קוביות בבטן זה לא הכל: האם אימרי זיו יכול להביא אותנו לגמר האירוויזיון?

נהוג להתייחס בטעות לאירוויזיון כאל תחרות של שירים, כזו שנוסדה כדי לאחד את אירופה השסועה והמדממת של אחרי מלחמת העולם השנייה. שלום? אחווה? אולי יותר קרקע פורייה למלחמות עקובות מנצנצים. נסו להגיד לחובב האירוויזיון הממוצע שאתם מתעבים את השיר של פורטוגל השנה או שאוקראינה זכתה בשנה שעברה עם השיר המחריד ביותר בתולדות התחרות, ונראה אתכם יוצאים מזה בשלום. אבל השנה נראה שיש לפחות נושא אחד שבו יש קונצנזוס כלל אירופאי-אוסטרלי: ישראל שלחה את המועמד החתיך ביותר בתחרות.

אימרי זיו, המאמי הלאומי החדש, מככב בצמרות סקרי חובבים ובקאברים של קבוצות פייסבוק שעוסקות באירוויזיון. בקרב הזה אימרי מנצח בלי תחרות את קודמיו בתפקיד כנציגי ישראל. אבל עם פרצוף יפה, גוף הורס וחיוך ממיס לא מקבלים נקודות מהשופטים, ולא באנו לכאן כדי לנצח בסקרי חובבים (תשאלו את הראל סקעת ומיי פיינגולד). אנחנו רוצים גמר. אחר כך נדבר על כמה גבוה נגיע בו, אבל קודם כל תנו לנו את הגמר הגדול. חצי הגמר השני הפעם קשה מאד לצליחה. בסך הכול מתמודדות בו 19 מדינות, רק 10 מתוכן עולות לגמר. לרגל השנה העשירית שבה קיימת שיטת שני חצאי הגמר, צללנו להיסטוריה הקצרה של שיטת התחרות הנוכחית וניסינו להבין מה הסיכוי שביום חמישי 11 במאי 2017 נפתח בקבוקי שמפניה, נשים תמונה של אימרי בעמוד הפייסבוק שלנו ואתם תתנו לו אלפים רבים מאד של לייקים.

מבין המדינות שמשתתפות בחצי הגמר שלנו, שוויץ היא המדינה שמתחרה בנו הכי הרבה. לא פחות משמונה פעמים התמודדה המדינה האלפינית מול ישראל. רק ב-2011 היא הייתה בחצי הגמר המקביל. 22 נקודות קיבלנו מהשוויצרים בחצאי הגמר בשנים הללו, ממוצע של 2.75 בלבד. מי מנקדת אותנו הכי הרבה? במקום הראשון הולנד. 23 נקודות בשלושה חצאי גמר משותפים, 7.67 נקודות בממוצע. נהוג לדמיין את הנורווגים כעם של אנטישמים שונא יהודים, עד כדי טשטוש מפת ישראל בחצי גמר האירוויזיון שנערך באוסלו, אבל טבלת הניקוד מספרת סיפור שונה: 30 נקודות בארבעה חצאי גמר משותפים, 7.5 נקודות בממוצע. במקום השלישי נמצאות סרביה ורוסיה עם 7 נקודות בממוצע מכל אחת, אבל אי אפשר ללמוד מזה הרבה מכיוון שמול הרוסים התמודדנו בשני חצאי גמר ומול הסרבים פעם אחת בלבד.

המקום הבא ברשימה היא רומניה, 24 נקודות בשישה חצאי גמר, ממוצע של 4 נקודות. אוקראינה המארחת אמנם היישר בגמר אחרי הזכייה השנויה במחלוקת בשנה שעברה, אולם היא בעלת זכות הצבעה בחצי הגמר השני. בממוצע של ארבעה חצאי גמר משותפים היא מעניקה לנו 3.25 נקודות בממוצע. ועל אילו מדינות לא כדאי לנו לסמוך בכלל? בשלוש תחרויות הונגריה העניקה לנו 5 נקודות בסך הכול, ממוצע של 1.67 נקודות. אל תבנו גם על הדנים, 8 נקודות זה היבול העלוב של חמישה חצי גמר משותפים, 1.6 נקודות בממוצע. ויש לנו גם 0 אחד עגול לגמרי, והוא מגיע מאסטוניה. גם כאן אי אפשר להסיק מהנתון הזה הרבה, שכן מול אסטוניה התחרתה רק דנה אינטרנשיונל ב-2011.

כשלוקחים את הניקוד מכל המדינות של חצי הגמר שלנו ומחשבים ממוצע, יוצא שכל אחת מהן העניקה לנו 3.5 נקודות. מכיוון שעשר המדורגות ראשונות יעפילו לגמר, בדקנו מה היה ממוצע הניקוד של המקום העשירי בכל שנה מ-2008. התשובה מעודדת: למעט 2010, בכל שנה ממוצע הנקודות של המקום העשירי היה נמוך יותר. כלומר אם אימרי יקבל 3.5 נקודות בממוצע מכל מדינה השנה, ב-88% מהמקרים הקודמים הוא עולה לגמר.

