לפני מותו, הספיק ג'ון הרט לסיים צילומים של כמה סרטים, שלמרבה הצער כבר יעלו לאקרנים לאחר מותו. שניהם מהם, היו קשורים לתעשיית הקולנוע הישראלית: "נדיה שם זמני" בכיכובה של נטע שפיגלמן, בו השתתף בתפקיד קטן; ו"פרשת דמשק", מותחן אמריקאי בכיכובו בו מופיעים גם כמה שחקנים ישראלים, ובהם אקי אבני, יגאל נאור, נטע ריסקין, שרה פון-שוורצה ואחרים. אלה, כמובן, זוכרים בהתרגשות את חווית העבודה עמו.
"הסרט הוא קו-פרודוקציה עם בריטניה וכשהמפיקה הבריטית הציעה לי לשלוח את התסריט להרט, אמרתי לה - 'קטונתי", מספרת טובה אשר, במאית "נדיה שם זמני", שיעלה כאן לאקרנים בתשעה בפברואר. "הוספתי שאשמח, כמובן, אם יסכים להשתתף, אבל אני ספקטית", מודה היוצרת, שהסרט אותו כתבה וביימה עוסק בצעירה מוסלמית החיה בישראל בזהות שאולה.
אך למרות הסקפטיות הזו, הרט נענה בשמחה להצעה לגלם בסרט דמות של סוכן מיוחד לשעבר, המסייע לגיבורה במשחקי הזהויות שלה. "שאלתי אותו, למה הסכים כוכב כמוהו לקבל תפקיד קטן יחסית", מגלה אשר, "והוא אמר לי לא משנה לי גודל התפקיד. אשתי קראה את התסריט ואמרה לי שהסרט חשוב אז כדאי לי להסכים, ועשיתי זאת בשמחה".
אשר נזכרת בגעגוע איך בזמן הצילומים בלונדון, כשעמדו ברחוב, עצר נהג את משאיתו, צעק "ג'ון, אנחנו אוהבים אותך!" וצפר בעוצמה. "הוא היה פשוט אליל שם", היא אומרת.
למרות מעמדו הרם, מספרת אשר, "הרט היה איש מקסים וקשוב. כשהסברתי לו שאני רוצה כי יגלם את התפקיד בקצת פחות פאתוס, כי מדובר בסרט בסגנון אינטימי, הוא לא התווכח. היתה בו את היכולת להבין שבמהלך צילומים, יש במאית שמנהלת את העניינים".
"הוא היה חולה בזמן הצילומים, אבל היה בינינו הסכם ג'נטלמני שלא מדברים על זה, וכמובן שגם לא שיתפתי איש בכך", היא מסכמת. "הסרט יוצא לאקרנים בארץ בעוד שבועיים ועצוב לי מאוד שהוא מת דווקא עכשיו. קיוויתי שעוד נספיק לשוחח יחדיו לפני יציאתו".
אקי אבני, שהצטלם בצד הרט לפני כמה חודשים ב"פרשת דמשק", התוודע למותו בעקבות שיחת הטלפון מאיתנו. "לא נכון! ידעתי שהוא חולה, אבל לא חשבתי שהמצב עד כדי כך חמור".
בסרט, שאמור לעלות לאקרנים בשנה הבאה, מגלם הרט את ראש המוסד הישראלי, ואבני את סגנו. "לשחק איתו היתה זכות גדולה", אומר הכוכב הישראלי. "מה יש להגיד, הוא ענק הענקים. הצילומים התקיימו במרוקו ולפני שהתחילו, ישבנו יחד לארוחת ערב. היה מהמם לשבת איתו כמה שעות, אחד על אחד. הוא איש מעניין, שחי את עולם המשחק, ומעניין לדבר איתו עליו. הוא נורא רצה לשמוע על הקולנוע בישראל, על שיטות המשחק אצלנו ועל בתי ספר המשחק שלנו, וזה היה מתוך עניין אמיתי, לא סתם כשאלות נימוסים, אפילו שהוא היה אדם נעים הליכות. הוא עשה מחקר על ישראל וממש רצה לדעת הכל".
"הוא היה איש שקט", מוסיף אבני, "שקט, וקצת עייף מעוד פרויקט ועוד פרויקט ועוד נסיעה בעולם. הוא דיבר על זה שאין לו כוח לנסוע יותר, והוא רוצה להישאר בלונדון. קיוותי לראות אותו שוב, בהקרנת הבכורה של הסרט, ועצוב שלא אזכה לכך".