מדור גיהנום: פרידה מתומאס מיליאן, שהיטיב לשחק את התפקידים הכי מופרעים שיש

(בסרטון: הטריילר של "Almost Human")

לפני כשבועיים הלך לעולמו תומאס מיליאן, אחד השחקנים הפופולריים באיטליה של שנות השישים והשבעים. האיטלקים, הידועים בחוסר הנכונות הכללית לקבל זרים או לנסות דברים לא מוכרים להם, דוווקא אימצו לחיקם את השחקן הפרוע, יליד קובה, וכינו אותו בחיבה "הקובני של רומא".

מיליאן נולד בהוואנה ב-1933, למשפחה עשירה. אביו היה גנרל בכיר במשטרו של הדיקטטור חררדו מצ'אדו ונכלא אחרי ההפיכה הקומוניסטית של 1952. לאחר שחרורו, לקה האב בדיכאון והתאבד בירייה מול בנו תומאס. האחרון מאס בתוהו ובוהו באי והחליט לנסות להגשים את חלומו ולהפוך לשחקן בארצות הברית. בגיל 25 נסע ללמוד משחק בסטודיו המפורסם של לי שטרסברג, ולאחר שנאלץ להסתפק בכמה תפקידים זניחים בסדרות טלוויזיה, עזב לאיטליה. שם, התגלה על ידי הבמאי מאורו בולוניני, שליהק אותו לתפקיד קטן אך משמעותי בסרטו המוערך "הלילה הגדול".

בשנים שלאחר מכן, המשיך מיליאן לשחק בסרטים אינטלקטואלים של במאים גדולים נוספים דוגמת לוצי'נו ויסקונטי ומאריו לאטודה, בדרך כלל בתפקיד של צעיר בורגני ומפונק. לדברי השחקן, הוא השתעמם מן הכבדות שבעבודה על אותן דרמות מהורהרות וכבר חשב לוותר על קריירת המשחק. חבל ההצלה הגיע בדמות ז'אנר מערבוני הספגטי, שהפך לפופולרי בצורה בלתי נתפסת באיטליה של אמצע שנות השישים, תודות ל"בעבור חופן דולרים" של סרג'יו לאונה. הקובני רכב על הגל וכיכב במספר מערבונים מצוינים ומשפיעים, בדרך כלל כפורע חוק אנטי גיבור, או מהפכן מקסיקני.

עם דעיכתם של מערבוני הספגטי בשנות השבעים ועליית מפלס האלימות והשחיתות בחברה האיטלקית, החל ז'אנר חדש להרים את ראשו - סרטי הפשע האיטלקים (Poliziotteschi) ,שהושפעו במידה ניכרת מתוצרי ז'אנר דומים שנעשו באותה תקופה בצרפת ובארצות הברית. מיליאן זיהה את הטרנד וכיכב בעשרות סרטי אקשן ופשע משובחים, שהפכו אותו לאייקון תרבות בקרב מעמד הפועלים באיטליה.

לפני שחזר באמצע שנות השמונים לארצות הברית, הספיק מיליאן לשחק ב"זהותה של אישה" של מיכאלאנג'לו אנטוניוני ו"La Luna" של ברנרדו ברטולוצ'י, שניהם סרטי פסטיבלים מובהקים. בשנים שחלפו עד מותו הופיע בלא מעט הפקות הוליוודיות גדולות כגון "טראפיק" של סטיבן סודרברג, "אמיסטד" של סטיבן ספילברג, ו"JKF תיק פתוח" של אוליבר סטון. מתוך מאה סרטים בהם השתתף, מונחת לפניכם רשימה ובה חמישה מסרטיו הטובים ביותר של הקובני של רומא.

אחד מן הטובים בסרטי הג'יאלו, מותחנים בלשיים אלימים וססגוניים תוצרת איטליה, שהוא גם התוצר היחיד של הז'אנר בו הופיע מיליאן.

בסרט, שלוצ'יו פולצ'י האגדי ביים ב-1972, גילם מיליאן עיתונאי חטטן, הנשלח לכפר הררי ומוזנח בדרום איטליה לסקר שרשרת של רציחות מזוויעות ובלתי מוסברות של ילדים המתרחשות בו. תושבי הכפר החשדנים ועמוסי האמונות הטפלות, ממהרים להאשים אחד את השני ובעיקר אשה מקומית העוסקת במאגיה שחורה. מילאן חובר לפטריציה (ברברה בושה המדהימה) ויחד עמה מנסה לרדת לעומקה של התעלומה ולגלות מי הרוצח. "Don't Torture a Duckling" מצטיין בצילום יפהפה, משחק משובח, אפקטים מרשימים ומדממים וטוויסט מפתיע.

