בשנה שעברה הוציאו אריאל קליינר ופרויקט הגומיה את אלבום הכיסויים המרענן שלהם לדילן. עכשיו הם חוזרים, עם אלבום שלישי בלייבל פאקט, ועם חומר מקורי לגמרי, ואפשר להגיד בפה מלא שלאור התוצאות פרויקט הגומיה היא ללא ספק הלהקה שלה חיכיתם לקראת סוף שנת 2002 בישראל. או לפחות הלהקה לה אני חיכיתי. עצמאי זה אחי, הכי, וקליינר והגומיה שלו מביאים את זה פה באווירת חדר טחוב מאוד וגאראז'י, עם ג'אם לייב חם ושמח.
רוח בטעם ניל יאנג מנשבת בחדר, כששתי הגיטרות השמחות, הבס, התופים והחליל האקראי מתחילים להישפך אחד על השני, והמוזיקה מתחילה לעבוד בשביל הכיף. "לא מרים את המכחול מהבד/ לא מוציא את הסיגריה מהפה", משחרר קליינר עם היהלי סובול שיש לו על הקול בגירסה הלייזי-זרקנית-זייפנית הזאת. "אולי רק בשביל לשתות הרבה קפה", ובכלל לא קל לזייף בצורה נכונה כל כך.
בין שירים כמו "בגלל הכשלונות" הפותח (ממנו הציטוט הקודם) ל"רוצה להיות מהנדס" ("בשטחים הורסים בתים/ אולי יבנו גשרים יפים במקום"), לקטעים מעולים כמו "אמא של מיה" הסוגר, האלבום הזה הוא אחד הדברים הסוחפים ביותר שיצאו בשוק המקומי בזמן האחרון, ולבטח המעניין שבהם. הוא שונה, מלוכלך והוא לא ממש זורק לכיוונים הרגילים. אם מבחינת השחרור שהוא מאפשר, הכנות שבה הוא פועל, הלחנים והעיבודים המיידיים או הטקסטים הטובים, הדיסק הזה באמת נגע בי ועשה לי יופי.
כל זייפן מלך
4.11.2002 / 9:41