פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דיון סוער ברשת: האם "13 סיבות" מעודדת מקרי התאבדות?

      הדרמה המצליחה של נטפליקס, העוסקת בתלמידת תיכון שבוחרת לסיים את חייה ולספר על כך, גוררת ביקורות מקרב מומחים לבריאות הנפש ותנועות למניעת התאבדות. לטענתם, ההצגה הגרפית של התאבדות מעודדת מקרים נוספים. כותב הסדרה הגן על ההחלטה. ספוילרים

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מעוררת מודעות או מעודדת התאבדויות? קתרין לנגפורד ודילן מינט מתוך "13 סיבות" (צילום: יח"צ)

      "13 סיבות", הדרמה המדוברת של נטפליקס, מעוררת דיונים נוקבים בימים האחרונים ברחבי הרשת, לאחר שצופים רבים נוספים נחשפו אליה וצלחו את 13 פרקי העונה הראשונה. עיקר הטיעונים עוסקים בנושאים בהם עוסקת הסדרה בהרחבה, ובהם מחלות נפש, נטיות אובדניות ותקיפות מיניות. במידה ולא צפיתם עדיין בסדרה, זוהי ההזדמנות לחזור אחורה. ספוילרים משמעותיים בהמשך.

      עלילת "13 סיבות" (המבוססת על רב מכר בעל אותו שם מאת ג'יי אשר) עוסקת בסיפורה של האנה בייקר, תלמידת תיכון שמחליטה להתאבד ומותירה אחריה 13 קלטות אודיו בהן היא מגוללת את הסיבות שהובילו אותה להחלטה. הפרק האחרון של הסדרה מציג באופן גרפי את התאבדותה של האנה באמבטיה בביתה. פסיכולוגים ומומחים לבריאות הנפש טוענים במספר מאמרים שפורסמו לאחרונה כי הפוקוס המאסיבי שמוצב בסדרה על התאבדות, עלול להוביל דווקא לעליה במספר ההתאבדויות בארה"ב (על פי נתונים מ-2013, יותר אנשים מתו ברחבי ארה"ב כתוצאה מהחלטה לסיים את חייהם, מאשר בתאונות דרכים).

      ארגוני עיתונאים בשיתוף האגודה האמריקאית למניעת התאבדויות פרסמו שורה של המלצות באשר לדיווח והצגה נכונה של מקרי התאבדות בתקשורת, ביניהם: הימנעות מהצגה של תמונות קורבנות או משפחותיהם האבלות, הימנעות מדיווח על עלייה במספר של מקרי התאבדות והצגה של התאבדות כ"מקרה שהוכתר בהצלחה". לטענת המבקרים, עצם האזכור של התאבדות מייצר תופעות חיקוי ומוביל לעלייה בכמות המקרים, ובכך פועל נגד המסר שמבקשת הסדרה להעביר על הצורך בזיהוי סימנים מוקדמים ומניעת התאבדות. הדברים הגיעו לשיא כששאנון פרסר, בארב מ-"Stranger Things" (סדרת הלהיט של נטפליקס מהשנה שעברה), הזהירה את עוקביה ברשתות החברתיות שלא לצפות בסדרה במידה והם סובלים ממחשבות אובדניות. "יש מראות גרפיים במיוחד בסדרה, והם יכולים להעלות זיכרונות ותחושות כואבים. שמרו על עצמכם".

      ניק שף, אחד מתסריטאי הסדרה, ומי שניסה בנעוריו לסיים בעצמו את חייו אחרי התמכרות קשה לסמים, פרסם טור מיוחד במגזין ואניטי פייר, ובו הגן על ההחלטה להציג התאבדות באופן מפורט. "הביקורת הפתיעה אותי", כתב שף, "מההתחלה הסכמתי ואף דחפתי לכך שנציג התאבדות באופן המפורט ביותר האפשרי. בעוד הסיבות שלי לסיים את חיי היו שונים מאלו של גיבורת '13 סיבות', היו שם קווים מקבילים. שנינו סבלנו מתחושה של תבוסה מוחלטת. נסיבות - חלקן קיצוניות וחלקן יומיומיות - התווספו לתחושה של הגב אל הקיר והפחד ששום דבר שנעשה לא יתקן את הנזק שגרמנו… אומרים שהתאבדות היא פתרון קבוע לכל בעיה זמנית, אבל הבעיה שלנו לא נראתה זמנית. למען האמת, היא נראתה נצחית.

