תכנית פתיחת העונה של "פנים אמיתיות" (ערוץ 10) הביאה בשורה מרכזית אחת: אמנון לוי מזועזע. מידת הזעזוע המוסרי שלו ממטוואפה מסתכמת כבר בדקות הראשונות של התחקיר, כשהוא לא מוצא מקום לשטוף בו את הידיים. זה לא תחקיר על מטוואפה, כמו שזה דיוקן התרשמותו של אמנון לוי ממנה. מדובר בעיירת החוף הענייה בקניה, שאליה גברים ישראלים מקשישים נוהרים במטוסי לואו-קוסט, משל היו איום דמוגרפי מדומיין בספין רטורי של פוליטיקאי, כדי לבנות ולהיבנות בה. וכשאני אומר לבנות, אני מתכוון לשכב עם קטינות. וכשאני אומר להיבנות, אני מתכוון בלי אמצעי מניעה. מה שמוביל אותנו לבשורה השנייה, והחשובה יותר לענייננו, של התכנית, והיא שאמנון לוי רוצה שאתם תזדעזעו.
במובן הזה, רב הדומה על השונה בין "פנים אמיתיות" לתכנית דגל נוספת של ערוץ 10, "המסע המופלא של אהרוני וגידי". כפי שבתכנית האחרונה מוגשים לנו מטעמים מרחבי העולם בתיווך הקסם האישי והזוגיות המשונה של הטאלנטים, כך מתווכת "פנים אמיתיות" את העולם הפוסט-מוסרי של מטוואפה דרך ההשתאות המאולצת של אמנון לוי. לא את התחקיר מוכרים לכם כאן, אלא את ההנאה שבזעזוע ממנו. כל כולו של התחקיר הוא בילד אפ לאותו זעזוע נכסף. זו כמובן לא שיטה שהומצאה ב"פנים אמיתיות". פרנסי תכניות התחקיר הצרכני חידדו את הנוסחה לפניהם, כשהבינו שמדי שבוע עליהם להטיל בעתה על צופיהם מפני מזגנים פולטי גזים רעילים, מזרנים אכולי קרדיות, וחוטים דנטליים שגורמים לעגבת. אלא שזעזוע הקהל לא יכול להיות הליבה של תחקיר עיתונאי. הפרק החדש של "פנים אמיתיות" הפך את האובססיה להכות את הצופה בתדהמה לעצם הסיבה לקיומו של התחקיר מלכתחילה. בואו תראו מה בנינו עושים במטוואפה! מתחתנים עם קטינות! מנצלים ילדים! ואמנון לוי לא מצא פה מגבון לח אחד לרפואה!
אם הייתה דמות אחת מעוררת אמפתיה בתחקיר המדובר, שהקאסט שלו אך במעט יותר סימפטי מזה של "המתים המהלכים", היא הופיעה מוקדם. אישה הולנדית בת 68, הנשואה לגבר בן 35 וחיה אתו במטוואפה. ילדיה בהולנד מתנערים ממנה. הם קוראים לה זקנה ומכוערת ונוחה לניצול. אבל היא משוכנעת שהיא מצאה אהבה. והשיחה אתה טוענת בקורט של אנושיות את התחקיר הזה, שכולו אגרסיות, אמיתיות וטלוויזיוניות. היא, בניגוד לגברים המרואיינים, מאמינה שמצאה זוגיות. הגברים, לעומתה, מאמינים שהשתחררו מהזוגיות על כל כבליה הקונבנציונליים ושבמטוואפה הם חופשיים לפזר את זרעם על פני הארץ כמו המלך דוד אחרי מסיבת אם. די.
אבל הרגעים האלה, שמצליחים לרגע לגעת ללב, נופלים לחיקו של אמנון לוי במקרה. כך הוא עונה לאותה אישה, ששוטחת בפניו את הסיפור של משפחתה שמתנכרת לה: "קשה לנו בעולם המערבי לקבל דבר כזה". לנו, בעולם המערבי, אומר אמנון לוי הישראלי לילידת הולנד. זה לא מונע ממנה להתעלם מההערה האנמית ולהמשיך. רגעים כאלה, של כנות מרסקת, מתרחשים על אף שאמנון לוי שם, ולא בזכותו. מהגברים, לצורך ההשוואה, הוא מצליח להוציא רק משפטי מחץ על היותם מלכים במטוואפה, מסוג ההצהרות שאוהבים במחלקת הפרומואים. ובעצם, זה גם סוג ההצהרות שמהווה את עמוד השדרה של התכנית הזו: אנטגוניסטי, אנוכי, מקומם, כזה שאין-ברירה-אלא-לצפות בו.
"לך תמצא עבודה, בחיאת רבאק" אומר לו אחד מאותם גברים ישראלים בשיחת טלפון, כשלוי מנסה לברר מדוע נטש את זוגתו במטוואפה. "הוא ניתק" לוי מודיע למצלמה, ולרגע אפשר היה לחשוב שאותו גבר ישראלי אנונימי בטלפון, הצליח לראות את הפנים האמיתיות של אמנון לוי.