כולם רוצים לברוח: הספר שמעניק תחושה של בית, רגע לפני שהכול נשרף

16 עד 23, שנות החוצפה, ההעזה, החלומות ותשוקת הנעורים של אלנה ולילה. אלה הן גם השנים הנפרשות מול עינינו בספר השני בסדרת "הרומאנים הנפוליטניים" של אלנה פרנטה. שתי החברות שלמדנו להכיר בספר הקודם ("החברה הגאונה") גדלות מול עינינו ומבקשות לעוף – מעירן, משכונתן הלוחצת ומעתידן שכמו נחתם עוד לפני שקיבלו הזדמנות לשנותו. הקשר ביניהן, רכבת ההרים הרגשית שעליה עלינו מאז שהיו בנות שש, אינו סטטי לרגע ויודע זעם וחיוך, בכי וצחוק מתגלגל, ואנו רק מבקשים להישאר עליה, ולהגיע בסופה של נסיעה לפתרון התעלומה שפתחה את הכרכים.

אלו שנות השישים של נאפולי, ודמויותיה הקטנות-גדולות חוזרות לבקר אותנו: אלפונסו ומאריזה, נינו וסטפנו, ועוד עוברי אורח, ניצבים ושחקני משנה בחיי שתי החברות. אלו חיים שלמים שמתפתחים בין חריצי המדרכות, עולם חברתי ומלואו שיכול היה באותה מידה לקום ולספר סיפור ביפן, ארצות הברית וישראל.

אל תטעו בנפילה לתבניות. זהו אינו ספר לנשים בלבד, למרות ששורותיו והמסרים המחלחלים ממנו זועקים כולם נשיות טהורה. זוהי המלצת קריאה לכל מי שמחפש חום בין הדפים, לאלה שרוצים לדעת "על מה כולם מדברים", לצעירים שמעוניינים להמיר – ולו לפרק זמן קצר – את הבינג' הטלוויזיוני המתיש בסדרת ספרים, וגם למי שמחפשים אהבה חדשה ודמויות "אמתיות", לא מושלמות, שאפשר לצעוד עמן בשעות הפנאי הכיפיות של היומיום. בקצרה: כל אדם שחלם אי פעם לברוח לא יניח את הספר הזה מהיד.

הרומנטיקה אומרת לקחת טיסה ישירה לנאפולי, להתעלם מפיתויי איסקיה ומפרץ אמלפי ופשוט ללכת לאיבוד בסמטאות שבהן קמו הדמויות לחיים. בפועל, עם זאת, כל שכונה אורגנית בערי העולם – ובישראל – תעשה את העבודה. קחו ספסל רנדומלי ברחוב שלא טופח כראוי על ידי העירייה, לכו לאיבוד בין עמודי הספר ואל תשכחו להרים את הראש מדי פרק או שניים. שם, מול עיניכם ממש, תוכלו לזהות את לילה ואלנה המקומיות כשהן חולפות ברחוב, ותקבלו את הספר העשיר כערך מוסף.

אין כאן מתח סקנדינבי מעודכן או להיט קליל ונוח לעיכול, לא ספר שנכתב מראש כדי לעבור לקולנוע ובהחלט לא סופרת שמחפשת תהילה באמצעות קריצה למעריציה. במקום כל אלה, יש כאן מילים וחיים, אמת ומציאות – עד כמה שאלה מסוגלות לצוץ מקורות חייהן של גיבורות ספרותיות שרק קונספירציות קשרו אותן לרחובותיה האמתיים של נאפולי. כמו סרט איטלקי שממלא אותך עונג, ובהגזמה – כמו ארוחה ששורשיה בארץ המגף, הספר הזה הוא כל מה שצריך כדי להשלים יום: חם, עמוק ומלא רבדים. ככה זה כשמלווים חברות לאורך הדרך ולא מרפים גם כשנתקלים במחסום.

"זו הייתה הפעם הראשונה שבה יצאתי מתחומי נאפולי אל מחוץ למחוז קמפניה. גיליתי שאני מפחדת מכל דבר: פחדתי לטעות ברכבת, פחדתי שאצטרך לעשות פיפי ולא אדע היכן, פחדתי שירד הלילה ולא אצליח למצוא את דרכי בעיר זרה, פחדתי שיגנבו ממני. הכנסתי לחזייה את כל כספי, כמו שעשתה אמי, וביליתי שעות בחרדה חשדנית, שאותה חוויתי בד בבד ובלי הפסקה עם תחושת שחרור הולכת וגוברת".

די קל "ללהק" את לילה ההוליוודית, וסביר שאינספור שחקניות צעירות ישמחו לנעוץ שיניים בתפקיד הצעירה היצרית. קלואי גרייס מורץ וקארה דלווין מביאות את החיות הזאת למסך ועשויות להיות בחירה טובה, ובאשר לאלנה, נדמה שסרשה רונן ("ברוקלין") או שיילין וודלי נופלות בדיוק לנישת הצעירה המורכבת, אך נערת פלא אחרת פשוט צועקת מתוך הדפים: קירנן שיפקה ("מד מן") היא אלנה מושלמת שרק מחכה לטלפון.