סרט הפשע המחוספס והקודר של הבמאי הנהדר אומברטו לנצי ("Cannibal Ferox","Violent Naples") מ-1974 מציג את מיליאן בשיא רשעותו. הוא מגלם את ג'וליו סאקי, פושע קטן עם חלומות גדולים שלא נותן לשוטרים, עדים, ואפילו סתם ילדים לעמוד בדרכו. סאקי מואס בפשעים מינוריים, ויחד עם שני חבריו, חוטפים השלושה את בתו של איש עסקים רומאי, אותה הם מבטיחים לשחרר בתמורה לכופר אסטרונומי.
מיליאן מציג כאן את מלוא ארסנל הטירוף שבאמתחתו - עד שאפילו חבריו לפשע מפחדים לומר לו מילה שלא במקום מחשש שזה יהיה סופם. הוא משתולל, מענה, אונס, רוצח ומספק הופעה אנרגטית שחורכת את המסך. הפסקול, בהלחנתו של אניו מוריקונה הגדול, משלים את חווית היורו-פשע המהנה ש"Almost Human" מציע.

שיתוף הפעולה השלישי (מבין שישה) בין אומברטו לנצי למיליאן, הפעם מ-1976. הסרט, שבתרגום חופשי מאיטלקית נקרא "רומא מול קנה האקדח", מכניס לנעלי הגיבור את הכוכב הבלונדיני והמשופם מאוריציו מרלי. הוא מגלם שוטר רומאי חמום מוח, במיטב מסורת "הארי המזוהם", שלא פגש בעיה שאי-אפשר לפתור בעזרת כמה סטירות טובות. מולו עומד מיליאן בתפקיד עבריין עם גיבנת מכוערת שלא ברור אם הוא יותר מטורף או מעורר רחמים. תחביבו העיקרי: להתלבש מגניב, לשדוד בנקים ולרסס אזרחים אומללים בעזרת מאשין-גאן. תודות לבימוי המקצועי של לנצי והעין הצבעונית שלו,"Roma a Mano Armata" שומר על קצב מהיר ואקשן ללא הפסקה על רקע האתרים האייקוניים ביותר שיש לרומא להציע.

השביעי מבין 11 סרטים בהם גילם מיליאן את דמותו של ניקו ג'יראלדי: גנב רומאי, בנם של פושע זוטר וזונה, שהפך לשוטר בעל הפה המטונף ביותר בארץ המגף.

הסרטים הללו הופקו בין 1976 ל-1974, ובניגוד לסרטי הפשע האחרים ברשימה, את כולם ביים אותו קולנוען, ברונו קורבוצ'י (אחיו של סרג'יו, שתכף נגיע אליו), והם התאפיינו בהומור ובגישה קלילים הרבה יותר.

השימוש התכוף של מיליאן בסלנג רומאי עתיר קללות, היה נדיר בקולנוע האיטלקי של אותם ימים והפך את השחקן הקובני לדמות קאלט בקרב איטלקים מן המעמד הנמוך.
ב"Crime at Porta Romana", נפרד ג'יראלדי לשלום מסבתו החרשת ומאשתו הכורעת ללדת (לא לפני שהוא מודיע לה שעקב הערצתו לסילבסטר סטאלון, שמו של העולל יהיה רוקי), ויוצא צפונה למילאנו לחקור מקרה רצח של אשה עשירה, בו מואשם חברו הטוב, גנב רפה שכל בשם ונטיצ'לו. נוסף לדיאלוגים הבוטים והמשעשעים, זוכים הצופים גם למנה גדושה של אקשן ומרדפים מסחררים הכוללים מכוניות, אופנועים ואף סקטים.

מכל המערבונים הרבים בהם שיחק מיליאן, "קומפניירוס" הוא המפורסם והטעון פוליטית מכולם. את הסרט ביים ב-1970 סרג'יו קורבוצ'י ("ג'נגו", "השתיקה הגדולה") שאמנם התמחה במערבונים אלימים ומבדרים, אך גם דאג לא פעם להטמיע בהם אידיאולוגיות מרקסיסטיות ותיעוב מכל מה שמריח מאימפריאליזם. העלילה, כמו ברבים ממערבוני הספגטי, מתרחשת על רקע המהפכה המקסיקאית של ראשית המאה העשרים, ובצד מיליאן כולל הסרט קאסט של כוכבים בינלאומיים דוגמת פרנקו נרו, ג'ק פאלאנס ופרננדו ריי.

נרו מגלם סוחר נשק שבדי בשם יודלאף פטרסון המשתף פעולה עם אביון מקסיקני מצחיק בשם ואסקו (מיליאן) שהופך בעל כורחו למהפכן. השניים מנסים, כל אחד מן המניעים שלו, לעצור גנרל מקסיקני מושחת ואיל נפט אמריקאי (פאלאנס) חובב מריחואנה. ואסקו מתאהב במהרה בתדמית המהפכן ומתחמש בכובע בארט וסיגר בסגנון צ'ה גווארה. הקרירות של נרו בשילוב הכריזמה המתפוצצת של מיליאן, יוצרת את אחד השילובים המשובחים בהיסטוריה של מערבוני הספגטי. אניו מוריקונה אחראי על הפסקול, וסביר להניח שלא תוכלו לחדול לזמזם את הנעימה המרכזית שלו ימים רבים לאחר הצפייה.