תחום הפסיכדליה ברוק האינדי העכשווי מורכב מלהקות אנונימיות למדי, להוציא את טיים אימפלה, שהתפרסמו בעיקר אחרי שהפסיקו לעשות פסיכדליה ופנו למיינסטרים. הפנייה לפסיכדליה היא כנראה הצעד המתבקש, אחרי שכבר כמעט עשור רוק האינדי התמסמס למוזיקה אווירתית, רוויית אפקטים של ריברב על הגיטרה, צקצוקי כלי הקשה, וכל מה שאנימל קולקטיב עשו כדי לנגן על העצבים של מאזיניהם בחולצות יד-שנייה.
האמן הקליפורני הפסיכדלי מורגן דלט, שיגיע להופעה בישראל בסוף החודש, נבדל מהם לטובה ועושה מוזיקה יפה ומרגשת. ראשית כל, הוא כותב שירים של ממש, עם מלודיה, ולא רק המהום. הוא יוצר שכבות טריפיות של סאונד, שבהאזנה מעבירות את התחושה של התמוססות לתוך חלום. מומלץ לפתוח עם האלבומים שלו את הבוקר או לסיים איתם את היום.
"כשהתחלתי, הוצאתי אי.פי בן שישה שירים, שפרסמתי ברשת. הקלטתי אותו על קסטות בבית ומכרתי אותן אונליין. ואז התקשרו אלי מהלייבל 'סאב פופ' ושאלו אם אני רוצה להפוך את זה לאלבום באורך מלא", הוא מספר לוואלה! תרבות בשיחת טלפון. "הקלטתי את הכול בעצמי, בסטודיו בבית. אני מנגן הכול, מקליט הכול, ממקסס הכול בעצמי, ואני מאוד אוהב לעבוד בדרך הזאת. כשעשיתי את הדברים האלה בבית, לא חשבתי אפילו שמישהו ישמע אותם. הכול היה מאוד מפתיע בשבילי".
ואיך הייתה העבודה על האלבום השני, "Phase Zero"?
"עבדתי בדיוק באותו תהליך. קצת פחדתי לשנות משהו, רציתי לעשות הכל בדיוק באותו האופן. אפילו לא שדרגתי את הציוד שלי. השינוי הגדול באלבום השני, שלא חשבתי עליו, היה הידיעה שאנשים מצפים לו ויקשיבו לו. התחיל לחץ מהסוג הזה. כבר לא עשיתי את המוזיקה בוואקום".
אתה יכול לספר על ההשפעה של מוזיקה פסיכדלית משנות ה-60 על המוזיקה שלך?
"אני בקטע של מוזיקה ישנה, כל דבר שהוא מוזר ואווירתי ופסיכדלי. תמיד אהבתי להקות כמו פינק פלויד והבירדס, דברים כאלה".
מה יש לרשותך היום כאמן, שלא היה לאמנים בשנות השישים?
"היום הכל כל כך זול וקל לשימוש. לכל בן אדם עם מחשב יש אולפן הקלטות. אפשר להתווכח אם ההקלטות טובות כמו באולפן, אבל אתה בעצם יכול לעשות כל דבר שבא לך על המחשב. אתה לא צריך לשבת, לחכות ולקוות שמישהו ישלם לך להיכנס לאולפן ההקלטות. כלומר, אין לך תירוצים. רק תרדוף אחרי החזון שלך ותעשה אותו. זה דבר די מהפכני. בשנות השישים מוזיקאים היו מוגבלים מבחינת הכלים שהיו להם, ומוגבלים בטכניקות שאנשים גילו עד לאותו הרגע.
"אני רוצה להרשות לעצמי להשתמש בכל כלי אפשרי, ובו זמנית להפשיט את זה לסוג הקשת של הצלילים והסאונד שהיו אפשריים אז. אני אולי לא מגיע לסאונד הזה באופן שבו הם הגיעו אליו, אבל אני אוהב את הרעיון שאלו צלילים שהם היו יכולים לעשות אילו היו להם את אותם הכלים".
קראתי שלפני שהתחלת לעבוד על החומרים שאנחנו מכירים, התנסית במוזיקה אלקטרונית אפלה בסגנון של לייבל המוזיקה Warp. מה גרם לך לשנות סגנון?
"אני חושב שניסיתי אז לעשות דברים חדשניים, אבל התשוקה שלי הייתה בעצם מוזיקה ישנה מהסיקסטיז. לא הייתי כל כך טוב בסגנון המוזיקה האלקטרונית הזאת, וכשהתחלתי להתעסק בכיוון שמזכיר את הדברים הישנים, הייתי מיד הרבה יותר טוב, והבנתי פתאום שכל הזמן עשיתי את הדבר הלא נכון. בעצם התגברתי על הפחד שלי לעשות משהו מיושן. כשהייתי צעיר יותר רציתי לעשות משהו חדשני, לא כמו שום דבר אחר, ועכשיו כבר לא אכפת לי מזה יותר (צוחק)".
פסיכדליה בעיניך היא מין מצב רוח ואווירה, או שהיא גם מעין פילוסופיה, דרך חיים?
"הממ.. שאלה טובה. אני תמיד אהבתי מוזיקה שמשגרת אותך למקום וזמן אחרים. רוק פסיכדלי הוא פשוט הטייק היותר מודרני לכך. הרוק הפסיכדלי בעיקר מתרכז סביב שנות ה-60. אבל יש גם מוזיקה פסיכדלית שהיא לא בדיוק חלק מהז'אנר, מוזיקה בת מאה שנה, שאתה יכול לקרוא לה פסיכדלית. אני לא יודע לגבי פילוסופיה, אבל יש מן קו מנחה של מסורת, אני חושב, שהולך דרך כל מיני סוגים של מוזיקה טרנסדנטלית, מוזיקה דתית, אפילו סוגים של מוזיקה קלאסית וכולי.
"תמיד היה האלמנט הזה באמנות, של שינוי מצבי תודעה. הנושא של הסמים הוא בפני עצמו. אבל אנשים יכולים לשנות את מצבי התודעה שלהם בכל מיני דרכים, דרך מדיטציה אינטנסיבית, דרך צום וכו'".
מה התכניות שלך הלאה? מה הצעד הבא?
"אני עובד עכשיו על כמה שירים, אני רוצה להמשיך להקליט אלבומים ולהופיע. קשה אפילו לדעת מה הולך לקרות. לדוגמה, אני מאוד מתלהב לנגן בתל אביב, אף פעם לא הייתי בישראל. וההזדמנות הזאת צצה מהשמיים, אף פעם לא דמיינתי שזה יקרה. זה מאוד הרפתקני".
יש לך תכניות מה תעשה בארץ?
"אנחנו לא נהיה הרבה זמן. אני רוצה לראות את האדריכלות המודרניסטית של המאה ה-20. אני יודע, אני קצת חנון בקטע הזה".
מורגן דלט ולהקתו יופיעו בתיאטרון תמונע תל אביב ב-24 במאי. כרטיסים ניתן לרכוש כאן.