לילה אגדי: גידי גוב ושלום חנוך החזירו את הרוק הישראלי לימיו הגדולים

כששלום חנוך עולה להופעה חיה, הדבר הראשון שמבחינים בו הוא ההיסטוריה שמתייצבת לצדו. מבט על הבמה מסתיר עולם ומלואו שלא נראה לנגד עינינו, ובכל זאת היא שם איתו. זה לא משנה אם הוא עומד לבד על הבמה בצוותא - פורט בנגיעה על גיטרה אקוסטית ומלטף בקולו החלוד על נימי נפשנו - או לחילופין אם הוא נותן בראש יחד עם הלהקה שלו באמצע הלילה בבארבי, זה תמיד שם איתו, הכל – וגם לא כלום. ימי פארק הירקון המטורפים, שיתוף הפעולה הכמעט בלתי נתפס בדיעבד עם אריק איינשטיין זצוק"ל, אגדת הדשא של מאיר, פנס הרחוב של תמוז וזה לגמרי לא קל להיות פה בכלל, כי תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, אהבת נעוריי.

כמובן שכל מה שכתוב בפסקה הקודמת הוא שקר מוחלט, לפחות בבסיסו, מכיוון שהדבר הראשון שאנחנו שמים אליו לב בהופעה חיה של שלום חנוך בהופעה היא העובדה שהוא הזדקן. וגם זה לא מדויק, כי האמת היא שזה לא הוא שהזדקן – אלא אנחנו. במקום לצרוח על הדשא בפארק הירקון אנחנו יושבים על כיסא מרופד באולם הופעות ממוזג, ולא קמים לרקוד גם כשמולנו עומדת ה-אגדה ה-חיה שנותרה לעולם הרוק הישראלי, שמזמינה אותנו להצטרף לשיר שנקרא "בואי לרקוד", לא פחות.

שלום חנוך חוגג 70 חורפים, אבל השלכת עדיין לא הגיעה לפקוד את היער המוזיקלי השופע שהוא ממשיך להציג. עם עוד אלבום חדש, עם עוד שיתוף פעולה, עם עוד סיבוב הופעות מיוחד – אין סוף לתנועה, אין הפסקה לחידושים, אין פגיעה ביצירתיות. וכן, הוא כבר בגיל שבו אמורים לאסוף את כספי הביטוח הלאומי וללכת לשחק עם הנכדים, אבל איזה מזל שיש עדיין אנשים בעולם שלא עושים מה שהם אמורים. זכינו לחיות בעולם בו שלום חנוך עדיין מופיע, זו ברכה שצריך לפעמים לעצור ולהיזכר בה.

אמש (שלישי) הוא הגיע להופעה מיוחדת בהיכל התרבות, זירת הפשע האולטימטיבית אליה הגיעו לפני 13,756 ימים בדיוק (אבל מי סופר) שני חברים כדי להקליט את אלבום ההופעה הטוב ביותר שאי פעם יצא לאור בישראל. אל תתווכחו, בבקשה, זה סתם יהיה פתטי. האלבום הזה, שהוקלט ב-18 וב-19 ביוני 1979, קיבל את השם הבלתי מתיימר "אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת" והציג את שני הפנומנים בשיא כוחם, עם להקה עוצמתית (אלון הלל ומאיר ישראל בו זמנית על תופים, חיים קריו על הגיטרות, מיקי שביב על הבס ודפנה ארמוני על קולות הרקע) ולצדה חטיבת כלי נשיפה שהפיחה חיים בשירים החרושים של השניים מימי פלסטלינה ושבלול.

37 שנים אחרי, שלום לא יכול להזמין לבמה המכובדת של היכל התרבות בתל אביב את החבר אריק איינשטיין (ולצערנו, גם אם היה בחיים הוא היה מסרב) – אבל הוא כן יכול לאגד סביבו להקה סופר-גרובית וחטיבת כלי נשיפה מכובדת בת תשעה חברים, כאשר יחד עם האורח המיוחד גידי גוב נאספת על הבמה חבורה של 15 מוזיקאים, בניצוחו של יוסי פיין האגדי כשלעצמו. הם ממלאים את אוויר ההיכל בעושר מוזיקלי באיכות ביצוע שרגילים לקבל בחלל הזה רק בקונצרטים של הפילהרמונית.

