השחקן שהרגיז את מירי רגב ו"ביזה את ההימנון"

(בסרטון: נדב בושם, תחת דמות המתנחלת והמשוררת שמחה בביוף)

אני לא מפחדת ממך, נוני מוזס

אני לא מפחדת ממך, נוני

אני לא מפחדת

אני לא

אני

אבל מג'ודי אני כן מפחדת

שרת התרבות מירי רגב סייעה באדיבותה להזניק קריירות לא רק של אנשי תרבות מהעבר, בני 60 ומעלה ששם משפחתם מסתיים בתנועת סגול ובאות רייש (אורשר, קוטלר ודטנר). היא תרמה בטובה גם לצמיחתם של פרחי תרבות צעירים יותר באותה דרך - התקוטטויות פומביות שלה איתם. הצעיר האחרון שנענה מחסד כתישותיה הוא השחקן, היוצר והפרפורמר העצמאי נדב בושם.

את פרס קיפוד הזהב לתיאטרון הפרינג' הנחה בושם תחת דמות של מתנחלת ומשוררת שמלווה אותו שנים רבות, שמחה בביוף שמה. הפרס עורר סערה תקשורתית, לאחר ששרת התרבות רגב טענה כי בושם זילזל בהמנון הלאומי "התקווה". בסיום האירוע אמר המנחה: "לשירת התקווה הקהל מתבקש – כן, אתם יודעים את ההמשך", ועל המסך הוקרנו מלות "התקווה". חלק מהנוכחים כבר החל לצאת מהאולם, ולשירה הצטרף בושם בדמותה של שמחה בביוף. רגב הוציאה זמן קצר לאחר מכן הודעה: "בושה וחרפה לאותם אמנים שלא כיבדו את המנון 'התקווה'. כל כך מצער, מכוער ומבייש שקבוצת אמנים מרשה לעצמה לזלזל בערכים, בסמלים ובהמנון מדינת ישראל שבשמם נלחמו ועליהם נפלו חיילים רבים".

"הפרפורמרים לא ביזו את ההמנון, זה סתם קשקוש", אומר בושם, "בזמן ששמנו שקף של ההמנון חלק קמו והלכו. בשקף הוצג גם בית לא מוכר של 'התקווה'. ואז היתה איזו כתבת, שישבה ולא קמה בזמן שירת ההמנון, שהעבירה לשרה רגב את הסיפור הזה. מצחיק שהכתבת התלונה בפני רגב על ביזוי ההמנון בזמן שהיא עצמה ביזתה את ההמנון והמשיכה לשבת. כדור השלג התגלגל. לרגב כמובן לא היה לה מושג מה היה, היא ישר קופצת, אמרה ביזוי. שרנו את ההמנון, הפרפורמרים לא ביזו את ההמנון, הקהל כביכול היה 'המבזה', כי חלק קמו ועזבו. אבל זה לא שאני בדמות של שמחה שרתי את ההמנון בצורה מבזה או משהו. כשהסיפור של 'קיפוד הזהב' הגיע לכותרת בעמוד מרכזי בידיעות אחרונות אני מאוד שמחתי שסופסוף הפרינג' מקבל במה, וזה בזכות מירי".

הטענה שהשרה רגב "ישר קופצת מבלי לבדוק מה באמת היה" אינה הביקורת היחידה של בושם על רגב. "נפל עליה תיק שבכלל לא מעניין אותה, זה משהו שגם היא הצהירה עליו. אני לא חושב שכף רגלה של מירי רגב דרכה בהבימה לפני שהיא נהיתה שרת תרבות. עכשיו רגב אחוקית של מנכ"לית התיאטרון, אודליה פרידמן, שאגב אין לי מושג למה היא מנכ"לית, היא מין כפילה של מירי רגב. אני מסרב להתרגש מהרפש שרגב עושה, כי בעיני זה ייגמר מאוד מהר, בעוד לכל היותר שנתיים יתקיימו בחירות, והיא תתקדם הלאה לתפקיד אחר. אז צריך לסתום את האף מהסירחון, ועוד שנתיים נחזור לחיינו הרגילים. אבל אתה יודע על מה כולנו צריכים לברך? על זה שהיא לא שרת הרווחה. במשרד התרבות היא בעיקר מאיימת, ומאוד מסונדלת ביכולת שלה לממש את האיומים. במשרד הרווחה היא יכלה באמת לפגוע בקיומם ובחייהם של האנשים".

