בלי לדפוק חשבון: הנשים בישראל מדברות על מין באופן הכי חשוף שיש

23 נשים "מתפשטות" ב-23 מונולוגים כנים על מין ומיניות. בישירות ובשקיפות מוחלטת, שוטחת תמר מור סלע את שיחותיה עם הנשים – חלקן נחשפות בשמן המלא וחלקן נותרות בשם בדוי – על מה שלאורך שנים לא היה נושא לשיחה, הושתק וטואטא אל מתחת לשטיח. כל אחת מהן עוברת על פני תחנות חייה דרך המיניות, מגיל הילדות המוקדם ועד להווה, כשחלקן בשנות ה-20 המאוחרות, וחלקן בשנות ה-80 המוקדמות.

כל אחד מהמונולוגים חובק את מיניות האישה מזווית קצת שונה. הצטלבותם של הרגשי, היצרי, הרציונלי והטיימינג יצרה תסריט שונה לחלוטין ובנתה נקודות מפנה אחרות בחייהן המיניים של כל אחת מהנשים. אף שחלק מהמונולוגים עוסקים גם ביחסים לסביים, רובם המוחלט עוסקים ביחסים הטרוסקסואליים ומכאן שמור סלע מצליחה לבנות איזשהו פסיפס מהיחס והחשיבות שנתנו הנשים לאורך השנים לגברים, ולאופן שבו הם השפיעו על עיצוב מיניותן. כמו כל פסיפס, במבט מרוחק מעט הוא מייצר תמונה מעט מפוקסלת – אבל שלמה.

אם לאורך שנים מיניות האישה הייתה לא מדוברת במקרה הטוב וגוררת סנקציות חברתיות במקרה הרע, "ערות" פותח הכול בגובה העיניים: משברים בחיי המין בזוגיות ארוכה, תשוקה שלא נעלמת גם בגיל 60, התמודדות עם היצרים בתוך העולם הדתי, יחסי שליטה, אונס, מיניות רוחנית ואף התנזרות.

ממש לא רק לנשים.

בכל מקום. מהמיטה דרך האוטובוס ועד לים.

הנטייה החברתית היא לתייג ספר מהסוג הזה כ"ספר בנות", אך קיימת גם חשיבות גדולה לקריאתו בידי גברים. בהחלט מומלץ שכל אישה שהיא ומכל מגזר תקרא את הספר – הוא מספק לא מעט שחרור ומרחיב דעת ולב – מאחר שאחת מגדולותיו היא שהוא מביא את הקוראות לשאול את עצמן לא מעט שאלות שאת חלקן הן לא שאלו את עצמן מעולם, גם אם מדובר בשאלות הבסיסיות ביותר על אודות היכרותן שלהן עם עצמן.

אבל מעבר לעובדה שהמונולוגים מרתקים ושעבודת ה"ליהוק" של הנשים לספר נעשתה בחסד, גברים מפיקים לא מעט מהזווית הקרובה להפליא שמספק הספר על מין ומיניות. מור סלע מצליחה להכניס גם גברים לעולם הכמעט בלתי אפשרי שבו מתמרנות לא מעט נשים בין איזונים עדינים ומבנים חברתיים איתנים, וגם במקרה שלהם – מדובר בקריאה משחררת שמביאה לחשיבה ספקנית ולערעורו של המובן מאליו.

"מיניות מקודשת היא מצב תודעתי. זה לא מה עושים, אלא מאיזה מקום עושים. זה מקום של הקשבה לעצמי ולמי שאיתי. זה מקום של הערכה עצמית והערכה של מי שאיתי. זה מקום שבו אני מבינה שאני בת חורין והאחר בן חורין. אני לא יכולה לשלוט עליך ואתה לא יכול לשלוט עליי. מאותה נקודה אנחנו לא יכולים לשלוט גם על האדמה. אנחנו לא יכולים להיות בעלים של אף אחד. אני מוכנה לענג מישהו אחר, אבל אני לא מוכנה להיות יותר במקום של שירות. לענג מישהו אחר זה לא שירות, אלא עונג של נתינה ועונג של התמסרות. למיניות יש כוח מרפא עצום ואת זה אני מוכנה לתת לגבר שאיתי באהבה ובנדיבות".

מלכה פדלשטיין, בת 51

אנחנו.

לרכישה מאתר סטימצקי