במשך שנים משרדי תיירות ותאגידי ענק בכל העולם מחזרים אחרי אמן האלקטרוניקה ז'אן-מישל ז'אר. הסיבה: ז'אר התפרסם בהופעותיו הראוותניות, שמשלבות ויז'ן וסאונד בצורה מפעימה, בלוקיישנים לא קונבנציונליים. הופעותיו מעלות את האתרים הללו לכותרות העולמיות, מה שמביא אחר-כך הרבה תיירים. בין ההופעות האלו אפשר להיזכר במופע שארגנה נאס"א ביוסטון ב-1986, מופע בפירמידות של מצרים בערב הסילבסטר של שנת 2000 וגם מופעים בכיכר טיאננמן, ברחבת מגדל האייפל, ברחבת הקרמלין, וזוהי רק רשימה חלקית. בכל הופעה כזו צפו מאות אלפים, עד מיליוני אנשים, והן זכו לסיקורים בכל רחבי הפלנטה.
הרעיון להביא את ז'אר לישראל מתגבש כבר כמה שנים. לפני שנתיים החל הרעיון לקרום עור וגידים, כשז'אר הובא לסיור בירושלים עם אנשי משרד התיירות, ראש העיר ואנשי תרבות. מופע של ז'אר על רקע חומות העיר העתיקה, חשבו היזמים, ימשוך מאות אלפי צופים ויעלה את קרנה של ירושלים בכל העולם.
ז'אר נהנה מהאירוח, אבל הרעיון לא קרץ לו. במקום זה, ביקור בים המלח משך את תשומת ליבו, כשהוא החליט שהוא רוצה להרים מופע להעלאת המודעות למצבו הרע של המקום הנמוך בעולם. כולם עפו על הרעיון ושלל גופים לקחו חסות על המופע משרד התיירות, אונסק"ו, המועצה האזורית תמר (המועצה של אזור ים המלח-מצדה) ואפילו התאחדות המלונות של ים המלח.
הציפייה הייתה שעשרות אלפים יגיעו למופע המרהיב הזה, שיסוקר בכל העולם. עם ליין אפ נוצץ של דיג'יים מהארץ ומהעולם, מופע המוסיקה-לייזרים המטורף של ז'אר ואחר כך אפטר פארטי מדברי בחסות אסטרל פרוג'קשן, נראה שאי אפשר היה לטעות.
בפועל, רק חצי מהמטרה הושגה. כתבות על המופע הופיעו בתקשורת בכל העולם. מהודו, דרך רוסיה ועד אירלנד, כולם ביכו את מצבו של ים המוות ושיבחו את המופע המרהיב שהתרחש שם. המטרה שלא הושגה היא להביא עשרות אלפי אנשים למצדה כדי לחזות במופע. למרות הציפיות לאחד המופעים המרהיבים שהתרחשו כאן, פחות מעשרת אלפים איש עשו את הדרך החשוכה כדי לצפות בהופעה היוצאת דופן. יכול להיות שעבור ישראלים, שכבר צפו בהמוניהם בהופעות של דיוויד ברוזה או שלום חנוך במצדה, הלוקיישן לא ריגש.
אלו שהגיעו, זכו לחזות באחד המופעים המרשימים שניתנו כאן. אני לא זוכר אף מופע בישראל שהתעלה לרמת סאונד כל כך גבוהה, האוזניים ממש חגגו. את הצלילים הוציא ז'אר, מוקף במקלדות ומחשבים באמצע הבמה, עם שני אנשי קצב ומופע לייזרים, וידאו ארט ורחפנים שגרמו לכל מי שהיה שם לחשוב שהוא בסרט מדע בדיוני.
בניגוד לתדמית המנוכרת של אמני סינטיסייזרים, ז'אר היה תקשורתי וחביב בצורה יוצאת דופן, כשהוא דאג לתקשר עם הקהל בכל רגע אפשרי, מרביץ המון "תודה רבה" ומנסה לשלהב את הקהל, שהורכב משילוב מאוד מגוון של גילאים ותרבויות.
ההופעה של ז'אר, שנמשכה למעלה משעתיים, הייתה מרתקת לכל אורכה. ז'אר ביצע קטעים מכל הקריירה שלו, אבל הדגש היה על קטעים מאלבומיו האחרונים, כמו הדואט "Brick England" עם הפט שופ בויז (שהתארחו בלייזרים, לא במציאות) או הקטע "Exit" שמספמל את אדוארד סנודן בצורה מצמררת. הקטעים, עם השפעה טראנסית ניכרת, הצליחו להרקיד חלקים גדולים של הקהל, לפחות את אלו שלא היו עסוקים בלצלם את המופע בנייד. הדבר היחידי שחבל הוא שז'אר לא עשה תחקיר, שהיה מגלה לו שכמה מנעימותיו, שלא הצליחו בשום מקום אחר בעולם, היו להיטים ענקיים כאן. תוספת של הקטעים "Rendez-Vous 4", "Equinox 4", "Magnetic Fields 2" ו"Zoolookologie" היו הופכים את ההופעה הזאת למושלמת. גם נוכחות יותר יפה של אנשים הייתה עוזרת, אבל כנראה שישראלים מעדיפים להוציא את הכסף שלהם על הופעות אחרות.