לאחר הרעש שנוצר כתוצאה מהנחיית טקס "קיפוד הזהב" על ידי דמותה של שמחה בביוף, התעורר בבושם ובניצן כהן, המנהל האמנותי החדש של תמונע בתל אביב, רצון למסד סדרת אירועים קבועה לבביוף. הוחלט על סדרת מופעים, שיתקיימו אחת לחודש בימי שישי בצהריים בתיאטרון תמונע בתל אביב, ששמם "שישי ישראלי – מספחים את הביחד". האירוע הראשון יתקיים היום (שישי, 20 בינואר) בשעה 14:30 בתיאטרון תמונע. המופעים יהיו בפורמט שמתכתב עם טוק שואו טלוויזיוני שבה בביוף היא המארחת עם אורחים מתחלפים ובהם אמנים ופוליטיקאים. בביוף מוצגת כ"מנהלת אנסמבל הפרינג' של תיאטרון קרית ארבע. היא מתעניינת בתאטרון, קוראת בספר התנ"ך ובספר הפנאי פלוס", אומר בושם. האירוע הראשון יתקיים היום (שישי) ויתארחו בו שרון אלכסנדר שישחזר עם שמחה את סצנת הסיום של "החיים על פי אגפא" האהובה עליה "כי יורים בה בגילה אלמגור", וגם השחקנים דרור קרן, לירית בלבן, הזמר אייל שכטר וחברת הכנסת מרב בן ארי מ"כולנו". בין השאר יהיו באירוע התייחסויות להשבעת דונלד טראמפ ולפרשת ביבי ונוני (ראו שיר בתחילת הכתבה).

בושם, יליד ירושלים, הוא בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ששיחק במגוון הצגות תיאטרון (ובהם "הבקכות" ו"אמונה אהבה תקווה"), מופעים קומיים וסאטיריים (ובהם "ישבנים קוראים שירה" בשיתוף עם יובל שגב ו"בנות בצריח" עם עדילי ליברמן) ובתכניות טלוויזיה (ובהם פינה קבועה ב"הלילה עם ליאור שליין" בערוץ 10). בושם, שהתחבר תמיד לדמויות נשיות, יצר לפני 14 שנה את דמותה הבולטת של שמחה בביוף, מתנחלת ומשוררת הזויה, שהקדימה את זמנה של דמות המתנחלת המזמרת הסהרורית של טל פרידמן ב"ארץ נהדרת", ושרדה גם אחריה. "שמחה היא נערת גבעות לשעבר, זה כמו נערת זוהר לשעבר. היא היתה בצעירותה דוגמנית טילי לאו, כמו טופ מודל של אילון מורה", אומר בושם. בדמותה של שמחה יש לא רק נונסנס, אלא גם לא מעט ביקורת, אותה מגדיר בושם כ"ביקורת על נשים, על התנהלות נשים ועל איך נשים מחלישות נשים אחרות. היא משמשת כמראה לדמותה של אשה דתיה בחברה שלנו. דרך הסקפטיות שלה היא מהווה מראה לעדריות שלנו. היא לא אוהבת ללכת עם העדר. היא גם לא אוהבת עדר כי היא צמחונית. היא מוכיחה שאפשר גם אחרת".

