מותק, הזמרים התחפשו: המהפכים המפתיעים של כוכבי הניינטיז

דראג-קווינס, היום הן בכל מקום. בפריים-טיים, בפרסומות, בסרטים, בקליפים, באירוויזיון, במועדונים. זה לא תמיד היה כך. כדי לשבור את תקרת הזכוכית של אמנות הדראג ולהוציאה ממועדוני הגייז אל המיינסטרים, היה צריך, באופן מפתיע, דווקא חברת תקליטים שמתחמה במוזיקת ראפ."Tommy Boy" שהוקמה ב-1981 הייתה חוד החנית של ההיפ-הופ, שצמח באותם ימים עם החתמות כמו דה-לה-סול, קווין לאטיפה, אפריקה במבטה ו-Naughty By Nature.

רוב המוזיקה שיצאה ב-"Tommy Boy" הייתה מחאתית והתעסקה רבות בדחויי החברה. מכאן, ההימור בשנת 1992 להחתים את הדראג-קווין הניו-יורקי רופול, נראה טבעי. "Tommy Boy" הפיקו לרופול אלבום של מוזיקת האוס-מועדונים, כשקהל היעד העיקרי היה קהילת הגייז. באופן מפתיע, הסינגל הראשון מהאלבום "(Supermodel (You Better Work" תפס כל כך טוב עד שחדר למיינסטרים, תוך שהוא הופך את רופול לשם שגור באמריקה ומביא את תופעת הדראג לתודעת הציבור הרחב. רשת MTV עפה על "Supermodel", שהיה אף מועמד לפרס ב-VMA. הלגיטימציה הכי גדולה לה זכה רופול הייתה אחרי שקורט קוביין מנירוונה הגדיר את "Supermodel" כ"קטע הטוב של השנה". בטקס ה-VMA של 1993, רופול וקוביין אף נראים לא מעט ביחד, כשברשת יש לא מעט תמונות מגניבות של רופול עם חברי נירוונה ששוות חיפוש.

ההצלחה של "Supermodel" פתחה לרופול דלתות ובהמשך הניינטיז הוא הקליט דואט מצליח עם אלטון ג'ון (החידוש ל"Don't Go Breaking My Heart"), הופיע בסרטים, הוציא אלבומים ואף קיבל תכנית אירוח ב-VH1. בשנות האלפיים הוא הביא את הדראג אל הפריים טיים, עם תכנית הריאליטי "Rupaul's Drag Race". הכל, כאמור, התחיל בגלל חברת ראפ.

דראג כנראה היה הדבר ב-1992. בקיץ של אותה שנה החליט צמד הסינתפופ אירייז'ר - זה שנודע עד אז בלהיטים כמו "A Little Respect" ו"Sometimes" - לעשות צעד אמיץ. וינס קלארק ואנדי בל הקליטו סינגל של ארבעה קטעים, כולם חידושים לשירים של אבבא. אם לחדש את אבבא היום נראה כדבר הגיוני, אז זה ממש לא היה ככה. הסבנטיז, הדיסקו ואבבא נחשבו באותה תקופה למיושנים, אנכרוניסטיים. מוזיקה של הדודה.

אירייז'ר, שהיה הרכב פופ עם צליל אלקטרוני עדכני, החליט בכל זאת לעשות מחווה להרכב שהשפיע עליהם רבות, והוציאו את "Abba Esque". הקטע המוביל בסינגל היה הביצוע ל"Take a Chance on Me", כשבקליפ שלו כיכבו קלארק ובל כשהם מחופשים לשתי הזמרות של אבבא – אנייטה ופרידה, ומשחזרים את הקליפ המקורי של השיר. הקליפ התקבל בצורה פנומנלית ועזר לסינגל לטפס למקום הראשון במצעד הבריטי, הפעם היחידה שאירייז'ר הגיעו להישג הזה.

בריטניה התלהבה מאירייז'ר בתחפושות נשים עד כדי כך שאפילו "סמאש היטס", מגזין הפופ לנוער, צירף לאחד מגיליונותיו פוסטר של הצמד בתלבושות. מעבר לכך, הלהיט הזה נחשב לזה שהביא לתחילת הרטרו לשנות השבעים, גל החידושים לללהיטי סבנטיז והחזרה לאופנה מהעשור ההוא. גם אבבא נהנתה מהחידוש הזה, שהחזיר אותם לתודעה. כך, שלושה חודשים אחר כך, הם הוציאו את האוסף "Abba Gold", שמכר מאז שלושים מיליון עותקים.