בחירת השירים למופע התעלמה לחלוטין מכמה משיריו הגדולים של חנוך, כולל כאלו שהפכו לחלק בלתי נפרד מתפריט ההופעות שלו, כמו "מחכים למשיח", "הדרכים הידועות", "נגד הרוח", "ככה וככה" ועוד. במקומם נבחרו שירים שמתאימים למוד של כלי נשיפה. לאו דווקא שמח, לאו דווקא עצוב, משהו באמצע. בין נוגה לחומל. בין בלוז לג'אז. למי שזכה לראות הרבה הופעות של חנוך בעשורים האחרונים, זו הייתה הפתעה מגוונת ודי נעימה – שכללה אפילו ביצוע כמעט מלא של "טיול ליפו", המאסטרפיס הבוב-דילני מ"אדם בתוך עצמו" מ-1977. מצד שני, למי שזו הייתה טעימה ראשונה מהגאון, רשימת השירים הייתה עלולה להרגיש לא מאוזנת, ואפילו די מאכזבת.

שיא המופע הגיע בגיחה הקצרה של גידי גוב לארבעה שירים. ההזדמנות לראות את גוב במכה של המוזיקה המקומית, סיפקה לנו עוד היסטוריה עשירה של אגדה חיה, אבל בעיקר עוד הזדמנות לחשוב על כמה הוא ואנחנו הספקנו להזדקן. במקום מכנסי פדלפון וחולצה צמודה, קיבלנו גבר בן 66 לבוש שחורים, אבל המראה החיצוני שלו מתעתע מכיוון שבגופו עדיין בוערת נשמתו של סולן הלהקה הכי גדולה שהייתה פה אי פעם. ושוב, בבקשה אל תתווכחו, זה ממש פתטי. גידי, כמו גידי, מתבל את הערב בהרבה הומור עצמי, ומוכיח שקולו הענק לחלוטין עומד במבחן הזמן. ואז חודרת לתודעה המחשבה העצובה על כך שאחד מסולני הרוק הכי גדולים שהיו פה אי פעם, צריך להתפרנס היום בעיקר מתוכניות בישול ופרסומות לחברת טלפונים.

עם כזה בגאז' ענק של ניסיון מאחוריו, ההופעה הזאת כנראה לא תיכנס לרשימת 100 ההופעות הגדולות של שלום חנוך – ובכל זאת, דווקא כשסימני הגיל מתחילים להשפיע, הוא נראה צעיר ורענן יותר מתמיד. ככה זה כנראה כשאש היצירה עדיין בוערת לך במפרשים. עכשיו הוא יוצא לסיבוב יחד עם "האורקסטרה", והאמת, זה לא משנה אם ראיתם את שלום חנוך כבר מאתיים פעם בהופעות חיות או לא ראיתם אותו אף פעם – תעשו לעצמכם טובה ותזמינו כרטיסים להופעה הבאה שלו, איפה שלא תהיה. מדובר בהזדמנות לחזות באחרון דור הנפילים על הבמה. אתם חייבים את זה לעצמכם. לא משנה אם אתם חובבי רוק, מזרחית או טראנסים. רוצו לראות את שלום. לא רק בגלל שהוא עדיין אחד הפרפורמרים הכי גדולים בישראל, ולא רק בגלל שהסטליסט של כל הופעה שלו כולל כמה משירי הרוק הכי גדולים שאי פעם נכתבו במדינה הזאת – אלא בעיקר בגלל שיום אחד אתם עשויים להתחרט על העובדה שהייתה לכם הזדמנות לראות אגדה אמיתית בגודל טבעי, אגדה כזאת שספק אם תצמח שוב פה.

1. שיר ללא שם
2. רומן אמיתי
3. תפסתי ראש על הבר
4. עיר זרה
5. המלצה ליומית
6. טיול ליפו
7. זה רק געגוע
8. היה כדאי
9. לילה
10. העיקר זה הרומנטיקה (עם גידי גוב)
11. למה לי לקחת ללב (עם גידי גוב)
12. בלעדייך (עם גידי גוב)
13. ערב ערב
14. בואי לרקוד
15. אני שר (עם גידי גוב)
16. בגלגול הזה

21 באפריל, אמפי שוני.
27 במאי, אמפי עומר.