הנשיא ראובן ריבלין ספד לצלם וחתן פרס ישראל דוד רובינגר שהלך לעולמו בגיל 92. "דוד רובינגר, ידיד יקר לנחמה ולי, נפרד מאיתנו הבוקר. יש הכותבים את דפי ההיסטוריה ויש היוצרים אותה בעדשת מצלמתם. דוד, הנציח בצילומיו את ההיסטוריה כפי שזו תהיה חקוקה בנו תמיד. את יצירתו נמשיך לחוש מעיני הצנחנים הנושאים עיניהם אל הכותל, מתווי הפנים מלאי ההבעה של מנהיגי ישראל אותם לכד בשעות הקשות והמרוממות ביותר של חיינו".
"כשנכנסתי אל לשכת הנשיא", מוסיף ריבלין, "תליתי על הקיר את תמונתו של בן גוריון. דוד הגיע לבקר עם עותק מיוחד וחתום וסייע לי למקם אותה לצד תמונת ז'בוטינסקי שליוותה אותי לאורך השנים. אמשיך לשאת את דמותו המיוחדת איתי, כשהוא חמוש במצלמה הוותיקה והנאמנה".
רובינגר נחשב לצלם שתיעד את האירועים המרכזיים שעיצבו את מדינת ישראל. אחד מצילומיו המפורסמים ביותר הוא תצלום הצנחנים הבוכים בכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים. בהודעה שפורסמה בעמוד הפייסבוק שלו הבוקר כתבו ילדיו: "בצער גדול אנחנו מודיעים לכם על פטירתו של דוד רובינגר, אבא שלנו האהוב".
שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ספדה לרובינגר: "דוד רובינגר ז"ל הקפיד ללכוד בעדשת מצלמתו את הרגעים המכוננים של עמנו, לצד רגעים אנושיים, שרק עין חדה כשלו ידעה לתעד. תמונתם של הצנחנים בכותל עם שחרורה של ירושלים, בירת הנצח שלנו, חקוקה לעד בזיכרון הצילומי של תקומת עמנו בארצו. הוא האיש שהיה שם וידע להנציח רגע אחד של היסטוריה. תמונה זו מקבלת משנה תוקף השנה, בה אנו מציינים חמישים שנים לשחרורה של העיר. רגעי הקסם של היומיום לצד רגעים מכוננים בסיפור תקומתנו בארצנו, שלכד דוד ז"ל ביצירותיו, הם אלו המשאירים את דוד חי בזכרון התרבותי שלנו. יהי זכרו ברוך".
הצלם וזוכה הפרס ישראל אלכס ליבק אמר לוואלה! תרבות: "רובינגר היה צלם ממש טוב. הוא צילם פה באופן שוטף, עוד לפני קום המדינה ועד השנים האחרונות, והיה נוכח בכל אירוע משמעותי של מדינת ישראל. הוא אדם שהכי מזוהה עם ההיסטוריה הצילומית של מדינת ישראל. במובן הזה, הוא הצלם הכי חשוב שהיה פה, שתיעד את המדינה בכל האירועים המכוננים שלה. הצילומים שלו תמיד יישארו, כי אלו צילומים של השנים הראשונות של מדינת ישראל. בעתיד הם ייחשבו כצילומים חשובים ומשמעותיים אפילו יותר. כי הוא היה אז בין הבודדים, זה לא כמו היום שיש אלפי צלמים בכל אירוע".
"זה דבר נפלא שהוא הצליח ליצור יחסים אישיים עם הרבה מהמנהיגים פה, מה שעזר לו לצלם כאן, למשל תמונותיו המפורסמות עם בגין", מוסיף ליבק, "חוץ מזה, הוא היה איש מקסים. הוא אף פעם לא צילם מישהו בצורה שלא תחמיא לו, וזו תכונה שלא קיימת אצל צלמים בדרך כלל. אצלו זה היה ערך יסודי לכבד את מי שהוא מצלם. הוא עבר חיים לא קלים אבל מלאי סיפוק".
הצלם מיכה בר-עם, חתן פרס ישראל לאמנות, ספד לעמיתו בשיחה עם וואלה! תרבת: "אם היה מקצוען בתחום התקשורת החזותית, זהו דוד רובינגר, מהמצטיינים והבולטים בתחום הזה. היתה בו סקרנות חזותית בלתי נלאית, הוא המשיך לצלם עד הימים האחרונים, בניגוד לאחרים שהגיעו לגילו וכבר נואשו קצת מהמקצוע המתיש הזה. הוא היה איש של כבוד. הוא לא הסיר מעל עצמו את ההגדרה ציוני. מקצוען עד הסוף. אוהב חיים ממש. הוא השאיר אחריו הרבה יותר צילומים מאשר הצילום של שלושת הצנחנים שהפך לאייקון הלאומי. הוא היה צלם הרבה יותר טוב מצילום נזכר אחד. והוא היה תמיד עמית מכובד".
"דיברתי איתו לאחרונה לפני כמה ימים באיזשהו עניין מקצועי", מוסיף בר-עם, "תמיד הייתי מתייעץ בו בעניינים שהיו קשורים לצד של זכויות היוצרים. גם דוד וגם אני היינו קנאים גדולים לזכויות היוצרים שלנו. לפני כמה ימים גם קיבלתי רמז דרך עמית משותף שרובינגר כבר התבטא שהוא עייף. צריך לקבל את העובדה שאדם בן 90 ומשהו יתעייף. הוא יחסר לנו כי לא היו מקצוענים ברמתו הרבה שנים".
ראובן קסטרו, צלם מערכת וואלה! NEWS: "דוד רובינגר זכור לי בין השאר בזכות הכנסת צילומי החדשות בצבע, בתקופה שבה עוד צילמנו בשחור לבן. כצלם צעיר, קיבלתי השראה מצילומיו החדשותיים והמגזיניים וקינאתי במצלמותיו החדישות (ובהן ניקרומט עם מד אור). זכורים לי גם צילומיו ההיסטוריים, כמו הצנחנים בכותל, הטיסה להסכמי השלום בוושינגטון עם מנחם ועליזה בגין, ומלחמת לבנון הראשונה, שם עמדתי לצדו על אחת הגבעות וצילמנו טנקים יורים לכיוון ביירות. אני בשחור לבן, והוא בצבע. את תמונותיו שהתנוססו במגזין TIME אני נוצר בלבי עד היום. לפני כחצי שנה ראיתיו בפעם האחרונה, צילמתי אותו, והוא אמר לי בחיוכו הרחב שליווה אותו כל שנותיו: 'מה הכבוד שאתה נותן לי שאתה מצלם אותי?'"
בקדמת התצלום המפורסם של רובינגר של הצנחנים בכותל המערבי בעת שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים עומדים שלושה חיילים. הצנחן הבוכה עם הקסדה הוא יצחק יפעת. "אני כמעט ולא זוכר את הרגע שרובינגר צילם אותנו", אמר היום יפעת לוואלה! תרבות, "אני זוכר שבעת הצילום רובינגר נשכב על הרצפה, עשה פזצטה ולחץ על המצלמה שלו. רובינגר היה איש יקר, אוהב העם והמדינה וצלם מקצועי מעולה".