היציאה של רובי וויליאמס לקריירת סולו לא הייתה דבר פשוט. טייק ד'את, הלהקה שממנה פרש, הייתה הרכב פופ מתקתק ואילו וויליאמס ניסה לשכנע את הציבור שהוא אמן רוק רציני. בתחילת הדרך, רוכשי המוזיקה של וויליאמס היו בעיקר מעריצות של טייק ד'את, אבל אחרי ש"Angels" הפך ללהיט עצום בכלל הציבור, וויליאמס תפס בטחון והחליט לשרוף גשרים.

וויליאמס ניסה להוכיח שהוא ההפך המוחלט מתדמית הרכיכה שדבקה בו בטייק ד'את וניסה לשחק אותה רוק כבד. לצורך כך נבחר השיר "Let Me Entertain You", קטע אנרגטי עם גיטרות מכסחות, עם מילים שקוראות לבחורה לבגוד בחבר שלה, עם הזמר. באופן מתאים, לקליפ של השיר ולעטיפת הסינגל וויליאמס בחר בתדמית מתאימה – כשהוא והנגנים שלו מאופרים ולבושים כמו הרכב הרוק הכבד Kiss. לאחר שקיס תבעו בשנות השמונים הרכב אחר שהתאפר כמותם, וויליאמס חשש שהם יתבעו גם אותו, מה שלא קרה בסוף. "Let Me" הפך לא רק ללהיט ענק (מקום 3 בבריטניה), אלא גם לשיר שפותח את כל ההופעות שלו.

בשורה התחתונה, "Let Me" עשה את העבודה מבחינת וויליאמס. אחריו הוא הפסיק להיתפס ככוכב פופ ממוסחר, ובשנה שלאחר מכן הוא הגיע פעמיים לראש המצעד הבריטי והוציא את האלבום המצליח והמוצלח ביותר שלו, "I've Been Expecting You".

ב-1995 ניק קייב הזמין את בת ארצו האוסטרלית קיילי מינוג להקליט עמו את השיר "Where the Wild Roses Grow" לאלבום הדואטים שלו. השיר הפך ללהיט עצום, שגרם לקיילי לחשוב שהיא יכולה להפוך את עצמה מכוכבת פופ, לנערת אינדי אלטרנטיבית.במשך שנתיים קיילי עבדה על אלבומה הרביעי, "Impossible Princess", על טהרת האינדי-רוק, שיהפוך אותה למישהי שהיא לא.

התוצאה המוזיקלית הייתה לא רעה, אבל בשטח קיילי נפלה בין הכיסאות וזה לא ממש עבד. קהל מעריציה התקשה להבין איך הבלונדינית החייכנית שעשתה פופ קליל, הפכה לשחרחורת עם שיער קצר, מבט זועף ושירי גיטרות. מצד שני, חובבי האינדי קלטו שקיילי לא הייתה בעניין עד הסוף והתרחקו ממנה. הרמז הראשון לכך שקיילי לא באמת הייתה בגישת אינדי, היה ממש לאחר שהאלבום יצא. מותה של הנסיכה דיאנה חודש לפני צאת האלבום, ששמו היה "הנסיכה הבלתי אפשרית", יצרו גל ביקורות נגד קיילי מהעיתונות הצהובה בבריטניה.

קיילי עשתה את הדבר הכי פחות אינדי שאפשר ושינתה זמנית את שם האלבום ל"קיילי מינוג". אחר-כך, כשהסינגל הראשון מהאלבום, "Some Kind of Bliss", שנכתב והופק על ידי המניק סטריט פריצ'רס כשל, כבר היה ברור לגמרי ששום דבר טוב לא ייצא מההרפתקה הזאת. שני הסינגלים הבאים התקבלו גם הם בקרירות, האלבום כשל וחברת התקליטים של קיילי החליטה לבטל עמה את החוזה.

אפיזודת האינדי גרמה לחשוב שקיילי גמורה. כידוע, זה לא היה כך. בשנת 2000 קיילי חתמה עם חברת EMI, שהחזירה אותה לסורה כזמרת פופ, במה שהוביל לאחד הקאמבאקים המרשימים בהיסטוריה.