אל תוציאו עדיין את השמפניות מהמקרר, בואו נראה מול מי אנחנו מתמודדים ומה סיכויי ההצלחה שלהם לעומת ישראל. בדקנו כמה פעמים השתתפה כל מדינה שמתחרה בחצי הגמר שלנו מ-2008, ומתוך זה כמה עליות לגמר יש לאותה מדינה, ואיך זה לעומת הנתון של ישראל. במקום הראשון רוסיה, עם תשעה גמרים מתוך תשעה אירוויזיונים. אחריה רומניה עם 8/8. שתיהן עם 100% הצלחה. אנחנו עדיין לא מתייחסים כאן לשערוריות הכרוכות ביחסי רוסיה-אוקראינה השנה. דנמרק במקום השלישי עם 7 מתוך 9, 78% הצלחה. הפעמיים שדנמרק נכשלה היו השנתיים האחרונות ברצף. במקום הרביעי הונגריה, שלמרות שהיא מתמחה בשליחת שירים מזוויעים, היא גם מצליחה להעפיל לגמר בשש מתוך שמונה השתתפויות, 75% הצלחה.

ממי אנחנו לא צריכים לחשוש בכלל? מקדוניה העפילה פעם אחת בלבד מתוך תשע השתתפויות, 11% הצלחה עלובים. גם הבולגרים הצליחו רק פעם אחת, בשנה שעברה, מתוך שבעה ניסיונות, 14% הצלחה. אבל השנה שתי המדינות האלו שולחות שירים חזקים מאד שהתחבבו מהר על האוהדים ועל סוכנויות ההימורים: בולגריה מדורגת במקום הראשון בסיכויי ההעפלה לגמר ומקדוניה במקום החמישי. הקלף הבטוח הוא כנראה סן מרינו, עם שובה של ולנטינה מונטה בפעם הרביעית לתחרות בשיר הגרוע ביותר שלה, הפעם בדואט עם ג'ימי וילסון. היא היחידה שהביאה את סן מרינו לגמר מתוך שבעה השתתפויות, שלוש מהן שלה.

ואיפה ישראל בתוך סבך המספרים האלו? מתוך תשע השתתפויות מאז שיטת שני חצאי הגמר, ישראל הגיעה לגמר חמש פעמים, כ-55% הצלחה. זה ממקם אותנו בטבלה של השנה במקומות 9-11, בשותפות עם אסטוניה ועם מלטה. בעוד שהשיר המלטזי התקבל רע מאד ולא נראה שמלטה תצליח להגיע איתו הרבה מעבר למקום האחרון בחצי הגמר, השיר האסטוני כל כך רע - עד שהוא הופך כבר לכל כך טוב ברמת גילטי פלז'ר שלא יוצא מהאוזניים, ונראה שמקומם בגמר כמעט מובטח. אם נסכם את הנתון הזה, נראה שיש ממה לחשוש.

ביום שישי האחרון פורסם סדר השירים בחצאי הגמר. אחרי שנים שבהן צחקנו בעצב "בטח שוב ישבצו אותנו כשיר מספר 2" - זה שעד שמגיעים לסוף הערב שוכחים מקיומו - ישראל שובצה לשיר מספר 19 ואחרון בחצי הגמר. 18 חצאי גמר היו משנת 2008 ורק פעמיים השיר האחרון לא עלה לגמר. זה קרה ב-2009 להולנד בחצי הגמר השני וב-2013 לסרביה בחצי הגמר הראשון. בעבר סדר השירים נקבע בהגרלה, אולם בשנים האחרונות ההגרלה קובעת רק באיזה חלק - הראשון או השני - של חצי הגמר, הראשון או השני, כל מדינה תשתתף. השיבוץ הסופי נקבע על ידי מפיקי התחרות, שמואשמים, איך לא - באנטישמיות. שיבוץ השיר בסוף נותן לאימרי נקודת פתיחה טובה, אבל אם הוא לא יעלה, הוא יצטרף בכך לרשימה מצומצמת שאף אחד לא רוצה להיכלל בה.

ומה אומרות סוכנויות ההימורים? הן ממש לא לטובתנו. יותר משבועיים לאחר שכל השירים של כל 43 המדינות נחשפו, ישראל מדורגת במקום ה-9 בסיכויי ההעפלה לגמר. עד לשיבוץ השירים ישראל דורגה במקום ה-11, כלומר מחוץ לגמר. השיבוץ כשיר מספר 19 העלה את ישראל אל מעל הקו האדום - בקושי. גם בטבלה הכללית המצב לא מזהיר, אימרי מדורג במקום ה-29 בלבד בסיכויי הזכייה באירוויזיון. אז האם צריך להיכנס ללחץ ולדיכאון עמוק? עדיין לא. בשבוע הזה בשנה שעברה חובי סטאר דורג במקום ה-12 בחצי הגמר ובמקום ה-30 בסיכויי הזכייה הכלליים. לפני שנתיים נדב גדג' דורג במקום ה-25 בלבד בסיכויי הזכייה בשבוע הזה.

אם נסכם את הנתונים, נוכל לראות שאימרי מתנדנד בין שמחה ויגון. דבר אחד בטוח: מאז שטדי השתלטו על בחירת הנציג והשיר לאירוויזיון, הם לא יתנו לו להיכשל. עם אנשי מקצוע שבאים לתת עבודה ופותחים את הארנק, לפחות יותר ממה שהיה בשנים שלפני כן, אנחנו יכולים לקוות להופעה טובה שתכבוש את לבבותיהם הקרירים של האירופאים, או את נפשם הקשוחה של השופטים. בסופו של דבר אי אפשר לחזות באמת מה יקרה עד שמתחילות החזרות. זה היה השלב שנדב גדג' וחובי סטאר התחילו לטפס במעלה הטבלאות והדירוגים. גם שיטת הניקוד החדשה שבה השופטים והקהל אינם משוקללים אלא ניתנים בנפרד יכולה לטרוף את הקלפים, לטוב או לרע. עם קוביות בבטן או בלי, אנחנו מקווים לראות גמר אירוויזיון שלישי ברציפות.