אי אפשר שלא להתאהב באימרי זיו. כן, אימרי - עם יו"ד, לא אמרי, וגם אומרים את זה במלרע. אני מגיע למלון של המשלחת, והנציג שלנו לתחרות הזמר של האירוויזיון כבר יושב ומתראיין. הטלוויזיה האיטלקית, הרדיו הספרדי, וגם כתב הולנדי שעובד עבור בלוג בפינלנד באנגלית. לא משנה אם מדובר בריאיון לכלי תקשורת ממוסד, לאתר של חובבים אירוויזיון, במסיבת עיתונאים, לבלוג שאף אחד לא קורא, או לאתר הגדול בישראל - החיוך לא יורד לו מהפנים.
"אני מרגיש כיף, מרגיש טוב, I Feel Alive", הוא אומר לנו ומוסיף בכנות: "גם לחוץ, אבל לחוץ טוב". החיוך שלו לא מזויף ולא יורד גם כשהמצלמות כבות והמיקרופונים מפסיקים להקליט. מי שלא חווה אירוויזיון, בין אם בצד המסוקר ובין אם בצד המסקר, לא יודע תחת אילו לחצים האמנים נתונים. מהרגע שהם נוחתים בעיר המארחת קופצים עליהם מכל עבר חובבי התחרות, ורק תנסו להגיד להם "לא" לסלפי. תצרפו לזה אינספור מסיבות עיתונאים ומאות אנשי תקשורת שמבקשים רק שאלה אחת קטנה של דקה, ולמרות זאת החיוך נשאר.
המעמד הזה אינו חדש עבור אימרי, הוא מגיע לכאן זו השנה השלישית ברציפות. והוא לא היחיד - הפרצופים שרואים בקייב, גם של החובבים וגם של צוותי ההפקה של מדינות רבות הם אותם פרצופים שראינו גם בשנים הקודמות. ולנטינה מונטה, חצי מהצמד שמייצג את סן מרינו, משתתפת כבר בפעם הרביעית. הזמר הסלובני כבר נכשל באירוויזיון 2005. הצמד האסטוני כבר השתתף ב-1998 וב-2005 בנפרד. נציגת סרביה הייתה זמרת הליווי ב-2011. שתיים מהמלוות של אירלנד כבר הופיעו על במת האירוויזיון, אחת מהן ליוותה את לינדה מרטין בניצחון הגדול ב-1992. שלישיית האחיות ההולנדיות ייצגו בעבר את הולנד בתחרות הג'וניור. נראה שהאירוויזיון הוא סם ממכר שהמשתתפים בו רוצים עוד ועוד ועוד ממנו.
"האירוויזיון כל כך גדול, האירוע הכי גדול במוזיקה לאמן, ואמן זה גם זמר, גם זמרי הליווי וגם הרקדנים", אומר אימרי ומוסיף: "זו הפקה כל כך נוצצת וזה ממכר". כמה נוצצת? אחרי שנים ארוכות שבהן ראינו אמנים ישראלים מתרסקים על במה גדולה עם אפס אפקטים, בשנים האחרונות אנחנו סוף סוף רואים אש, זיקוקים ותמרות עשן, להביורים והשקעה כמותה לא ראינו בעבר. אף אחד לא רוצה להיכשל כאן ובצוות באו לתת עבודה, הרבה עבודה.
ביום חמישי בשעה 22:00 תתנגן בטלוויזיה שלכם הנעימה טה-דום. כמה בדיחות מנחים לא מצחיקות ו-17 שירים אחר כך, יגיע שיר מספר 18, 35 שניות של גלויה, שנייה אחת של דגל ישראל - והצוות הישראלי יעלה לבמה לשלוש דקות. סביב חצות יתחילו המנחים להקריא את שמות עשר המדינות שעולות לגמר, ואימרי מקווה להיות ביניהן, ולא סתם - אלא להיות בין המדינות הראשונות שמוכרזות. ההכרזה אמנם היא לפי סדר אקראי, אבל אחרי שלפני שנתיים נדב גדג' הוכרז אחרון ובשנה שעברה הכריזו על חובי סטאר לקראת הסוף, הפעם הצוות הישראלי ישמח לקצת פחות התקף לב.
מחר (שני) מתחילות החזרות לחצי הגמר הראשון שייערך ביום שלישי, ללא ישראל. עד החזרות הגנרליות של חצי הגמר שלנו שיחלו ביום רביעי, הצוות הישראלי יכול לנוח קצת. אבל אם שואלים את טלי אשכולי, מפיקת המסיבה הישראלית שתתקיים ביורוקלאב מחר בערב, היומיים הקרובים יהיו דווקא עמוסים מאד ובלי הרבה מנוחה. "כבר למעלה מעשור שאני מפיקה את המסיבות הללו, שהתחילו ממשהו קטן וצמחו להיות האירוע המדובר ביותר בשבוע אירוויזיון", היא אומרת. "במסיבה הזו, שהיא על טהרת הכחול-לבן, אנחנו עושים הכול כדי לקדם את ישראל באירוויזיון ובכלל. יהיה שם חומוס ופלאפל והרבה מוזיקת אירוויזיון, אבל לא רק. תענוג לעשות יחסי ציבור כאלה למדינה שלנו, בלי פוליטיקה ועם הרבה כיף".
אימרי זיו מתראיין לרשת אלבנית
ואם כבר פוליטיקה, אי אפשר להתעלם מהאבטחה הכבדה, אולי חסרת תקדים השנה. האירוויזיון נערך כשברקע המתיחות הגדולה בין אוקראינה המארחת לרוסיה, שפרשה מהתחרות השנה. באירועים בסדר גודל כזה תמיד קיים חשש מפיגועים, אבל בעיר המארחת לא לוקחים סיכונים. אם בשנה שעברה עוברי אורח ומבקרים היו יכולים להסתובב בחופשיות ליד האולם, השנה קיים אזור סטרילי אליו יכולים להיכנס רק בעלי אישורי כניסה. לא משנה אם מדובר באמנים, בעיתונאים או בחובבים - ישנן שלוש נקודות בדיקה על מנת להיכנס, שוטרים חמושים באקדחים ובאלות, כמו גם חיילים פרושים בכל מקום, וכל הטלפונים הסלולריים והמחשבים נבדקים בכניסה.
ונחזור למוזיקה - אם ישראל תעלה לגמר בפעם השלישית ברציפות, אימרי זיו יחזיק בהישג מרשים: שלושה גמרים בהשתתפותו, 100% הצלחה. האם הוא יהפוך לקמע של ישראל וירצה לעשות אירוויזיון נוסף? "כרגע אני רוצה להתרכז באירוויזיון הזה ולעשות אותו הכי טוב שאני יכול. מה יהיה אחר כך? נדבר".