בשבוע הבא, בחול המועד פסח, יתקיים פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ונוער. כמעט שלושה עשורים שהפסטיבל מביא לקדמת הבמה תכנים אומנותיים לגילאים צעירים. החממה הזו מושכת אליה בין היתר יוצרים בתחילת דרכם שזו עבודת הביכורים שלהם. הבמה מאפשרת להם חשיפה גבוהה, והתנאים מאפשרים יצירת תיאטרון איכותי.
בין הצגות הפסטיבל השנה: "זיתים", מונודרמה מוזיקלית שבמרכזה נערה בת 17 בשם נויה ציוני החולמת להיות זמרת מפורסמת. היא מתאשפזת במחלקה להפרעות אכילה לשלושה חודשים, וחולקת חדר עם לינוי "גפרור" ומריה, שתי אנורקטיות המאושפזות אף הן. את כל הדמויות בהצגה, בהן גם נויה, מגלמת דליה לי שטורך, שרק לפני כמה חודשים סיימה את לימודיה בבית הספר לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. במאי ויוצר ההצגה, רובי קסוס, פעיל בתעשייה אמנם שנים ארוכות, אולם גם עבורו מדובר במסע ביכורים: זו הצגה ראשונה שביים וכתב בעצמו.
השיחה עם דליה ורובי נערכת בלילה, בסיום יום ארוך של חזרות ובניית תאורה. התרגשות מהולה במתח, קרעי הומור משותף של צמד יוצרים המבלים שעות ארוכות בחדר החזרות וחולקים רצון עז להוציא לאור את היצירה שלהם. זו אינטראקציה שעשויה להיות מורכבת וטעונה אך גם מפרה ויצרנית. המחזה של רובי מבוסס על סיפור אמיתי. לפני כמה שנים עבד עם בני נוער בפנימייה במרכז הארץ, שם פגש נערה שסבלה מהשמנת יתר וחלמה להיות זמרת. על בסיס סיפורה כתב את "זיתים".
אחרי שכתב את המחזה הוא נתקל בקשיים רבים למצוא אכסניה ראויה בו הוא יעלה. מקומות רבים נרתעו מהנושא. "תיאטרון חיפה עומד מאחורי ההצגה, והוא היחיד שהסכים. כולם אמרו לא, אפילו בלי לקרוא את המחזה. מה שמחזיק אותנו כרגע זו ההתגייסות האמתית להצגה, לספר את הסיפור של נויה. עם כל התסכולים והקשיים, אנחנו רואים את המטרה לנגד עינינו ורואים שמה שחשוב הוא שהסיפור יעבור והחוויה תעבור".
מה חיבר אתכם לסיפור של נויה?
"החיבור שלי לנויה הוא החלום שלה לשיר. אני מתחבר לסיפור של נויה שחולמת ואוהבת, אני מתחבר לתמימות שלה, לרצון להצליח, פחות להפרעת האכילה. תופעת האנורקסיה מקבלת חשיפה רחבה, ובדרך כלל לא מטפלים בצד השני: בנערות ובנערים שסובלים מהשמנת יתר, וזה מה שמייחד את ההצגה".
דליה: "אני לא בחורה רזה. בשנים האחרונות הפכה שמנופוביה לטרנד - ושמנה הפכה למילה גסה או לקללה. אצלנו הגיבורה היא שמנה והסיפור שלה במרכז העלילה. אם לי היו מראים בגיל 17 את המחזה הזה, ייתכן והייתי יותר פתוחה לעולם. אני שמחה שזו הצגה לנוער".
היה לך קשה לגלם את הדמויות שסובלות מאנורקסיה?
"אני לא שופטת אותן בכלל, אני מבינה מאיפה הן באו. חשוב להבין שמחוץ למחלה יש בני אדם, נערות צעירות שתקועות במחלקה ומתגעגעות הביתה, לאמא ולמשפחה ולחברים. הן נלחמות ומהמקום הזה התחברתי - לקושי האמיתי. העובדה שהן לא אוכלות זו תופעת הלוואי, אבל יש כאן משהו עמוק יותר, שהוא לא אנורקסיה".
רובי: "בסופו של דבר הן שלוש נערות בחדר. אם היו שמים אותן בלי המחלה, הן היו מתנהגות דומה. הפרעת האכילה רק יוצרת את הדרמה מסביב".
דליה עברה לאורך חייה מסע לא פשוט בכל הקשור לסוגיית הדימוי העצמי. תעשיית הבידור אליה היא נכנסת השנה, לאחר סיום לימודי המשחק, מבוססת הרבה על דימויי גוף ומקדשת את הרזון והאסתטיקה. מרבית התפקידים מיועדים לנשים רזות ואם תלוהק אישה בעלת מבנה גוף אחר - לרוב התפקיד יהיה קשור במשקל שלה. למרות זאת, דליה לא מבוהלת. "כל מי שנראית שונה מהסטנדרט מקבלת תגובות, אבל למדתי להפוך את הדפקט לאפקט. זה מעניק לי ייחודיות בעולם שלי, אני יודעת שיש דברים שאני מתאימה יותר או פחות ולאו דווקא מבחינת כישרון או יכולת".
לאורך הלימודים הרגשת קושי בשל המשקל העודף?
"היו פעמים שחוויתי תחושה של סוג ב', או מחשבות כמו 'הלוואי והייתי יכולה להיכנס לחצאית בשביל הסצנה הזו'. פעם עבדתי עם במאית שהעירה לי שהשמלה לא יושבת עלי יפה, אז עניתי לה שזו מי שאני, ושהיא בחרה לקחת שחקנית שנראית ככה, לתפקיד הזה, ואם זה לא טוב לך, הכול בסדר, אפשר לוותר".
"זה דווקא משתלם לך", קוטע אותה רובי. "רק סיימת את הלימודים ויש לך תפקיד, ויש לך גם אמירה".
לאחר שרובי התקבל לפסטיבל הוא החל לחפש את השחקנית המתאימה לו. "יש נישה כזו, של שחקניות שמנות. יש כמה שפגשתי, אבל את דליה אהבתי מכולם".
דליה: "בשיחת הטלפון הראשונה מרובי לא הפסקתי לצרוח. את מסיימת שלוש שנים של לימודי משחק, מתחילה חיים של חוסר ודאות ולא יודעת מתי הפעם הבאה שתראי במה".
ההצגה משובצת בשירים של אדל, למה?
רובי: "המודל של נויה הוא אדל, והבחירה הזו לא מקרית. אדל היא דוגמה לאישה שהצליחה בענק, בזכות הקול שלה והמראה המיוחד. היא לא עוד זמרת רזה עם רגליים שדופות וקלות. להפך, היא באה עם כל הנוכחות ומחזיקה אולם שלם".
נפגשתם עם הנערה עליה מבוססת ההצגה?
"אחרי שהתקבלנו לפסטיבל יזמתי פגישה איתה ועם דליה. היא סיפרה לנו על שגרת היום במחלקה, על סדר היום, השקילות והפעילות. היא מאוד התרגשה שמישהו לוקח את הסיפור שלה והופך אותו לתיאטרלי. אבל חשוב לומר שלקחנו את הסיפור שלה, ויצאנו איתו למקומות אחרים ורחוקים".
מה פירוש שם ההצגה, "זיתים"?
"נויה אוהבת לאכול זיתים, וזה בעוכריה במחזה. האהבה לזיתים גם שוברת אותה. אבל זה כבר ספוילר. זיתים זה קטן וחמוד ומיניאטורי, לעומת נויה שהיא מלאה בנוכחות".