מה הסיפור?
מתי פרידמן שירת ב"עורב" נח"ל, אחת היחידות המובחרות של החטיבה, בין השנים 1997 ל-2000. הוא קנדי במקור, שפת האם שלו היא אנגלית - ובה, באופן קצת מפתיע, הוא בחר לספר על המציאות שחוו חיילים ישראליים במוצב "דלעת" שבדרום לבנון, אותו איישה היחידה שלו במהלך שלוש השנים האחרונות לשהותו של צה"ל באזור המדמם.
נכון, זה מיד מתקשר אסוציאטיבית ל"אם יש גן עדן" של רון לשם, שעובד והפך לסרט מצליח בכיכוב אושרי כהן ("בופור"). גם ספרו של לשם, אגב, עוסק בדרום לבנון של סוף הניינטיז וגם גיבוריו הם לוחמי יחידה מובחרת של הנח"ל, אבל הנרטיב של "דלעת" בכל זאת מוצדק - גם בשל העובדה היבשה שדלעת היה מוצב קצת פחות "זוהר" ו"מפורסם" ממוצב הבופור ובעיקר בזכות הנימה הביקורתית שפרידמן שוזר בתיאורים ובדיאלוגים בין הגיבורים. עצם העובדה שהוא מעדיף את המילה "מת" על פני מלים מקובלות יותר בשיח הלאומי כמו "נפל" או לפחות "נהרג" מבהירה מהו אופי הטון הכללי שלו בספר.
למי זה מיועד?
אבא, כמובן. כל אבא. בעיקר אם הוא ישראלי ששירת בצה"ל, בטח אם חווה את לבנון. אבל מתברר שגם אבות אמריקאים מגלים עניין בספר, שנכנס לרשימת המומלצים של "אמזון" ונמכר לא רע בכלל ברחבי ארצות הברית, תחת הקטגוריה הטרנדית "ספרות מלחמה".
איפה הכי כדאי לקרוא?
בעיקרון אפשר בכל מקום, אפילו במיטה, אבל בתנאי שאתם על מדים מלאים, כולל נעליים ועם הנשק בהישג יד למקרה שתהיה הקפצה. וברצינות: אף על פי שמדובר בנושא חשוב, רציני וכבד ראש, יהיה אולי גם מי שיכנה אותו "סחי", פרידמן הוציא תחת ידו ספר מהנה, קולח ובעיקר מעניין. גם בטיסה הוא יעבוד יופי.
למה לקרוא?
בעיקר כדי לקבל חוות דעת נוספת - נהירה ונוקבת לא פחות (ואולי אפילו הרבה יותר) מזו שהוצגה ב"אם יש גן עדן", על סוגיית השהייה של צה"ל בלבנון באותן שנים. פרידמן מיטיב להעביר בספרו, בין ההתרחשויות והדיאלוגים, את חוויית הבידוד המוציא מן הדעת ואת היומיום האפרורי. הבט"ש, כלומר אותו ביטחון שוטף שכולל סיורי גדר, מארבים ותצפיות, הוא שגרתי בצד אחד אך גם מטיל אימה ומותח מצד שני, כי בכל רגע יכול לקרות משהו. הספר מתאר יפה את השירות של אותם חיילים שלחמו במלחמה הכי פחות זוהרת ומדוברת שידעה מדינת ישראל מאז שקמה - מלחמת 18 השנים.
המשפט שעשה לנו את זה
"שמי לבנון חשוכים עדיין, עוד רגע יבקע אור חיוור מבעד לרשתות ההסוואה שעוטפות את המוצב. ענן כבד רובץ על ההר. מוצב דלעת בטרם אור ראשון הוא מצודה בודדת בתוך ים של ערפילים, מנותק מסביבתו, איננו שייך".
מי יכול לגלם את הגיבורים?
תיאורטית, הכי נכון לקחת את כל המחלקה של אקי אבני מ"טירונות", כמו שהיא, ולהעביר אותה לסדרה החדשה, שתיקרא "דלועים" ותהיה מבוססת על ספרו של פרידמן. זה גם יוריד את כאב הראש של הליהוק וגם ייראה אמין למדי כסדרת המשך. אמנם יהיה אז צורך להסביר איך קרה שכל המחלקה של אבני עברה מגבעתי לעורב נח"ל ביחד ומדוע זה לקח לה 17 שנה, אבל רגע, פרה-פרה.
לרכישה מאתר סטימצקי