזיציונר מול ליברמן שר הביטחון. הרבה יותר קל לנצל את המציאות לצרכים פוליטיים מאשר להתמודד איתה ולשנות אותה. החדשות הרעות הן שאנשי "גב האומה", על כותביה ועורכיה ושלייניה, רק משקפים מציאות. גם כשנרדמים איתם, מתעוררים עם אלקין.