      "נכנסתי לאמבטיה. רוקנתי את כל בקבוקי הכדורים שהיו לי. לא השארתי פתק. התחלתי לבלוע את כולם עם בקבוק וויסקי. אבל אז קרה נס. כשאני יושב שם על קצה האמבטיה, נזכרתי בפניה של אישה, המכוסים בחבלות ושתי עיניה נפוחות. נזכרתי שפגשתי אותה בגמילה. על אף שהיא הייתה בשנות ה-30 שלה, היא הבליעה מילים, זרועה הייתה מגובסת, גופה היה מכופף והיא הייתה יכולה להתנייד עם מקל בלבד". שף הסביר שאתה אישה ניסתה להתאבד בדיוק כמוהו, אלא שגופה הגיב באלימות לכדורים, הוביל להתקף הקאות אלים, איבוד הכרה והיתקלות בקיר זכוכית, שאחריהם היא התעוררה בכאבים עצומים והתקשרה לעזרה ראשונה. "הזיכרון הזה הציל את חיי", כתב שף, "אם האישה הזאת לא הייתה מספרת את סיפורה, הייתי מת עכשיו".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      האם האנה ראויה לקלטת משלה? (צילום: יח"צ)

      חיזוק כפול לטענת מבקרי ומגני הסדרה הגיע דווקא מאוסטרליה, שם מדווחים ארגונים לבריאות הנפש על עלייה מתמשכת של שיחות מצוקה ודואר אלקטרוני, המגיעים מצד בני נוער, הורים ובתי ספר מרחבי המדינה, מאז עליית הסדרה בסוף חודש מרץ. עם זאת, מומחים ורופאים אוסטרליים מתיישרים עם הקו הביקורתי ומפנים אצבע מאשימה כלפי יוצרי הסדרה וכלפי נטפליקס. "יש מידה של אחריות לרשתות שידור לדעת מהו האפקט של התוכן שהן חושפות בפני הקהל שלהן", כתב רופא בשם סטיבן לייסטר, "הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בקהל צעיר".

      הדיון לגבי תכני הסדרה לא נעצר רק בהצגת האונס, אלא גם במשמעויות שלו לגבי חשיפת קורבנות אונס והיחס אליהם. טור דעה שהתפרסם באתר Thoughtcatlog מאשים את האנה בצביעות ודו פרצופיות באשר לאופן בו התמודדה עם האונס של ג'סיקה, חברתה, המתואר בפרק 9. באותו פרק נכלאת האנה בחדר בו מתבצע האונס וצופה בו ממסתור, אך לא מסוגלת להביא את עצמה לעצור אותו או לספר לג'סיקה (שהייתה בערפול חושים במהלכו) על מה שאירע. "ראשית כל להאנה אין כל זכות להפוך את האונס של ג'סיקה לסיפור שלה", מסבירה קנדרה סירדל, כותבת הטור. "דברים כמו 'הלוואי ולא הייתי הולכת למסיבה הזאת' או 'איך אוכל לחיות עם עצמי עכשיו?' הן פשוט הדרך לאמץ לעצמך טראומה של אדם אחר. זה אנוכי".

      בהמשך דבריה טוענת סירדל כי האנה למעשה שותפה למעשה האונס בכך שלא סיפרה לג'סיקה על מה שאירע, והניחה לה לשכנע את עצמה שלא קרה דבר. לסיום, קובעת סירדל, ההחלטה לחשוף אונס של אדם אחר בפני אחרים בלי הסכמתו (כפי שהאנה עשתה בקלטת שמתארת את האירוע) פסול ומוסיף לטראומה של הנפגעת.

      זהו מן הסתם לא סוף פסוק לדיונים בנושא, שיימשכו בוודאי גם בימים הקרובים ברשתות החברתיות ובאתרים המובילים ברשת.