יבוא לך

נפצח באזהרה לבנות ישראל החסודות: באם תגענה בשגגה לביתו של איזה סייח המתעקש להשמיע לכן את Lover's Rock, האלבום החדש של שאדיי, מוטב לכן לברוח. או להתמסר. אי אפשר לנסח את זה אחרת. זהו התקליט האולטימטיבי לזיונים.

שמונה שנים לקח לאנגליה-ניגרית הזאת להיכנס לאולפן. Love Deluxe משנת 1992 העלה את ביצועי הפופ-סול המתוחכם של שאדיי למדרגת קדושה. לפחות לאלה שמאמינים במדרגות. הדיסק החדש לא עושה דבר בכדי לשבור את זה. ולכן הוא מבאס את התחת. אלבום שהוא מצד אחד המשך ישיר לקודמו המאובק, ומצד שני פחות טוב.

דומה ששאדיי מתעלמת מהזמן. האלבום הזה היה יכול להיעשות בכל אחד משלושת העשורים האחרונים (אם מחלקים את הניינטיז לשניים), וכמו במקרה של פגישה עם מישהו שנעלם לשמונה שנים וחזר בדיוק אותו אדם, טבעי שאתעצבן.

אחר כך, כששמתי את מטעני הצד בצד, גיליתי שזה אלבום נהדר, כמו שחשבתי. נכון, הדבר הכי מהפכני כאן (מבחינת שאדיי כמובן) הוא קריצות רגאיי. וכל הדיסק נשמע כמו שיר אחד. ואפילו הקצב לא משתנה. ובטח זה הדיסק הכי אהוב על סטינג עכשיו (אחרי האחרון של אחינועם ניני). אבל צריך לבלוע את הרוק, לעמעם את האורות ולהתמסר. למריחות האצבע האינטימיות על הגיטרה, שמלוטשות היטב עם תכנותי התופים. לקול הענוג הסקסי להכעיס. ולשאדיי, ששבה אחרי כל המדבר הזה, ולמזלנו לא הספיקה להשתתף בתקליט של סנטאנה. במקום בודי מאסז'.