הרבה לפני שדמותה של שמחה בביוף הואשמה על ידי שרת התרבות בביזוי ההימנון הלאומי, היא גם "ביזתה" את מוסד הנישואין. לפני מעל ל-10 שנים מי שחיתנה את כותב שורות אלה היא הדמות שמחה בביוף. וזהו גם גילוי נאות. קראתם נכון: את יעלי, אשתי, ואותי, מי שחיתן אינו רב אורתודוקסי ולא רב רפורמי, אלא השחקן נדב בושם בעודו מחופש למתנחלת. דמותה היתה מושלמת כמחתנת לאור רצוננו להעביר ביקורת כנגד מוסד הנישואין הדתי, לצד חגיגות האהבה והיצירה. בביוף ניצחה על טקס הנישואין, שכללו גם שחקנית נוספת שהיתה כלה מתחזה, בובת שעווה של גולדה מאיר שקיבלה את פני האורחים, להקת רוק ערבי וטקס התחייבות חילוני-אלטרנטיבי שבסופו נאמר "אם אשכחך תל אביב תשכח ימני". סבתי הפולניה חייקה, אגב, שלא ידעה כי כי שמחה היא רק דמות, אמרה לי למחרת החתונה: "הרבנית היתה מאוד נחמדה. מה שמה?". גמגמתי: "האמת היא ש... זה לא רבנית אמיתית אלא.. אההה... שחקן בדמות אשה". סבתא חייקה, בתגובה, שתקה על הקו במשך חצי דקה שנראתה כנצח. בסוף שתיקתה החליפה נושא, כהדחקה לגילוי המטלטל.

מקרה נוסף שבו מלחמת השרה רגב באמנים הביאה את בושם לכותרות ארע ביוני 2015. בושם היה אחד מתוך חמשת חברי הועד המנהל של שח"ם (ארגון השחקנים), וביחד הם היוו ביחד כמחציתו, שהתפטרו מתפקידם במחאה על מה שהם כינו "הפסיביות שנוקט הארגון מול החלטותיה של שרת התרבות". בושם היה ראשון המתפטרים ואחריו נטשו את הועד ישי גולן, חלי גולדנברג ואחרים. "זה התחיל בתקופת 'צוק איתן' עם אורנה בנאי. חשבתי שהאיגוד צריך להביע עמדה ברורה בנוגע לפרשות כמו תיאטרון אל-מידאן. "האמנו שאיגוד שחקנים אינו אמור להיות רק מגן זכויות במובן הכלכלה וחוזי העבודה אלא צריך להיות גם פוליטי במובן הרחב של המילה. אי אפשר שלא לטמון ראש בחול ולא להגיב למתקפות ארסיות ואלימות על יוצרים ושחקנים, אחרת זה יילך ויתדרדר. צריך שתהיה סולידריות בין האמנים. זה בסופו של דבר הוביל לזה שאסתי זקהיים היא היו"ר וזה הרבה יותר מתאים".

דמותה של שמחה בביוף מעניינת גם בגלל שהיא מלאת ניגודיות ומורכבת. היא לא הסטראוטיפ על המתנחלת הדתיה, כך למשל אין לה ילדים והיא פמיניסטית. "שמחה אמרה באחד המופעים שלא מעריכים מספיק את מושג הדודה. היא פנתה בבקשה שביטוח הלאומי שיכיר במושג 'דודה חד הורית'". ושמחה מאוד סקפטית. במובן זה, שמחה שונה מאוד מג'ני אברג'יל, דמות אחרת שבושם מגלם במופעו "בנות בצריח" (לצד עדילי ליברמן) של חיילת בדובר צה"ל. "ג'ני היא ממש מירי רגב. היא דוברת, כל מה שאומרים היא מקבלת", אומר בושם. הדמות התחילה בהשראת עדן אברג'יל, שהצטלמה כחיילת לצד עצירים פלסטינים כפותים. "בטקס פרסי התיאטרון לפני כשנתיים, אמנים הפגינו כנגד השרה רגב, ואני ועדילי ליברמן אמרנו – זה כזה קלישאתי, בוא נעשה הפגנה של חיילות בעד השרה. התלבשנו, באנו והפגנו בעדה עם שירים כמו: 'תנו לי מ'! תנו לי י'! תנו לי ר'! תנו לי י'! וכשהיא עלתה לבמה צעקנו לה: 'אנחנו אוהבות אותך! את הכי יפה פה! כולן מקנאות בך!'. ובאמת כולן מקנאות בה".

המופע הראשון של "שישי ישראלי – מספחים את הביחד", בהנחיית שמחה בביוף (נדב בושם) יתקיים היום (שישי, 20 בינואר) בשעה 14:30 בתיאטרון תמונע בתל אביב, ויתארחו בו השחקנים שרון אלכסנדר, דרור קרן ולירית בלבן, הזמר אייל שכטר וחברת הכנסת מרב בן ארי